תגידו מה שתגידו על בנימין נתניהו, האיש אלוף בלמקד את תשומת הלב הציבורית בנושא מסוים, ולהפוך אותו למרכז עולמנו, סלע קיומנו, כאילו היה כאן מאז ולתמיד.

ב-27 בספטמבר 2012 העלה נתניהו את נושא העשרת האורניום על ראש שמחתנו בנאום הפצצה המפורסם שלו באו"ם. מאליו היה ברור שמדובר בסכנה ברורה ומיידית שמאיימת להחריב את ישראל. באותה תקופה כל העיתונים, כל תוכניות הרדיו והטלוויזיה, כל השיח הציבורי בישראל רחש איראן-איראן-איראן. באופן מוזר למדי, זמן קצר לאחר מכן צלל הנושא אל תהומות השכחה, עד שב-31.12 (שלושה חודשים בלבד מאוחר יותר) קבע עוזי בנזימן ("לאן נעלם הגרעין האיראני") כי "חברה נורמלית אינה רשאית לעבור לסדר היום על כך שמנהיגה מציב לה יעד לאומי יוצא דופן בחריגותו ובחומרתו, מחליט על דרך צבאית כדי להתמודד עמו, מגייס לשם כך משאבים עצומים (הניכרים גם בגירעונה החמור), משרה אווירת איום מעיקה על כל הווייתה, מציף את העולם בבשורתו הקודרת – ומסלק לפתע את ידו מכל המהומה הזאת מבלי לתת לאיש דין וחשבון על התנהלותו".

הנה לכם נתניהו בקליפת אגוז. מנהיג הפכפך לעם קפריזי ושכחן.

לטפל במנהרות ולעזאזל המחיר. בנימין נתניהו (אי-פי)

לטפל במנהרות ולעזאזל המחיר. בנימין נתניהו (אי-פי)

באופן דומה צף לו לפתע נושא ה"מדינה היהודית" כתנאי בל יעבור למשא ומתן עם הפלסטינים. לאחר שנים ארוכות של משא ומתן שהתמקד בנושאים אחרים, יש שיאמרו חשובים יותר, כמו פירוז המדינה הפלסטינית העתידית, גבולות, מים, זכות השיבה וכיוצא בזה, הזניק נתניהו את ההכרה במדינה יהודית לראש סדר העדיפויות, ולפתע היה נראה לכולם שאמנם זהו הנושא הקריטי ביותר, סלע המחלוקת, ועל כך ייהרג המשא ומתן ובל יעבור. וכך היה. טענתו של ג'ון קרי שההתעקשות על נושא זה היא טעות כי ערפאת כבר הכיר במדינה יהודית, לא העלתה ולא הורידה דבר.

עכשיו צצו להן מתת הקרקע המנהרות, שהיה ידוע עליהן היטב במשך שנים. בעיתוי משונה למדי, הוגדרו המנהרות כסיבתה של הפלישה הקרקעית ויעדה המרכזי, אף שכמה ימים קודם לכן הסכימה ישראל להפסקת אש. עם שיבת הנושא למודעות צצות ועולות הכתבות שפורסמו בנושא, כולל סקירה ארוכה ומפורטת של אמיר אורן בשנת 2005, כתבת תחקיר ב"יומן" בשנת 2006 כותרת ענקית ב"ידיעות אחרונות" לא מזמן, ועוד. כל צרכן חדשות ממוצע בישראל זוכר את הכתבות האלה, מה גם שכזכור גלעד שליט נחטף באמצעות מנהרה.

אבל עכשיו הוחלט שזהו האיום הגדול, הקיומי, על ביטחון ישראל, ו"בכירים" הסבירו ל"ידיעות אחרונות" שבאמצעותן התכוון החמאס לבצע מגה-פיגוע, לחטוף עשרות ילדים,  או אף למשוך את אחד ממגדלי עזריאלי לבטן האדמה, משל היה חרצית שנאכלה על ידי חפרפרת. זהו איום שכל מחיר ראוי כדי להסירו, גם מחיר נורא ומכאיב כגדיעת חייהם של עשרות חיילי צה"ל, לצד מאות רבות של פלסטינים – מאות מהם נשים, ילדים וזקנים, מחיר כלכלי כבד מאוד, מחיר מדיני, ובתור בונוס: התבהמות לאומנית מחרידה של השיח הציבורי הישראלי. או שאולי ההתבהמות היא שהובילה למבצע, לך תדע.

