•        על קרבות אישיים בשלולית הברנז'ה.
  •        מדוע התקשורת אינה מעניינת את הציבור?
  •        ברכות לאורי אבנרי ולאריה גולן.

 

 עדי שוט היה ונשאר אחד הקוראים הנאמנים של הבלוג וגם תורם לו מהגיגיו. השבוע שוב נקלעתי עם עדי שוט לנסיעה במהלכה הוא פתח את סגור ליבו.

- אדוני הגזים בפוסט האחרון.

- במה חטאתי?

- זה לא פייר להאשים אותי ושכמוני על שאיננו מתעניינים בפוליטיקה. בעצם מדוע כן להתעניין בפוליטיקה? הרי הכל משחק ידוע מראש. לכל עיתון ועיתונאי יש אג'נדה, כך אומרים. הכל אישי והכל מחנות, בפוליטיקה ובתקשורת. זה נגד זה. עוד פעם ברק נגד אשכנזי,  ישראל היום נגד ידיעות אחרונות ולהיפך, ערוץ 10 נגד ערוץ 1, אמנון אברמוביץ נגד גידי וייץ. די נמאס. איך אפשר להאמין לכם? אנחנו צריכים ללמוד מכם מה זה שירות ומהי נאמנות.

- דווקא מעניין, לא?

- ראית טלוויזיה בסוף השבוע? אתה נמלט מאמנון אברמוביץ בערוץ 2 ל"שידור הציבורי שלי ובשבילי" ונופל על איילה חסון ולהקת הפרשנים המאולפים שלה. זה וגם זו מאתרגים את אדוניהם.

- מאתרגים אמרת?

- כן, למדתי את המלה מאברמוביץ. לפני שנים הוא הטיף שצריכים לשמור על אריאל שרון כעל אתרוג. מדוע? כדי שיבצע את ההתנתקות. הפעם הוא מאתרג בלי להתבלבל את החבר שלו, יהודה וינשטיין. הרי הוא הודה שוינשטיין מכר ותיק שלו. בבוקר מתפרסם ראיון ב"הארץ" עם מי שניהלה את תיק החשדות נגד ליברמן ומבקרת את היועץ המשפטי. ובערב, משתלח הפרשן הבכיר בעורכת הדין אשר מתחה ביקורת על תפקודו של היועץ המשפטי.

- אתה מתכוון לעורך דין אביה אלף?

- אתה יכול לראות בעצמך. בעצם, עשה לך פרשן בכיר וקנית ביטוח תקשורתי.  

- מה יש לך נגד אמנון אברמוביץ?

- היהירות וההתנשאות שלו מעצבנות. כאילו אומר לי – אני יודע ומבין יותר ממך. אז אני אספר לכם מה שכדאי לי לספר וכדאי לי שתחשוב אחרי שאספר לך רק קצת ממה שאני יודע. מותר לו ללמוד מעט צניעות מרביב דרוקר.

- נו, טוב שיש שידור ציבורי.

- נדמה לך. שם בערוץ 1 שלך הייתה החגיגה בשיאה. כבר מספר חודשים, ביום ששי בערב משפדים ללא רחמים גבי אשכנזי, הרמטכ"ל לשעבר. הפעם איילה  חסון ראיינה את בועז הרפז. רואים רק את הקולות אבל לא אותו. בטחי לא רצה שיראו את פרצופו כמשקר. איך אתם קוראים לזה?

- שפת הגוף.

- אני זוכר את אריק. כל פעם שהייה אומר משהו לא בסדר, היה ממצמץ באף שלו. גם תשים לב למוסיקה של סרטי גנגסטרים.

- עיטור מוסיקלי. כך משפיעים על הצופים.

- כאילו שאהוד ברק היה טלית שכולה תכלת. במה חטא גבי אשכנזי? שמסר בתמימותו קלטות. הרי אצל ברק מכשיר ההקלטה תמיד מקולקל ואין קלטות. ומה עושה איילה חסון אחרי הראיון עם הרפז? לינצ' טלוויזיוני. כל הדוברים באולפן התנבאו גם הפעם בקול אחד נגד אשכנזי. מה לא אמרו על הפרשה – חמורה יותר מפרשת לבון, פוטש בקריה, ועוד פנינים כאלה.

- כך מבטיחים ריבוי דעות.

