מותו של אריק איינשטיין שיבש בסמליות את חגיגת יום הולדת לערוץ 2. ערוץ 2, וכמוהו הטלוויזיה המסחרית, מטפחים התנהגות אוטומטית - שובו וצפו באותן תכניות ושובו ותמכו באותה מדיניות. פרודיה על טלוויזיה רב ערוצית בסרט כבלים.

אריקמניה

פטירתו של אריק איינשטיין שיבשה מעט את ביקורי בבית העלמין קולטורה, עליו דיווחתי בפוסט הקודם. קולטורה נחשב לאתר מיוחד בו שוכנות נשמות של מפורסמים לשעבר בצד ערכי תרבות. הלכתי לשם לרגל יום ההולדת של ערוץ 2 כדי לכבד זכרם של הנופלים על מזבח הטלוויזיה המסחרית ופטירתו של אריק איינשטיין שיבשה מעט את הביקור.

- אל תדאג, הוא לא יהיה הקליינט שלי. הם לא יגיעו לכאן, הרגיעני מפיסטו.

שאון המתאבלים המתמשך מבחוץ הציף את קולטורה ולראשונה הבחנתי באותות קנאה בפניו של בן שיחי. במהלך חמישה ימים נספרו כשבעת אלפים השמעות של שירי אריק איינשטיין בכל תחנות הרדיו. לנוכח האבל הספונטני והלאומי לא יכול מפיסטו להתאפק ו"ירה" את המונולוג הבא.

לא הפרעתי לו.

- כיצד תסביר את האריקמניה המתמשכת מסביב לשעון מהבוקר עד הערב יום אחרי יום? אם באמת אריק איינשטיין היה כה צנוע וסולד מכיבודים, מדוע הם אינם מכבדים את זכרו ומנהלים פסטיבל שכול? כיצד הפך אריק איינשטיין לאייקון של הישראליות היפה והנחשקת?

נזכרתי במה שלמדתי ממך פעם לפני שנים. במקום להשחית מלים על האבל עצמו עדיף לבדוק מי משתמש באבל ולשם מה? מה המתאבלים עושים עם זכרו של הנפטר? לפי מבחן זה יש לפחות שני הסברים לאריקמניה.

האליטה הישנה במגננה

אריק איינשטיין הוא רלוונטי לשבט הלבן, האשכנזים החילוניים במדינת תל אביב ובשרון, בייחוד לאליטה על שלוחותיה. האליטה השולטת בתקשורת המרכזית – ברדיו, בטלוויזיה ובעיתוני הנייר הגדולים, כפתה על כל הציבור אבל מעין לאומי.

בני השבט הלבן מרגישים שהשטיח נשמט מתחת רגליהם. הם מאבדים את מעמד הבכורה, הגמוניה בשפה שלכם, והופכים לעוד מיעוט בחברה. לכן, כל הזדמנות כשרה כדי להתבסס ולהתבצר במעוזים הנחלשים. אך למעשה טכס האשכבה של אריק איינשטיין היה גם טכס אשכבה לתרבות שלהם, לא של כל עם ישראל.

בני האליטה הישנה הם גם העורכים ברדיו, בטלוויזיה ובמערכות עיתונים. להגנתם הם טוענים, וכרגיל, שזה מה שמעניין את הציבור. לכן הם משמיעים את שיריו מבוקר עד ערב וממלאים עשרות עמודי עיתון בדברי הספד. מה שמעניין אותם אינו נוגע למחצית מן האוכלוסייה, שלושת המגזרים הגדולים – מהגרים, ערבים וחרדים. אריק איינשטיין אינו רלוונטי עבורם.

רק מעט מגוחך, אם לא עצוב, שמי שהשתייך פעם לחבורה שאתגרה את הנורמות בחברה ופרנסה מדורי רכילות, הפך לאייקון תרבותי סביבו מתלכדים בני השבט הלבן ומעריציו כיום. הרי במוסיקה כמו בקולנוע אריק איינשטיין קילף את הפאתוס הציוני. בשני סרטי הפולחן, חבורת "מציצים" ו"עיניים גדולות", הטיפה להדוניזם עכשווי ומנוכר לערכי החברה דאז. אריק איינשטיין ועמיתיו הציעו "ביחד" אזרחי אלטרנטיבי ל"ביחד" הרומנטי והמגויס של דור הפלמ"ח.

