אין דמוקרטיה ללא חברה אזרחית, ואין חברה אזרחית ללא עמותות וארגוני זכויות האדם. ללא ארגוני זכויות האדם ישראל עלולה לאבד את הלגיטימציה כדמוקרטיה היחידה באזור.

לא נעים לפתוח את השבוע עם אגרוף בפנים.

כך הרגשתי לפני כשבוע עת שחררתי את גיליון "הארץ" מאריזת הניילון. בתחתית העמוד הראשון התפרסמה מודעה גדולה של אוניברסיטת בר-אילן על כנס עם העיתונאי אדווין בלאק. עיינתי במודעה והתקשיתי להאמין למקרא המודעה:

ספרו של אדווין בלק, "לממן את הלהבות", מוכיח כיצד ארגוני זכויות אדם בישראל, הממומנים ע"י גורמים זרים, מתדלקים תרבות של עימות וטרור בישראל, ובכך הופכים את השלום לבלתי אפשרי להשגה.

 

סוף סוף נחשפים מיהם הגורמים מונעי השלום במזרח התיכון. לא אחרת מארגוני זכויות האדם. וכל זאת תחת אכסניה אקדמית ומכובדת. לפני כן, במוצ"ש, שודר ראיון עם אותו סופר-חוקר בערוץ 1 בפתח התכנית השבועית "רואים עולם". היש כאן שלב נוסף בקמפיין הסתה המאורגנת והמתמשכת נגד ארגוני זכויות האדם בישראל? התשובה מצויה מן הסתם בראיון עצמו ועצם הכללתו בתכנית על נושאים בינלאומיים.

*

כנראה שלא רק אני חשתי פגוע. כעבור יום הגיעה לתיבת המייל שלי הזמנה לחתום על עצומה נגד אוניברסיטת בר-אילן. ובכל זאת, למרות שכעסתי מאוד על המודעה של אוניברסיטת בר-אילן, סירבתי לחתום על עצומת המחאה, לפחות מארבעה טעמים עיקריים;

ראשית, לא חתמתי על העצומה משום שאיני מאמין ביעילותן של עצומות מחאה. לכל עצומה אפשר לארגן עצומה נגדית, לעיתים מצליחה ורבת חותמים יותר. במהלך השנים גם התגבשו רשימות חותמים קבועים/מקצועיים על העצומות המזוהות עם צד זה או אחר בקשת הפוליטית. גם לא תמיד נוסח העצומה מקובל עלי.

שנית, לא חתמתי על העצומה משום שכיום, בעידן האינטרנט, יש דרכים חלופיות למחאה. עצומה שנראתה בעבר כביטוי להשתתפות אזרחים איבדה ממשקלה סגולי בעידן האינטרנט. מייד עם קבלת הבקשה, הורדתי את המודעה המקורית של אוניברסיטת בר-אילן ושרשרתי אותה ברשת. גם אחרים שרשרו את המודעה אשר הגיעה אלי שוב ושוב.  

שלישית, לא חתמתי על העצומה משום שלא רציתי לחטוא לאתיקה ממש כמוה כאוניברסיטת בר-אילן ולמחות נגד מוסד אקדמי אחר. גם כך האקדמיה הישראלית אינה משופעת באהדה ציבורית. גם לא ייתכן שמוסד אקדמי מכובד אינו מבין את עקרונותיה הבסיסיים של דמוקרטיה. עמותות וארגוני זכויות אזרח, מכל צבעי הקשת הפוליטית, הם לב לבה של דמוקרטיה, במיוחד בישראל.

אלה וגם אלה, עמותות וארגונים משמאל ומימין, הם רכיבים חיוניים של החברה האזרחית. האמנם קברניטי המוסד האקדמי אינם מבינים שחברה אזרחית הינה נשמת אפה של דמוקרטיה? ללא חברה אזרחית אין דמוקרטיה חסינה. די לבחון את המשטרים באזור כדי להיווכח שחברה אזרחית איתנה הינה תנאי לדמוקרטיה, ולהיפך: בהעדר ארגונים ועמותות קשה לקיים שיח דמוקרטי.

מעניין שאותם גורמים המגלים רגישות להסתה פלסטינאית נגד ישראל, מנהלים בעצמם הסתה שיטתית נגד עמותות וארגונים אשר מתנגדים למדיניות הממשלה. הסתה דומה מתנהלת נגד עמותות וארגונים ספורים ושברירים בחברה הפלסטינאית בישראל. לעומת זאת, אותם גורמים מחבקים עמותות, אשר גם הן ממומנות ע"י גורמים זרים, שמפמפמות לציבור מידע סלקטיבי ומגמתי על הנעשה ברשות הפלסטינית ובאמצעי תקשורת שבשטחה. די להסתה הפרועה והמתוזמרת היטב נגב הקרן החדשה לישראל וראשיה. קל מאד, ואף נבזי, לשכנע המונים שהקרן החדשה אחראית על הביקורת הבינלאומית כלפי מדיניותה של הממשלה. הסבלנות במערב כלפי מדיניות ישראל בשטחים הולכת ואוזלת, לא בגלל ארגוני זכויות האדם ולא בגלל אנטישמיות. מבחינה זו, תרומתה של הקרן לדמוקרטיה הישראלית לא תסולא בפז לשימור התדמית של ישראל כדמוקרטיה.  

דווקא אוניברסיטה בר-אילן מצופה להתגייס להפצתן של הלכות הדמוקרטיה, או מה שמכונה אוריינות פוליטית, בקרב הקהלים המתקשים עדיין להפנים את עקרונות הדמוקרטיה, לרבות הצורך בקיומם של ארגונים ביקורתיים לשלטון.   

רביעית ולבסוף, לא חתמתי על העצומה משום ששני גופים בקהילת תקשורת, בית הספר לתקשורת והמרכז לתקשורת בינלאומית, מעורבים במתן חסות לאירוע המביך. כיצד אחתום עצומה נגד עמיתים בקהילתי? ואולי האירוע נכפה עליהם מלמעלה והם נאלצו להיכנע ללחצים של נשיא האוניברסיטה ולתת חסות לאירוע המביך?  שהרי מי כעמיתי בבית ספר לתקשורת ובמרכז לתקשורת בינלאומית רגישים לאיזון בתקשורת? לולא הלחצים מלמעלה ודאי היו עמיתי נותנים פתחון פה גם לנציגי הארגונים שאדווין בלאק שב ומתקיף אותם.

*

התלבטתי לא מעט בהכנת הפוסט הנוכחי. אולי אני חוטא לאחד הכללים בתקשורת ובדיעבד אני מוסיף תהודה לאירוע המביך? ואולי המדובר בקשיים של נשיא אוניברסיטה, פרופ' דניאל הרשקוביץ, לשעבר שר המדע ויו"ר מפלגת "הבית היהודי", אשר מזפזפ בין פוליטיקה לבין אקדמיה ומתקשה כנראה להפריד ביניהן?

לפחות אוכל לטעון במצפון נקי שלא החרשתי אם וכאשר יתגלו חו"ח עשבים שוטים נוספים בערוגותיה של אוניברסיטת בר-אילן.

 פסוקו של פוסט

בשבוע שעבר נודע כי תחנת הרדיו הצבאית, גלי צה"ל, נוטשת את משכנה ביפו לטובת לוד. היו ימים שמקום התחנה נשמר כסוד צבאי והם מתועדים בספרו החדש והמרתק של מרדכי (מוטקה) נאור, מפקד התחנה לשעבר בין 1974-1978.

רדיו חזק: הסוד הקסום של גלי צה"ל. רעננה. אבן חושן. 2014.