יאיר לפיד מחייך, יאיר לפיד נואם, יאיר לפיד מישיר מבט, יאיר לפיד מקמט את המצח, יאיר לפיד מטה את ראשו הצידה, יאיר לפיד לוחץ יד, יאיר לפיד נוסע לאימון בוקסינג, יאיר לפיד עם מגבת סביב צווארו, יאיר לפיד לבוש בשחור, יאיר לפיד בחליפה, יאיר לפיד יוצא מביתו, יאיר לפיד נכנס לרכב, יאיר לפיד מברך לשלום, יאיר לפיד הולך לצד אשתו. יאיר לפיד נמצא בכל מקום, אי אפשר להימלט ממנו. אפשר לברוח מיונית לוי ולצפות בחדשות ערוץ 10, אפשר לדלג על הפרסומות על ידי הקלטת התכנית והרצתן, אפשר לבטל את אנשי תחזית מזג האוויר על ידי הפסקת הצפייה – אבל יאיר לפיד הפך לעובדה בשטח, תקוע כמו עצם בגרון, הוא ו-19 המנדטים שקיבל.

סיוטים מ"אולפן שישי": כתבה בנוב' 2008 על בחור שבהיותו ילד הותקף מינית על ידי שלושה נערים בפנימייה שבה הוא למד. עשר שנים אחר כך הוא תובע את התוקפים, את הפנימייה ואת משרד החינוך. בכתבה הוא חוזר לשם ומתעמת עם אחד התוקפים. בסוף הכתבה הוא נשאל על ידי הכתבת: "אתה כועס עליו?" הבחור משיב: "לא, אני לא כועס עליו. אני כועס על עצמי, שאני לפעמים נוטה להיות קצת פתי. להאמין שכאילו דברים משתנים, שאנשים משתנים. חוץ מזמנים, שום דבר לא משתנה באמת" ("סיוטים מאונס", 14.11.08, אולפן שישי, ערוץ 2). הכתבה מסתיימת. לפיד חייב להגיד משהו, חייב לקלקל, חייב לדחוף הערת ביניים שתתעמת עם האמת החזקה של הבחור שמסיימת את הכתבה. הוא עושה פרצוף של מסתייג ואומר: "אנשים כן משתנים, לא כולם". ארבע וחצי שנים אחר כך הוא ידחוף לנו הערת ביניים חדשה שנועדה למעמד הביניים ולעשירים: "באנו לשנות" – כי אנשים כן משתנים, אבל לא כולם. יאיר לפיד לא השתנה.

אי אפשר להחזיר אותו לאולפן שישי? מה היה רע לי אז? הייתי סופגת בשקט את ההערות המיותרות שלו או מדלגת עליהן בקלות בעזרת טכנולוגיית ההקלטה החדשה בממיר. לא רציתי אותו כמנחה בטלוויזיה – קיבלתי אותו בממשלה, מנה גדושה של לפיד שאי אפשר לעכל. תקועה איתו, עם החיוכים, הטיות הראש, הפוזות, השטיקים, הזיופים. סיוט.

______________

לרשימת הפוסטים בבלוג