"מה המידה הכי גדולה במכנסיים האלה?"
"יש לכם את זה באקסטרה לארג'?"
"יש לכם כאן בגדים במידה שלי?"
"יש לכם מידות גדולות?"

אלה השאלות הקבועות שאני שואלת כשאני נכנסת לחנות לבגדי נשים.  

ברוב המקרים התשובות הן:
1) עד לארג'.
2) יש באקסטרה לארג', אבל האקסטרה לארג' הוא לארג' במקרה הטוב.
3) לא.
4) לא.

לנשים הלובשות מידות גדולות אין מה לחפש ברוב החנויות לבגדי נשים, אלא אם כן אלה חנויות או רשתות שקהל היעד שלהן הוא נשים גדולות. מספרן של חנויות אלה קטן מאוד בהשוואה לשאר החנויות לבגדי נשים.

יצרני הבגדים לנשים בישראל מתעלמים מנשים במידות גדולות. לדעתם לא מגיע לנשים כמוני להיכנס לכל חנות שהן בוחרות בה, לבחור בגד שהן חפצות בו, למדוד אותו ולקנות אותו. זה קורה גם בחנויות לבגדי גברים, אבל בפוסט הזה אתרכז בבגדים לנשים, שכן לדעתי זה קשור בין היתר לתופעה שדנתי בה בפוסטים קודמים (למה גברים מפחדים מנשים שמנות;  אות קלון הצלוליטיס).

ההתעלמות מנשים גדולות קשורה ליחס הפוגע כלפי נשים גדולות / שמנות / בעלות עודף משקל בעולם ובחברה הישראלית. גברים נרתעים מנשים גדולות ומתרחקים מהן, הן מושא לבדיחות מעליבות והן מודרות חברתית. בחברה הדתית מקומן של נשים הוא בחלק האחורי באוטובוס, ובחברה החילונית נשים גדולות לא רלוונטיות כלל, ומורחקות מהציבור. באווירה כזו שבה יש קונצנזוס ביחס לנשים גדולות, יצרני הבגדים מקבלים לגיטימציה להעניש אותן: אכלתן יותר מדי? בעיה שלכן. אתן הזנחתן את עצמכן ועכשיו אתן רוצות שאנחנו נתקן את זה עבורכן? תעשו דיאטה, תתאמצו קצת, ואז תוכלו להיכנס לכאן וללבוש מה שאתן רוצות.

נראה לי שמסתתר כאן עוד מניע. יצרני המותגים רוצים שרק נשים רזות יישאו את המותג שלהם. נשים שלובשות מותג מסוים הן פרסומת מהלכת, ואנשים מקשרים בין המותג לבין הגוף שנושא אותו. עבור היצרנים, נשים גדולות יעשו למותג שלהם שם רע.

גם בחנויות ללבני נשים אין לנשים גדולות מה לחפש. אם בא לי להפתיע את בן הזוג שלי בתחתונים סקסיים מנומרים עם תחרה – אין לי שום סיכוי. אני צריכה להסתפק (וגם הוא) בתחתוני סבתא גבוהים שטווח הצבעים שלהם הוא שחור-לבן-בז", כנראה מתוך חשיבה שנשים גדולות לא צריכות להרגיש סקסיות ונשיות. עליהן להגיד תודה שיש להן בכלל מה ללבוש.

לא זו בלבד שנשים שמנות נאלצות לספוג בדיחות חסרות טעם על חשבונן מבלי שאף אחד (ואף אחת, גב' מרב מיכאלי) יתקומם נגד התופעה המכוערת הזאת – הן מוגבלות לטווח מצומצם מאוד של אפשרויות. ואם חשקה נפשן באותה חולצה או באותם מכנסיים שבר רפאלי לובשת, הן יכולות רק לחלום על זה. עובדה שהשיר שמתנגן בפרסומת של רשת פוקס, שבה בר רפאלי ונועם טור מתגלגלים על הדשא, הוא imagine של ג'ון לנון, ובפרסומת אחרת של פוקס הם שרים את forever young. העולם שייך לצעירים, ליפים ולרזים.

"הלוואי שיום אחד, שעה אחת, עשר דקות, חמש דקות, רק שאנשים שיורדים על שמנים בכל העולם יוכלו להרגיש מה בעצם אנחנו מרגישים" (טוהר מימוני, "טריני וסוזנה", ערוץ 10, 24.12.12).

"ואז היא תשאל אם יש במידה שלה ויגידו שלא" (חברתה של טוהר מספרת מה קורה לטוהר כשהיא קונה בגדים. "טריני וסוזנה", נענע 10)

"ואז היא תשאל אם יש במידה שלה ויגידו שלא" (חברתה של טוהר מספרת מה קורה לטוהר כשהיא קונה בגדים. "טריני וסוזנה", נענע 10)

__________________

לרשימת הפוסטים בבלוג