סופת השלג סיפקה הזדמנות כדי לשווק את ראש הממשלה כמפקד-על אשר מנצח על פעולות ההצלה. ובפסוקו, החמישייה הקאמרית מתייחסת למזג אוויר.

לא פשוט לפליט ירושלים בשרון כמוני לכתוב על סופת השלגים האחרונה. אם ביום הראשון חברים שלחו תמונות בצירוף עקיצה, כדאי להישאר בירושלים, הרי שבימים הבאים השתררה דממה, כנראה בשל הפסקת חשמל. רק בשבת כבר הגיעו מחברי הנצורים בעיה"ק וסביבתה קיטורים ראשונים ומעוררי נקיפות מצפון – אתם במרכז לא תבינו אותנו, את אלה השרויים בעלטה וללא חימום.

******

עוד בטרם נמס השלג והוסר המצור על עיר הבירה, נפתח המאבק על צריבת התודעה הציבורית.

  • האם יש/הייה לנו אירוע חריג או מגה-מחדל לאומי?

  • האם הייתה או לא הייתה היערכות הולמות לקראת סופת השלגים?

  • האם הרשויות השונות התמודדות ביעילות והגישו סיוע לאזרחים?

באין מענה חד-משמעי לשאלות אילו ודומות, הכמיהה למינוי ועדת חקירה מובנת. זוהי שעתם של מהנדסי התודעה למיניהם. הם לא יחמיצו הזדמנות ולא יבזבזו אף פריים של מצלמה, אף אם הכוונה שקופה ואף מגוחכת. יש כבר ניסיון מוכח מעבר. הפעם אין צורך להעלות לאוויר הליקופטר ולהציב את ראש הממשלה מול מפות. די לביים ישיבה עם מספר ממלאי תפקידים במעין חמ"ל, להוריד את העניבה ולהציב את בנימין נתניהו בפוזיציה של מפקד-על בשדה המערכה בחולצה וסוודר אשר פולט הנחיות לפי דף המסרים המוכן בידי מהנדס התודעה; פתחו את הבתים, דאגו לחלשים, וכד'.

          ******

והקרב על התודעה הציבורית נמשך.

לא היה כאן מחדל – קובע שר הביטחון. ישראל הייתה ערוכה – מצהיר ראש הממשלה. די לקיטורים – מוכיח מפכ"ל המשטרה את הציבור. גם שרים וחברי כנסת שבים על אותם מסרים.

אם זוהי רמת האמינות של מנהיגינו, כיצד נוכל לסמוך ולהאמין למה שהם אומרים בתחומים ונושאים פחות מובנים לנו? האם באמת נשקפת סכנה קיומית לישראל מאיראן? האם ההסכם עם איראן אמנם גרוע? היש מקום להתנגד להצעות האמריקאניות להסדר שלום? ושמא הם עובדים עלינו כל הזמן?

 ******

וההסתערות על התודעה הציבורית נמשכת. הנה מספר טקטיקות מוכרות;

- הפרטת האחריות: אלמלא נהגים סקרנים שבאו לראות שלג ונתקעו, אפשר היה לפנות את הכבישים.

- השלכת האחריות על אחרים: משטרה, חברת החשמל וכן המטאורולוגים. הם פספסו בתחזית לכן לא נערכנו כראוי. חברת החשמל המונופוליסטית אינה יעילה. המשטרה לא חסמה כבישים במועד, גם משום שסמכו על תחזיות שגויות. הטקטיקה מסיחה את הדעת ואחריות מהשלטון. דני רופ ועמיתיו אחראים ולא השר להגנת העורף שנעלם משום מה או שר הרווחה שהיה עסוק בראיונות בימי חול ובשבת תרבות.

- השוואה למקרים דומים בחו"ל: לא רק כאן, גם בארצות הכפור המפותחות יש פאשלות דומות. אלא שהפאשלות בארצות המצוטטות הן חריג בשגרה מוצלחת של התמודדות. ומי יכולים להפיץ את המסר ההשוואתי אם לא עיתונאים בעצמם? ואמנם כבר בערב שבת פרשנים החלו לפמפם דוגמאות נבחרות של שיבושים בשגרה מיבשות שונות עקב פגעי מזג אוויר.   