אני רק מבקש לשאול כמה שאלות.

-האם כל איום של שכנינו ראוי לטיפול מיידי? האם העובדה שמשטר אסד החזיק, למשל, בנשק כימי במשך שנים, הצדיקה פלישה לסוריה, כיבושה, והשמדת הנשק הכימי? האם העובדה שחיזבאללה מחזיק כעת כמויות נשק אדירות פירושה שנפלוש מחר ללבנון כדי להשמיד אותו?

- האם העובדה שחמאס החליט להפעיל עכשיו את המנהרות, שהיו מוכנות מבעוד מועד תקופה ארוכה, מלמדת כי חמאס אינו מונהג על ידי אנשים מטורפים שפועלים לפי דחפיהם האיסלאמיסטיים הקיצוניים, אלא דווקא מחזיק שלל כלים ומפעיל אותם באופן מושכל, בזמן המתאים לו – בדומה לישראל?

הערה1:טיעון דומה ניתן לטעון גם לגבי הגרעין האיראני, מה גם שבעצם, אני כבר לא לגמרי בטוח שישראל מפעילה את הכלים שלה באופן מושכל ולא לפי דחפים משתנים.

הערה2: השאלה אינה מצדיקה את פעולותיו הרצחניות של חמאס כלפי ישראל, רק מעלה ספק לגבי מידת חוסר השליטה שלו במעשיו וחוסר היכולת להידבר עמו ולהגיע להבנות.

- האם איתורן, פיצוצן, סתימתן והחרבתן של המנהרות בעזה תמנע מהעזתים לחפור מנהרות נוספות ברגע שיתאפשר להם? האם בדעתה של ישראל למנוע מתושבי עזה להשתמש באתי חפירה, או שמא לרוקן את כל עזה מאדמה?

- אם לא יתאפשר לתושבי עזה לשוב ולחפור מנהרות מתוקף מנגנון בינלאומי, מדוע אותו מנגנון בינלאומי לא יכול להשמיד או למנוע מהם להשתמש במנהרות (בדומה לסילוק הנשק הכימי מסוריה)?

- אם ברור כבר שהמבצע לא יפסיק את שיגורי הרקטות לישראל, והם יופסקו רק בכלים מדיניים, מדוע אי אפשר לטפל גם באיום המנהרות בכלים מדיניים?

- ובעניין אחר אך קשור – האם הטענה הקבועה של ישראל שהיא אינה מתכוונת להרוג אזרחים במבצע, משכנעת באותה המידה נוכח המספרים מעוררי הפלצות של האזרחים שנהרגים?

- האם מישהו מביא בחשבון, לצד התועלת שבהשמדת המנהרות, את הנזק שעלולה לגרום השנאה האיומה שמתגברת והולכת בקרב דור נוסף של תושבי עזה כלפי ישראל בעקבות ההרג הסיטוני והמתמשך שם זה שנים?

- האם לא סביר שלצד סיפור המנהרות, ישראל החליטה פשוט שעליה לזרוע תוהו ובוהו מקסימלי ברצועה, כדי "להרתיע" את תושביה מפני התעסקות נוספת איתה, כמו במלחמת לבנון השנייה? אם כך המצב, מדוע הדברים לא מוצגים בבירור לציבור?

- ושאלה אחת אחרונה – נאמר שמתישהו המבצע המזוויע הזה ייגמר, ועוד כמה שנים שוב יתברר שחמאס חופר מנהרות. האם גם אז נתניהו, שלפי כל הסימנים יישאר ראש ממשלתנו לנצח, יתייחס לכך באותה מידה של רצינות וייצא למבצע מיידי – או שאולי הוא יהיה עסוק אז באיום אסטרטגי חדש, ממש כמו שעשה בשעתו עם האיום האיראני?