… אבל ביכולתו למלא את הכמיהה למנהיג חזק ופרגמטי.

הם לא למדו דבר. הם העורכים והעיתונאים.

שמונה שנים חלפו ודבר לא השתנה. כאז לפני שמונה שנים גלי השידור נפתחו לברברת אין קץ ועיתונים גדשו עמודים בהספדים, לרוב דביקים, על אריאל שרון. עורכי חדשות כופים על כלל הציבור את האג'נדה האישית שלהם בטענה כי הציבור מתעניין. אלא שגודש הסיקור עלול לפעול כבומרנג ולהעמיק את הניכור בין הציבור לבין אמצעי התקשורת.

במיוחד הגדיל לעשות תאגיד ידיעות תקשורת, ידיעות אחרונות ו-Ynet, אשר סקרו בהבלטה ניכרת את ימיו האחרונים של אריאל שרון. הכל מותר במסע המתמשך נגד בנימין נתניהו והביטאון שלו ישראל היום. הם מרוממים את קודמיו בתפקיד, פעם את אהוד אולמרט וכעת את אריאל שרון, ולו רק להבליט את נחיתותו היחסית של ביבי.    

גם הפעם צבאו עיתונאים על ניידות שידור לפתחי ביה"ח "שיבא". זאב רוטשטיין, מנהל בית החולים "שיבא", לא היסס לנצל את ההזדמנות היח"צנית כדי להיכנס לנעליו של שלמה מור יוסף, מנהל "הדסה" דאז, ולהתייצב מול עשרות העיתונאים מרוטי עצבים וממתינים רק להודעה אחת מפיו.

בגסיסתו המתמשכת, אריאל שרון כמו ניסה ללמד אותנו פעם נוספת פרק בתקשורת: תהליכים ביולוגיים אינם מתנהלים בקצב תקשורתי. האם לא הגזמתם? היה מחייך המנוח לעיתונאים ומניף יד אליהם. אתם יכולים להשפיע על תהליכים פוליטיים, להכתיב זמנים למסיבות עיתונאים ולאירועים בשידור חי, אתם יכולים להכתיב נושאים לסדר היום, לרומם ולאתרג את מי שאתם אוהבים או להשפיל ולרדת על שנואים נפשכם, אך הטבע חזק מכם. אני ורק אני בחרתי מתי להחזיר ציוד ולהיפרד מהעולם הזה.

והוא הלך כאשר רצה ללכת. 

*

בטרם הלך אריאל שרון לעולמו, וכבר מנסים להמליך את היורש. "שרוניזציה של ליברמן", זועקת הכותרת. הצורך במנהיג חזק לא נופל מן הצורך לאתרג מי שמסוגל להבטיח אופק מדיני. לא חשוב מה ואיך עשה, העיקר שהיה לאריאל שרון כוח להוביל ולקבל הכרעות קשות, ללא סקרים וללא דאווינים שקופים. כנראה שהמצב קשה מאד אם היה פובליציסט מוערך שהגדיר את אריאל שרון כ"דה גול הישראלי".

במידה רבה, אביגדור ליברמן שב בעיתוי מושלם למרכז הזירה הפוליטית כמועמד המסוגל למלא את החלל שהותיר אריק שרון. הנה גם ליברמן שנוי במחלוקת, מהלך אימים ומעורר אנטגוניזם. גם שרון וגם ליברמן נמלטו בשלום ממלתעות המערכת המשפטית. כך אנחנו אוהבים את המנהיגים שלנו, לא שומרי חוק אלא מסתדרים עם החוק ומסדרים עניינים; כאלה שאינם עוצרים באדום, חזקים אך פרגמאטיים, חורשי תחבולות, כאלה ש"דברים ש(הם) רואים מפה לא ראו משם".  

