האישה: (אני מתרגשת). יש לי מחלה קשה במעיים.
הרב: כן.
האישה: וקשה לי, קשה לי עם זה, עם המחלה הזאת של המעיים, זו מחלה כרונית. ואני רוצה, כבוד הרב, שתגיד לי, מה אני יכולה לעשות, לקחת על עצמי, שאני אתרפא, בעזרת השם.
הרב: את מוכנה לקבל על עצמך תשובה וצניעות?
האישה: בעזרת השם.
הרב: אז אם בעזרת השם תקפידי בזה ותקבלי עלייך תשובה וצניעות, אני אברך אותך שהשם יעזור לך שתירפאי ממחלת המעיים ושהיא תעבור מיד לאחמדינג'אד.
הקהל: אמן.
הרב: בסדר?
האישה: בסדר, תודה רבה.
הרב: בבקשה, הנה, תן לה כיסוי ראש.
האישה: רגע, כבוד הרב, אני… רגע, רגע כבוד הרב.
הרב: כן?
האישה: כיסוי ראש זה… אני… כל היום? לוקחת על עצמי עכשיו לשים את זה?
הרב: זו צניעות. את רוצה להיפטר מהמחלה?
האישה: כן, נכון, אני רוצה.
הרב: את רוצה מעכשיו להיפטר מהמחלה או לאט לאט?
האישה: לא, לא שאלה. אני רוצה, בעזרת השם.
הרב: מהר?
האישה: מהר… רוצה, בעזרת השם. מתי שהקדוש ברוך הוא ירצה את זה…
הרב: הוא רוצה כבר מזמן.
האישה: טוב, שזה יבוא לי מבפנים, שאני ארגיש שאני…
הרב: מבפנים, זה בא מבפנים.
האישה: אבל זה עדיין לא בא לי.
הרב: אבל זה בא מהמעיים, זה מבפנים.
האישה: כבוד הרב, אני אשים את זה, אבל בעזרת השם משבתות.
הרב: לא! מהיום. מהיום, שלא יהיה בעיות במעיים … (אנשים שמים לאישה כיסוי ראש, ברקע מתנגן שיר "אז אני פותח את פי וצועק איי, איי, איי, אלוקים, אלוקים, תן לי יום חדש ושמש תחייך אליי גם אם לפעמים טעיתי").
האישה (בוכה): קשה לי, כבוד הרב, קשה לי.
הרב: אני מאמין, אני מאמין. משה ואהרון…
האישה (בוכה): כבוד הרב, זה קשה לי.

הקטע הזה לא לקוח מ"ארץ נהדרת". הוא הובא בתכניתו של אמנון לוי "פנים אמתיות" בערוץ 10, 2.1.13 (החל מ-11:22 דק') וקרה במציאות בכנס שארגן הרב אמנון יצחק, "המחזיר בתשובה". הצגתי אותו כאן כי פעמים רבות הייאוש הביא אותי למחשבות על חזרה בתשובה. בכל פעם שאני מספרת לאנשים על הסבל הגדול שאני עוברת בעטיו של משרד השיכון, אנשים אומרים לי: "אם היתה לך מטפחת על הראש – היחס אלייך היה אחר לגמרי". בתחילה חשבתי שזה סתם עוד משפט ציני קבוע שאנשים התרגלו להגיד אותו. עם הזמן, אחרי עשרות מכתבים, בקשות, תחינות שיקשיבו לי ויראו מה אני עוברת, שלא הועילו, אחרי המתנה אינסופית מורטת עצבים ואיבוד של זמן יקר, התחלתי להשתעשע במחשבה שאולי הדרך היחידה לצאת מהמצב הזה היא להצטרף למחנה השני, למרות שכמו אותה אישה – זה לא בא לי מבפנים. אקבל על עצמי תשובה וצניעות, אשמור שבת, איטהר במקווה (יש מקווה לנכים?), אשמור על כשרות (בקושי כיור אחד יש לי בדירה השכורה), אגיע בקביעות לבית הכנסת (יש עזרת נשים עם נגישות לנכים?). 

ואולי אז יהיה לי טוב, אולי יקשיבו לי, יעזרו לי, כי קשה לי, קשה לי עם המחלה הזאת שהמדינה יצרה ושהפכה לכרונית עבורי ועבור רבים אחרים. אולי כך אפטר מהבעיה הקשה שאני מצויה בה, אולי אלוהים ייתן לי יום חדש והשמש תחייך אליי גם אם לפעמים טעיתי. בעזרת שם.

"את רוצה מעכשיו להיפטר מהמחלה או לאט לאט?" (אמנון יצחק, "פנים אמתיות" עם אמנון לוי, נענע 10)

_________________________________