בשבועות שלקראת הבחירות גוברים הדיבורים על הפוליטיקאים שמסדרים אותנו. אני רוצה להתייחס כאן לקבוצה אחרת שמסדרת אותנו כל הזמן: סוחרים, בעלי חנויות ומרכולים.
כצרכנית, אין לי סיכוי לקנות מוצר במחיר הוגן בכמות הנדרשת לי. כל הזמן דוחפים לי מבצעים שאני לא רוצה בהם, מתנות שעולות לי הרבה מאוד ומוצרים נלווים שאני לא זקוקה להם. 

לפני כמה ימים רציתי לקנות קופסה מפלסטיק לאחסון אוכל. אבל מה פתאום שייתנו לי לקנות רק את הקופסה שאני צריכה? אני חייבת לקנות גם את הקופסה הקטנה יותר שמתחבאת בתוכה ומחכה שאאמץ אותה.

ואם חשקה נפשי בשרשרת שמצאה חן בעיניי? "זה 70 ש"ח – את השנייה את מקבלת מתנה". אבל אני לא רוצה מתנה, אני לא רוצה שתי שרשראות – אני רוצה רק אחת. תנו לי אחת ב-35 ש"ח. "לא", אמרה לי המוכרת, "רק שתיים, ורק ב-70 ש"ח, וכדאי לך, תראי איזה שרשראות יפות יש לנו כאן".
וכשרציתי לקנות שמלה במחיר של סוף עונת הקיץ לא נתנו לי. "זה 3 במאה". אבל אני רוצה רק אחת, אני לא צריכה שלוש. כמה זה יעלה לי לקנות אחת? "100, וזאת תהיה שטות לא לקנות שלוש". אני אוהבת רק את הצבע הזה, אני לא לובשת שמלות בדרך כלל – רק אחת אני רוצה. "תראי איזה צבעים יפים יש לנו כאן, אני בטוחה שתמצאי עוד שני צבעים שאת אוהבת".

"קני ב-1,000 ש"ח – שלמי רק 300" מדרבנים אותי ברשת החנויות למידות גדולות. בחנויות האלה לא רק המידות גדולות. אני גם צריכה לקנות הרבה כדי שהעסקה תהיה משתלמת, משתלמת להם. הם רוצים את ה-300 ש"ח ביד ולא יעזור כלום. אם ארצה לקנות פריט אחד ולדחות את ההצעה, המוכרת תסתכל עליי במבט שיבהיר לי שאני ממש פוסטמה, בצירוף המילה "חבל". "חבל, זה מבצע נהדר". "חבל, את מפסידה". ולבסוף הן שולפות את הקלף המנצח: "אנחנו יכולים לחלק לך את זה לתשלומים". וואלה? לא ידעתי. עכשיו הכל נראה אחרת. 

ובסופר – "מבצע: קנה שתי ריבות ב-23 ש"ח". ואם אני רוצה ריבה אחת – 20 ש"ח. בכל מקרה אני יוצאת דבילית.

המבצעים האלה טובים בראש ובראשונה למי שמציע אותם. הם טובים גם למי שזקוק לכמויות גדולות, למשל, משפחות מרובות ילדים. כשאני הולכת לסופר "אושר עד" בבני ברק, אין לי מה לעשות שם. רוב המוצרים משתלמים כלכלית רק אם קונים אותן בכמויות, ואני רוצה מכל דבר רק אחד.
הם טובים גם למי שיש לו כושר ספיגה כלכלי – אנשים שיכולים לקנות מוצרים נוסף על אלה הנדרשים להם לשימוש מידי. מי שאין לו את היכולת הזאת, מעדיף לקנות בכל פעם קצת. ייתכן שאלון גל שהיה מגיע אליי כדי לעזור לי לצאת מהחריגה בחשבון היה אומר שזה סתם מחסום פסיכולוגי שאם אעבור אותו זה ישתלם לי בסופו של דבר (וגם ישתלם לי להתקשר מבזק ולקנות מהרשת שמפרסמת אותו), אבל אני מעדיפה להיות עם מוצר אחד ביד ולשמור על הבריאות הנפשית שלי. זה הורס אותי כשאני מתפתה וקונה מוצרים במבצע. יש לי צורך להעיף לפח את המוצר שאני משתמשת בו ולפתוח את השני כדי שלא יפריע לי בעיניים ויתגרה בי "סתם קנית אותי, סתם".

אבל עדיין אפשר למצוא צדיקים שמוכרים מוצרים במחיר הוגן בלי לדחוף שניים או שלושה בבת אחת או להוסיף מוצרים נלווים מיותרים. כנראה שבעל הבית שם השתגע.

_______________

לרשימת הפוסטים בבלוג