שרון חתום על כמאה התנחלויות אשר וכעבור שנים הוא גם פירק אחדות מהן. "לכו להתנחל על כל גבעה" – קרא בשעתו להתנחל ברחבי השטחים והיה בין החישוקאים של יצחק שמיר. גם ליברמן הציע בשעתו להפציץ את סכר אסואן ולהציף את מצרים וכעת הוא מאגף משמאל את ראש הממשלה. כמוהו כשרון, גם ליברמן לא מחויב ל"שתי גדות לירדן". אפשר שגם ליברמן איננו אלא מעין בטחוניסט נוסח מפא"י ההיסטורית, המחופש לנץ מטעמי נוחיות אלקטוראלית. הרי קל יותר לגייס קולות בליבוי יצרים ושנאה לאומנית.

*

ליברמן איננו שרון אך בנסיבות מסוימות הוא עשוי למלא את הצורך במנהיג בעל חוט שדרה, אם לא להשתמש באיבר גוף אחר. כפי שטשרניחובסקי כתב, "אדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" ומה שספג בילדותו. אריאל שרון נולד בכפר מל"ל והיה בן לאצולה יישובית ומעורה מגיל רך בסבך היחסים עם השכנים הערביים.  

איווט ליברמן נולד במולדובה, בהיותה חבל ארץ בברה"מ ואשר עבר בין רומניה לבין ברה"מ בין שתי מלחמות עולם. הוא ועמיתיו בסיעה ובכנסת ספגו כבר מגיל רך ערכים של דיכוי לאומים אכזרי. בבואם ארצה, ליברמן ועמיתיו הביאו עמם אותה רוח קולוניאליסטית מארצות מוצאם. מי שחזק או נראה חזק גם מנצח. האזרחים הם בעיה משנית. אם נמנעים חילופי שטחים, כי אז אפשר לייהד את הגליל ממש כמו שביצעו רוסיפיקציה במולדובה, כאשר העבירו אליה המוני רוסים והמירו את השפה הרומנית בכתב לטיני לאותיות קיריליות.

מדוע מה שעבד שם אינו ישים גם כאן? מולדובה יכולה להיות כאן, גם במשולש, עם שינויים קלים.

*

גם אם ליברמן איננו שרון, הוא מסוגל למלא צרכים מיידים, בעיקר הצורך במנהיג חזק. לשם כך אפשר להתפשר. ליברמן איננו ישראלי כמו שרון אבל לומד מהר. אין לו קבלות משדה הקרב, לא מחובר לאליטות הישנות וחסר שלוחות בתקשורת העברית. אבל הכל אפשרי. זה עניין של זמן ותדמית. ועם תדמיתנים יעילים אפשר לשפר לליברמן את הפרופיל הישראלי ולמצב אותו מחדש, למשל כדוד חביב. לא צריך חווה ולא צריך צילומים בשטח.

למעשה, הישראליזציה של ליברמן כבר בעיצומה. בניגוד למקובל בקהילת המוצא שלו, ליברמן עברת את שמו, אביגדור ולא איווט. כבר לפני שתי מערכות הוא טשטש את אופייה המגזרי של "ישראל ביתנו". לא עוד רשימת עולים אלא גם ישראלים שורשיים, למשל אחד מנסיכי הליכוד, הלא הוא עוזי לנדאו. הרשימה המשותפת "ליכוד ביתנו" היה מהלך מתבקש במיתוג מחדש של ליברמן.

מותו של אריאל שרון מעצים את הכמיהה למנהיג חזק המסוגל לקבל החלטות נועזות. עם קצת עזרה מתדמיתנים ותקשורת, גם אביגדור (איווט) ליברמן יכול להיות "מלך ישראל".

פסוקו של פוסט

מדימוי לדימוי ובאותו נושא. בשבוע שעבר התפרסמה תכנית הרפורמה במשרד החינוך. במידה רבה, מימושה המוצלח מותנה במורים ובמעמדם החברתי. בהקשר זה ספרה החדש של ד"ר ארנת טורי, ייצוגי מורים בתקשורת הישראלית. מכון מופת, 2014, מטיל זרקור על הקשר בין מעמד חברתי לבין דימוי בתקשורת.