 ******

טיפ למהנדסי התודעה הציבורית מטעם חברת החשמל. מספרים עגולים הם פחות אמינים ואף מעוררים חשד לגבי אמיתותם. כאשר מפריחים מספר – 2000 עובדים בשטח או 45,000 בתים מנותקים מזרם החשמל או 600 קוים קרסו, מתעורר חשש כפול: לא רק שהמספר אינו נכון אלא שחברת החשמל אינה יודעת מה המצב לאשורו. 

******

חרף כל המאמצים, סופת השלג הסבה מגה-פיגוע תדמיתי למדינת ישראל; שיירת הרכבים של שר החוץ האמריקני חרשה לבדה את כבישי ירושלים המכוסים מרבד לבן של שלג אשר הזכירו יותר עיר ספר נטושה במערבונים. מעניין מה חשב ג'ון קרי על איומיו המרומזים של בן שיחו. אם זוהי יכולת ההתמודדות של ממשלת ישראל עם מצבי חירום, הרי שיש לידידתנו מעבר לים סיבה לדאגה.

******

וההסתערות על התודעה הציבורית נמשכת. עם קרני השמש הראשונות, התפנו מהנדסי התודעה לעניינים שוטפים. בקומוניקטים ובמודעות גדולות בעיתונות בישר משרד התחבורה על פתיחתו של מחלף דרור. בינתיים טכס הפתיחה נדחה בשל מזג האוויר. וכדי שהאירוע יעוגן בהקשר האידיאולוגי הנכון הוסיפו מהנדסי התודעה את המשפט האל-מותי;

בניית מחלף דרור מהווה עוד נקודת ציון משמעותית בהגשמת חזון התחבורה הלאומי.

גם הפעם מתעלמים מן העיקר – המחלף החדש עשוי להקל (אולי?) על התשתיות המוזנחות לאורך שנים.

******

עם חתימת הפוסט, עלו ברשת דברי הסנגוריה של מהנדס/ת תודעה ציבורית, כמעין "ימותו הקנאים". לא נגענו.

"כל מי שמבקר ו"נותן בראש" על הופעתו של נתניהו אתמול בשידור חי, ביחד עם החמ"ל שטיפל בסופת השלג – לא מבין שום דבר. אלה האירועים שעושים את נתניהו למה שהוא – כוכב על תקשורתי-פוליטי. בסיטואציות האלה (כמה מהדוגמאות המיידיות שעולות בראש: נתניהו עם מסכת גז במלחמת המפרץ הראשונה מדגים לעולם את מה שעוברת ישראל, החמ"ל של אסון הכרמל, הקו האדום של האיום האיראני באו"ם וסופת השלגים, אתם מוזמנים להזכיר לי עוד); מתעצבים האירועים שנתניהו הוא הכי באלמנט שלו, וככל שהאופוזיציה, העיתונות הביקורתית והאליטות אנינות הטעם חובטים בו על המיצגים התקשורתיים האלה – כך הם רק מעצימים את כוחו. לשני חוקרי התקשורת – פרופ' אליהוא כץ ופרופ' דניאל דיין – יש מאמר מצוין מ-1992 שרלוונטי עד היום אשר מנתח את הדינמיקה של אירועי מדיה. כץ ודיין מתארים את חוויית הצפייה בבית בטלוויזיה באירועים גדולים (אלה אירועים צפויים אך עם התפתחויות מתגלגלות מבחינה חדשותית) דרך מאפיינים שונים וחלוקה לקטגוריות. כל מה שצריך מדינאי/פוליטיקאי/מנהיג הוא לתפוש את ההזדמנות של אירוע המדיה כדי להשתלב בצורה אפקטיווית ב"חוויית הלא להיות שם" (כותרת המאמר). נתניהו תמיד יודע ובצדק להפיק מהסיטואציות האלה את המקסימום והוא יכול לעשות בית ספר למתחריו במערכת הפוליטית. אל תתפלאו שבעוד אתם מבקרים אותו, או נועצים בו סיכות לעג בהנאה – הוא צובר על הופעותיו אלה נקודות פופולריות בציבור. ומה שהכי מכעיס את יריביו שהוא תמיד מפיק מכך רווח אלקטורלי."

פסוקו של פוסט

כל יצירה נמדדת לפי עמידותה במבחן הזמן. הנה החמישייה הקאמרית על מזג אוויר חורפי.