"תוקפים אותי, כי אני המראה שלכם. הביטו בי וראו את עצמכם: צבועים, שטחיים, רדודים, חלולים ומכורים לכסף."

הם באו אליו מכל שדרות האליטה הישראלית.

"כרבים אחרים, נדהמתי להיווכח בגודל הצמא לבית ועד כזה, ומשנפתח הוזמנו, אישרו ונהרו אליו ראשי המשק, האקדמיה, הפוליטיקה, יוצאי מערכות הצבא והמשפט – כל אלה שעד אז החליפו מלים בחתונות ובריתות מילה – מצאו עצמם ישובים בסלון מול מארח מרעיף, תחילה בדירתו הצנועה ברמת-גן ובהמשך בבית-המידות שרכש בסביון. נטוורקינג בהתגלמותו.

"…אבל אחרי כמה מפגשים, שבהם ישבתי על נתח קצבים מול רקטור אוניברסיטה או שרה בכירה, שופט עליון או אמנית חשובה, וכמובן עם אנשים נעימים ותרבותיים שבהונם היה אפשר לרכוש כמה וכמה איים יווניים ואולי את בריטניה כולה – מפגשים שמהם יצאתי מתנודד משיחה טובה, ארוחה מענגת ואלכוהול משובח – הסרתי מעל פני את הבעת האורח המזדמן והתייצבתי בהם מרצון וללא תירוצים.

"בלא פחות משישה ולא יותר משמונת האירועים שבהם השתתפתי הורחבה משמעותית היכרותי עם המושכים בחוטים. אחרי הרבה שנות בונקר, זו הייתה לי חוויה מרעננת ומרחיבת אופקים. רני והילה אשתו הם מארחים מושלמים, ודווקא בכך נטמן הקושי. הקושי של היום שאחרי, עם החזרה לשגרת העימות בין עיתונות ליחצ"נות, בין רהב לביני, כאשר בשיא קרב החפירות מזדמזם האינטרקום בביתי ובעקבותיו שליח פורק עציץ ענק עם כרטיס ברכה מרני והילה לחג או ליום-ההולדת."

מתוך חנוך מרמרי, קאטפיש,  העין השביעית, 12/1/2014 

*

מבעד לאדי האלכוהול המשובח  ראיתי אותו לפתע מחויך, לבוש חולצת גופיה שחורה, בעיניים עייפות וזיפי זקן בן שלושה ימים. הוא נשען על מעקה המרפסת ממנה הביט בסלון רחב הידיים והומה באורחיו צפופים אלה בתוך אלה. דבריו הצטלצלו באוזני כך; 

"נעים לי לראותכם שוב אצלי. תודה שבאתם במיוחד בימים אלה שאני מותקף. ומה לא אומרים עלי? שאני רדוד, וולגרי, מושחת, עילג. היש עוד שם תואר ששכחתי? ואף אחת ואף אחד לא סרו להגן עלי. אף אחת ואף אחד לא השמיעו מילה להגנתי. נותרתי בודד מול חציהם המורעלים של מקטרגי, של המקנאים בי ובהצלחתי.

"לא רק זאת, היו גם כאלה, ואני רואה אותם בין הנוכחים, שהחליטו לנתק קשרים אתי, להביא לסיום את החוזה, או לאי-חידוש החוזה, מפחד שיינזקו בעסקיהם. ממש כפיות טובה. הרי אני גוננתי עליכם לאורך שנים וישבתי על גדר בכל פעם שנשקפה לכם סכנה מפרחח עיתונות זה או אחר. הרי אני הדפתי כל פרסום שלילי עליכם. עמלתי עבורכם יומם ולילה גם כאשר הייתי משוכנע שאתם טועים. אני הייתי המגן שלכם. וכעת אתם יראים כביכול, מתדמיתכם ומושכים תקציבים ממשרדי. השארתם אותי בודד במערכה על שמי הטוב. ואותם עורכי עיתונים שפרסמו רשימות רעל נגדי נמצאים כאן הערב ונהנו שנים מהאירוח כיד המלך במעוני. 

"אם כך, אומר לכם כאן מה שאיני יכול להגיד בחוץ. מדוע? כי לי יש אתיקה. כן, כל אלה שמפקפקים באתיקה שלי יכולים ללמוד ממני. אם כך, מדוע תוקפים אותי בזעם רב? מדוע העליהום האטומי עלי?

"לא, לא משום שהצלחתי מעל ומעבר ואני מצליח. לא משום שבניתי אימפריה במו ידי. לא משום שיצאתי מאחורי הקלעים לקדמת הבמה והזרקורים. לא בגלל הפה שלי ולא בגלל המראה שלי.

"תוקפים אותי, כי אני המראה שלכם. הביטו בי וראו את עצמכם: צבועים, שטחיים, רדודים, חלולים ומכורים לכסף. לא אני רועה בשדות זרים ומחפש השראה באלילים במזרח הרחוק להחלטות עסקיות הרות גורל; לא אני מתייעץ עם רוחות וסיאנסים לפני השקעת הון תועפות; לא אני מחפש שלום פנימי עם עצמי ומסתנוור מגברים חסונים וחלקלקים; לא אני מחפש רוחניות אצל רבנים ובבות, פינטו, איפרגן, רנטגן, סיטי, אולטראסאונד או MRI. זהו המיליה הרוחני שלכם. להבדיל, אני יודע במה להשקיע את הוני, בנכסי אמנות אשר במוקדם או מאחר יהיו נחלת הציבור. אתם לוקחים ואני נותן לציבור.

"תוקפים אותי משום שנוח יותר להשליך עלי מה שחושבים עליכם. אני חוטף את מה שלא נעים להגיד לכם ועליכם. חבורה של עשירים חדשים, מדושני שביעות עצמית וחשיבות תהומית. כל אחת ואחד מכם איננו אלא גרגיר חול כעלה נידף ברוח."

ואז נשמעו שתי יריות, הדובר צנח והקהל פרץ בשאגה אדירה – the show off must go on. ואז התעוררתי להשלים את הפוסט.

פסוקו של פוסט

להרחבת היריעה וההקשר של "רני הגדול", מומלץ לעיין בספרם החלוצי של מרגלית טולדנו ודייויד מקקי, בינתיים באנגלית, על התפתחותם של יחסי הציבור בארץ.   

 

 

 

ואם זה השתמע אחרת, הרשימה היא מעין פאראפרזה על גטסבי הגדול.