- נדמה לך? כך מבטיחים חלטורה לחברים, ועוד כאלה שיכולים להגיד מה שרוצים לשמוע. ברגע שבועז הרפז גילה בין היתר כי הריצו את אשכנזי לראש ממשלה, הלך עליו. מיד התגייס ישראל היום על פרשניו למערכה נגד הרמטכ"ל לשעבר. הרי כך מגיב הביביתון, העיתון של ביבי.

- אולי בכל זאת יש ברכה. טוב לדעת במי מופקד בטחון ישראל ביחד עם תקציב של מיליארדים.

- אדוני, מאכערים מסתובבים שם בקריה. מה שמעניין אותם זה כסף וכח. יש קשר ביניהם. אתה טענת בשבוע שעבר שהציבור אינו מתעניין בפוליטיקה.

- רק חלק ממנו. אבל אתה נשמע כמתעניין.

- מתעניין ומתענה. עדיף כבר שלא לקרוא ולא לשמוע. אגב, כסף וכח. מה היה הסיפור על תקציב הביטחון? מאבק על כח, אדוני. ככל שיש לך יותר כסף, כך אתה חזק יותר. זה שדיבר פעם על מגפיים ושועלים בקריה כשהייה רמטכ"ל.

- בוגי יעלון.

- עשה בוגי בוגי ליאיר לפיד. כל שנה אותו מחזה, רק השחקנים הראשיים מתחלפים.

- לפעמים מתחלפים.

- העלילה והסוף ידועים מראש. בהתחלה מודיע משרד האוצר על קיצוץ הכרחי בתקציב הביטחון ומתן כסף לעניים. משרד הביטחון מודיע על קיצוצים כואבים בטייסות, ביחידות ובימי אימונים. פרשנים צבאים מתגייסים וזועקים – קיצוץ בתקציב הביטחון פירושו קיצוץ בביטחון.

- זה לא נכון?

-  לך תוכיח שאין קשר בין השניים. וכאשר מקבלים כל מה שמבקשים, יש ביטחון? נערי האוצר מתעמתים עם עמיתיהם במשרד הביטחון מעל עמודי עיתונים ומסכי הטלוויזיה. אלה מפרסמים מספרים על בזבוזים בצה"ל, על פנסיות מוקדמות, על ניידות של המשטרה הצבאית בכבישי הארץ ואלה מפריחים תחזיות מפחידות על איומים מדרום, ממזרח ומצפון ייפתח הרעה בתוספת איומים על פיטורי עובדים.

- בסגנון "טבע".

- וכמובן, תמיד יש קיצוץ של מערכת הביטחון בהזמנות ממפעלים בעיירות פיתוח. אחרי כמה ימים של התשה הדדית, הם יושבים עם ביבי ומחליטים על קיצוץ בקיצוץ תקציב הביטחון, או במלים אחרות, על תוספת. אדוני רוצה לדעת מה יהיה סוף המחזה?

- ????

- מסים. עוד כמה שבועות יעלו מסים. מבטיח לך. שוב יגלו שיש ברוך בתקציב ושוב יפנו אלינו, וגם הפעם הפרשנים הכלכליים יסבירו לנו שאין מנוס מלהעלות את המסים. עכשיו אתה מבין מדוע הציבור אדיש. הוא פשוט מיואש. כי עובדים עלי ועליך, אדוני. הכל תקוע. צעירים בורחים מכאן, השיחות עם הפלסטינאים על הפרקט וממשיכים לבנות שם אבל לא כאן. ובמה מתעסקת התקשורת שלך? במסרונים של רונית אשכנזי לבועז הרפז ובשלומו האישי של יהודה וינשטיין.

- אבל בלי תקשורת אין דמוקרטיה. אלה הם כלבי השמירה שלנו.

- הצחקת אותי. אם כך הם שומרים עלינו, אוי לנו ואוי לדמוקרטיה. יאללה ביי, הגענו ליעד.    

 

פסוקו של פוסט

בשבוע הבא יוענק פרס מפעל חיים לאורי אבנרי ולאריה גולן בכנס אילת לעיתונות. כל אחד מהם ראוי לפוסט הערכה בנפרד. שניהם שייכים לדור של עיתונאים שמגיעים לגיל הפרישה ולא נושרים בדרך לטובת עיסוק משתלם יותר. חרף מסלולי הקריירה השונים והפרשי גילאים ביניהם, שניהם המחישו בעבודתם, שהמקצועיות הייתה ונותרה המגן האולטימטיבי מפני לחצים פוליטיים.

******

הפוסט נכתב לפני זיכויו של איווט ליברמן.