כל השוואה בין "בית הקלפים" לבין הזירה הפוליטית בישראל עלולה להכשיר את השחיתות הפוליטית כאורח משילות תקין בישראל.

הכרעת הדין המהדדת בפרשת הולילנד והרשעתו של אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, מאפילות על פרשת סילבן שלום ועל פרשת הסדר הטיעון של הפרקליטות עם שולה זקן. כל אחת מהפרשות הרבו להשוות ל"בית הקלפים" הישראלי. אפשר ולא כל הקוראים צפו בסדרת הטלוויזיה האמריקנית "בית הקלפים". כדי לא לקלקל לצופים בעתיד, רק אגלה שבמרכז הסדרה ניצבים פוליטיקאי שאפתן ותככן, פרנק (פרנסיס) אנדרווד (קווין ספייסי), שהיה כבר שם ומושג, ואשתו קלייר (רובין רייט). במשך שתי עונות ועשרים וששה פרקים המרוץ לצמרת של הזוג אנדרווד רצוף תחבולות, קומבינות וגופות.

 

ואמנם פשוט ופשטני יותר להציג את סילבן שלום בתור קרבן לתככנות בסגנון "בית הקלפים", מעין קרבן של תככנים, אנדרדוג, ממש כמו בסדרת טלוויזיה. כך בתרגיל יחצ"ני פשוט מסיחים את הדעת מליבת הפרשה, הטרדה מינית, לתחבולות שהביאו אולי להתפרצותה. בדומה וברוח "בית הקלפים", ניסו לשווק את שולה זקן כמי שחוזרת בתשובה כדי לבער את אורוות השחיתות. אפשר ועם הקשיים במו"מ עם הפלסטינאים, גם בנימין נתניהו יוצג כמעין פרנק אנדרווד, כמי ששוב הצליח לתמרן ולתחמן כדי לא "להיכנע ללחצים".

*

ההשוואה של הפוליטיקה הישראלית לסדרת טלוויזיה אינה חדשה. הצופים הוותיקים ודאי זוכרים את ג'י אר הרשע והנבל מסדרת הטלוויזיה דאלאס אשר אפיין טיפוסים שליליים בפוליטיקה הישראלית. באביב 2009 הגיח למסך הקטן רובי פולישוק, חבר כנסת מטעם סיעת מל"ל ושר חברתי, כדגם של פוליטיקאי אשר שבוי בידי עוזריו ויועציו התחמנים.

ההשוואה התכופה בין המציאות הריאלית לבין המציאות הבדיונית אפשרית באקלים נגוע ברעלת טלוויזיה. כאשר הציבור מפוטם באופרות סבון ובריאליטי, הגבול בין מציאות לבין דמיון הולך ומטשטש ועמו הולך ודועך חוש השיפוט שלו. פרשת אב הבית במעון ראש הממשלה איננה אלא עוד פרק כבסדרת הדרמה הבית הלבן. כבר היו דברים בעבר כמו בפרק קודם. כך נוצרת תחושת עמימות של deja vu. אין טעם להתרגש ולהסיק מסקנות לגבי תפקודו של ראש הממשלה, וגם לא לחשוש שחסר לו שקט נפשי להחלטות שקולות. כנראה, שזוהי גם הסיבה מדוע "פניית הפרסה" של אלדד יניב, בה מתפרסמים גילויים מסמרי שיער על אנשי שררה, מתקבלת באדישות גמורה. מה חדש במדור זה, הרי כבר ראינו דברים דומים ב"בית הקלפים"? מאחר וקיים חשש שהלחצים להורדת הרשימות הללו מהרשת יצלחו, מומלץ לקרוא בהקדם.

דרמות טלוויזיה מסוג "בית הקלפים" עשויות לטפח יחס סלחני לתככנים ולהכשיר את השחיתות הפוליטית בישראל כאורח משילות תקין.

הנה שוב מסכת התחבולות של פרנק אנדרווד, הלא הוא אהוד אולמרט. האם פרנסיס ייחלץ מהרשעתו בעזרת עורכי דין מתוקשרים? ומה יעלה בגורל הסדר הטיעון של הפרקליטות עם שולה זקן? האם יד נעלמה תשתיק איכשהו את המזכירה כפוית הטובה?

שוב פרנק אנדרווד, הפעם בנימין נתניהו, מצליח למרוח את כולם ולשמור על ארץ ישראל השלמה. האם ברק אובמה יכעס מאד או ייאלץ להתפנות לולדימיר פוטין כאשר אביגדור ליברמן, הוא ולא אחר, מנסה לתווך ביניהם?

ומה אם העקבות לתלונות על הטרדה מינית של סילבן שלום יובילו לישראל היום, המתחרה של תאגיד הגיס הכל-יכול, נוני מוזס, וכל זאת כדי לרצות את לשכת ראש הממשלה?

ואולי "פונה הפרסה" הבלתי נלאה, אלדד יניב, יתמנה לעורך "מקור ראשון" בגלגולו החדש או לראש המטה לשחרור פולארד במשרד ראש הממשלה?

מבולבלים? המתינו לפרקים הבאים.

פסוקו של פוסט

שיעור בתקשורת פוליטית ושליטה בהמונים: הופעה משעשעת ומוצלחת ב"מצב האומה" במקום דו"ח מקיף ויסודי על מצב האומה.