-  וההסבר השני לאריקמניה?

התרסה על עידן "האח הגדול"

- ההסבר השני קשור אלי ואולי התרסה כלפי, הקדים מפיסטו גילוי נאות. היו שניצלו את האבל כדי להתריס על מה שעוללתי כאשר הבאתי לכם את הטלוויזיה המסחרית. משערוץ 2 צלח, ואף יותר מן הצפוי, הוספתי לכם ערוץ 10 הנכה. כן, כדי להגביר את התחרות על חסדי.

הפקדתי את ערוצי השידור, גם ברדיו, בידי בעלי הון וסוחרים ברגשות הציבור. קומץ שכירים מטעמם מנהלים את הערוצים המסחריים כעסק כלכלי ללא כל רגישות להשלכות על המרקם התרבותי ועל השיח הציבורי בדמוקרטיה הישראלית.

עם טשטוש הגבול בין ריאליטי לבין מציאות, גם מתקשים להבחין בין "האח הגדול" לבין ראש הממשלה. אם אין כסף לקנות בדירה – תתנחמו בדירת הפאר של האח הגדול, דירה גדושה בפרחים ובנרות ריחניים. אם אין לחם – תלקקו גלידה.

העיקר, שובו וצפו באותן תכניות ותמכו באותה מדיניות.  

במידה רבה, אריקמניה היא מעין תפילת אשכבה לעידן שלפני הטלוויזיה המסחרית ופולחן הרייטינג. רבים ניצלו את מותו של אריק איינשטיין כדי לבכות מה שנראה בעיניהם כימי התום מלפני הטלוויזיה המסחרית.

אריק איינשטיין כמו מרד בכל מה שמסמלת הטלוויזיה המסחרית, באותה תרבות של סלבס, של תהילה בזכות יחצ"נות ולא בזכות כישרון והישגים. הוא לא היה מאסטרו או שופט בתכנית עתירת רייטינג. היה לו מסלול משלו לגלות כוכבים, מסלול שקט וסולידי. בחייו ובמותו הוכיח אריק איינשטיין שאפשר להיות מפורסם ומוערך גם מבלי להיחשף מדי שעה ומדי יום, גם מבלי לשגל את הצופים מדי הופעה. כי לחשיפה המופרזת יש מחיר ולעיתים נכווים ממנה.

אריק איינשטיין היה מודע לכך ולא היה מעוניין בכללי המשחק שהטלוויזיה המסחרית וערוץ 2 מכתיבים לאמנים. גם לא במקרה נמנע אריק איינשטיין מלהופיע על המסך הקטן. הוא חשש ובצדק מהטלוויזיה המסחרית ולו רק משום שבכוחה לגלות או לכבות כוכבים לאלתר.

******

במהלך הנסיעה הביתה, עדי שוט הוסיף לי תובנה על ערוץ 2 ועל הזמר שהיה לאגדה במותו.

"זה שמת ושר, הוא זה שלא יצא מהבית בגלל סמים, נכון? יש לו אפילו שיר על זה, אוהב להיות בבית עם הספרים הישנים. מה זה אם לא שיר על סמים? זה  מה שהלבן עושה לאנשים. אלא שהסמים עדיפים על פני ערוץ 2 וכפיליו."

פסוקו של פוסט

אריק איינשטיין הביע את דעתו על הטלוויזיה הרב-ערוצית בסרט כבלים (1992) יחד עם מוני מושונוב, צבי שיסל ועוד. הסרט מוגש למטה בשני חלקים. בחלק הראשון יש להזיז עם העכבר לדקה 5:37 לתחילת הסרט. אורך הסרט על שני חלקיו כשעה.