סדרת הטלוויזיה "פלפלים צהובים", המשודרת בימי חמישי בערוץ 2 מול כדורסל בערוץ 10, מפריכה את הטענה השחוקה שאין ביקוש ורייטינג לתכניות איכות.

עומרי אוחיון, או עומריקי בפי הוריו, הוא הילד בסדרת הטלוויזיה "פלפלים צהובים". הפוסט מוקדש הפעם לעומריקי ושכמותו.

עומריקי החמוד,

הצלחת! הצלחת מעל למשוער. מה שהשגת ומה שתשיג לא משתווה לכל אלה השונים ממך. הצלחת לשבור מספר מוסכמות חברתיות נטועות יותר בפולקלור מאשר בעובדות;

נכות אינה פוטוגנית, לכן אינה מצטלמת יפה: בשל תפיסה מוטעית זו, מתמידים להדיר נכים מן המסך, בייחוד בעלי נכות פיזית בולטת. לרב, המסך נועד לשמח ולהבריח צופים מן המציאות למחוזות אחרים, בעיקר לריאליטי כיום. לכן, צופים אינם מעוניינים לראות נכים.

אין כמו ניסיון אישי. לפני למעלה מעשור, כאשר כיהנתי כחבר בוועד המנהל של רשות השידור, הצעתי מגזין לאנשים כמונו, בעלי צרכים מיוחדים, ולקרוביהם. מגזין כזה יכול לכלול פרופיל/ ראיון/ שיחה עם איש ציבור בעל מוגבלות, כתבות על מערך סיוע לסטודנטים עם לקויי למידה, אוטובוס נגיש לכסא גלגלים, תחקיר על חנייה לנכים, פרופיל של ארגון – שקל, שתיל, יתד, בזכות ועוד. לתומי סברתי שזוהי אוכלוסייה שעל השידור הציבורי להתייחס לצרכיה. קברניטי הטלוויזיה הציבורית פסלו את הרעיון על הסף בנימוק שחשיפתם של אנשים עם צרכים מיוחדים על המסך עלולה להביך אותם. והנה אתה עומריקי ילד חמוד מאד ועובר את המסך להפליא. הדמות שלך אף הייתה לאייקון הסדרה.

נכות אינה מניבה רייטינג. לכאורה, נכות אינה מעניינת ציבור רחב. טלוויזיה הוא מדיום בידורי ונכות היא נושא רציני מדי. אלא שאתה עומריקי שוב הפרכת את התפיסה המסורתית. כבר בעונה הראשונה הסיפור שלך צבר רייטינג מכובד מן הפרק הראשון ועד לפרק האחרון. בזכות הרייטינג הנאה הוחלט להמשיך ולהפיק עונה שנייה של הסדרה. וגם הפעם נשמר הישג הרייטינג. הפרק הראשון בסדרה צבר כ-20% ואילו הפרק הרביעי אשר שודר ב-30 בינואר זכה בלמעלה מ-17% מכלל משקי הבית שהם למעלה מ-600 אלף צופים, ותפס מקום שלישי בטבלת הרייטינג באותו ערב. החשש כעת שמרבה רייטינג – מרבה פרקים ורוטיניזציה, ואילו עומריקי והוריו ייהפכו לגיבורים של עוד סדרת טלוויזיה מלודרמטית.

תכניות איכות אינן משתלמות. מוסכמה נוספת הרווחת בקרב קברניטי הטלוויזיה המסחרית היא שתכניות איכות אינן משתלמות משום שאינן צוברות רייטינג. עומריקי החמוד, שוב הוכחת שההפך הוא הנכון. במקביל לפרק רביעי ביום חמישי, שודר בערוץ 10 משחק כדורסל בין ריאל מדריד לבין מכבי תל אביב. בניגוד לכל הציפיות והאגדות המטופחות, השידור צבר 12.6% ממשקי בית, כלומר פחות מ-200 אלף צופים לעומת מספר הצופים ב"פלפלים צהובים" באותה עת.

למרות כל מה שטוענים קברניטי הטלוויזיה המסחרית, דרמות ותכניות תעודה משתלמות יותר. תכנים של משדרי הריאליטי, הבידור והספורט מתכלים מיד בתום השידור. כמה פעמים אפשר לשדר פרק הדחה בתכנית ריאליטי? לעומת זאת, תוחלת החיים של תכנית דרמה, תעודה או קומדיית מצבים ארוכה יותר. סדרות טלוויזיה כמו עמוד האש, תקומה, קרובים קרובים, מעורב ירושלמי או מישל עזרא ספרא ובניו היו לנכסי תרבות אשר שבים ומשדרים אותן אין ספור פעמים.

כך גם לגבי הסדרה פלפלים צהובים. היא מסוגלת לחולל מהפך תודעתי בציבור ולהמחיש את הצרכים המיוחדים של הלוקים באוטיזם ובני משפחותיהם.

*

שאפו לאמא איילת, לאבא יניב ולסבא מאיר שלך וכן גם לבמאית וליוצרת הסדרה קרן מרגלית, עמריקי החמוד. הם מסורים ואוהבים אותך. גם אנחנו התחלנו לחבב אותך. ובכל זאת, חרף כל ההישגים שלך עד כה, אתגרים נוספים לפניך ובדרכך. החיים אינם סדרת טלוויזיה.

כאשר תגדל ותצטרך סיוע ושירותים נוספים, תגלה שיש סדר עדיפויות בחברה. הכל זה עניין של פוליטיקה וכח מיקוח. מאחר ואתה עומריקי ושכמוך חסרים משקל אלקטוראלי, אתם נדחקים לתחתית סולם העדיפויות. לפניכם יש קבוצות מועדפות. כסף לא חסר. הוא מחולק לפי שיקולי כדאיות פוליטית. אתה עומריקי ועמיתיך תהיו ראשונים לקיצוצים. פוליטיקאים ציניים ינצלו אותך כדי להמחיש את חומרת המצב הכלכלי.

פסוקו של פוסט

כישורית הוא כפר בגליל לאנשים עם צרכים מיוחדים. דיירי הכפר עושים טלוויזיה ומפיקים מגזין בהנחייתו של יוחנן בייט.