שר האוצר ממשיך להעסיק, ואולי יותר מדי, את עמיתיו העיתונאים שנותרו מהצד השני של המתרס. כמי שבא מתוך התקשורת, יודע היטב יאיר לפיד כיצד לעבוד עם עיתונאים, כיצד להעלים מהם מידע או לחילופין, כיצד להסיח את דעתם מן העיקר כשצריך. אולי בצדק עיתונאים אחדים חשים נפגעים. שמא הוא מתכוון לייתר אותם ולפנות לציבור במישרין?

הכישלון העיקרי של הכתבים והפרשנים היה ונשאר במקום אחר. כבר בשלבים מוקדמים, התקשו עיתונאים לפענח את חידת לפיד. במשך חודשים ידע לפיד לעבוד מתחת לרדאר של התקשורת, להקים מנגנון יעיל של גיוס קולות ביחד עם רשימת מועמדים ולהפתיע בבחירות לכנסת. אם בשל חוסר רגישות לסקר את הלכי הרוח ואם מתוך פרגון מידתי לעמיתם, היו שדרים ופרשנים בכירים אשר התנבאו כי יאיר לפיד לא יעבור את אחוז החסימה.

גם כיום נראה שלפיד מיטיב לבלבל את חיישני הרדאר התקשורתי. כך, משך ימים עסקו העמיתים בתקשורת במועמדים למנכ"ל משרד האוצר. ים של מלים שטף כל שם וניכר היה שמתנהלים קמפיינים נגד ולטובת מועמד זה או אחר. עד שערב שבת אחד, התיישבה קרן מרציאנו באולפן ששי המוכר לשר האוצר (איך לא?) בערוץ 2 ובפיה "סקופ" של 40 שניות – למשרד האוצר תמונה לראשונה אשה למנכ"ל, יעל אנדורן. ולא סתם אשה, אלא אשה בשלב של היריון מתקדם. אופן פרסום הידיעה והמידע המינימליסטי רק חיזקו הרושם שהמקור העדיף כנראה לשחרר את המידע, הפעם לא דרך פייסבוק, ממש ברגעים האחרונים לפני השידור.  

בדומה, ידע יודע היטב יאיר לפיד נפש בהמתו וא"ב בעיתונאות, המחשה באמצעות מקרה בודד, והידוע גם כ – human touch. לשם כך, הוא המציא את ריקי כהן מחדרה אשר העסיקה ומעסיקה את השיח התקשורתי אך גם מסיח את הדעת מן העיקר. שוב הצליח לו, כי לפיד בא מתוכם ומכיר את עמיתיו, כיצד הם חושבים ועובדים ואת המגבלות שלהם.

קל יותר להתייחס למקרה אחד. ריקי כהן הוירטואלית הינה המחשה של נושא מורכב ומופשט, מדיניות כלכלית. קל יותר להסביר מצב מסובך כשמדביקים לו דמות. גם הקוראים מתקשים יותר להבין מספרים וגראפים.

השימוש בפייסבוק אינו שונה בהרבה מקומוניקט/הודעות לעיתונות. כידוע בכל משרד יש דובר או יועץ אשר מפרסם מעת לעת הודעות לעיתונות. חלק מן ההודעות אינן מגיעות כלל לידיעת הציבור. הן נשלחות הישר לפח. גם כאשר המידע מגיע, רק מעטים יודעים שהמקור בדוברים או ביחצ"נים. כך גם עם הסטטוסים בפייסבוק. רק אחדים מהם נחשפים לכלל הציבור, בזכות הסיקור במדיה הותיקים.

אמנם הנגישות לפייסבוק פתוחה כביכול לכל. גם כיום כל אחד יכול לעיין בקומוניקטים של דוברים באתרים של משרדים וארגונים שונים. אלא שאפשרות זו פחות מוכרת לציבור. אישית ובלי להתאמץ, שמי כלול ברשימת תפוצה של דובר משרד מסוים. כך אני יכול לעקוב אחרי גלגול הקומוניקטים שלו באמצעי התקשורת השונים – מי שכתב, מי צמצם ומי לא נגע לחלוטין בנוסח הקומוניקט. 

מבחינה זאת דבר לא השתנה מהותית. מה שהיה ב"פוליטיקה הישנה" שרד גם ב"פוליטיקה החדשה". אין הבדל  בין השתיים, ועדיף כבר להיגמל מן הגימיק הרטורי ממערכת הבחירות. יש רק פוליטיקה אחת המתנהלת באותו מגרש לפי אותם כללים.

כי בפוליטיקה כבפוליטיקה. לבעלי אגרוף יתרון. מי שנכנס למגרש הפוליטי לומד להתנהל לפי כללי המשחק המקובלים. אחד מכללי היסוד בין פוליטיקאים לבין עיתונאים הוא קח-תן, קח מידע ותן פרסום. כנראה שלשם כך דרוש זמן רב יותר לשני הצדדים כדי ללמוד לעבוד ביחד. כך, שהעיסוק המרובה בפייסבוק של לפיד איננו אלא חלק מתהליך הלמידה וההסתגלות של העיתונאים לשר האוצר.

 

פסוקיו של פוסט

1. "דוד אמנון מת".

ללמדנו שאדם ניכר לפי כוסו, כעסו, כיסו ו… דודו.

2. מי שזכה ומי שלא זכה להאזין לנגינתה של אנושקה שנקר בסיטאר, מוזמן להאזין ולצפות בהקלטה מיוחדת שלה עם אביה, רווי שנקר. אגב, בקונצרט זה נפרדה התזמורת הפילהרמונית מאולם סמולרש באוניברסיטת תל אביב ושבה למשכנה הקבוע בהיכל התרבות בחודש מאי. בהצלחה!