כשהייתי ילדה צפיתי בכל יום שישי בסרט בערבית. אהבה, תקווה, אכזבה, נפילה, דמעות של כאב, דמעות של אושר. הרעים היו רעים, הטובים היו טובים – כמו שצריך. כשעברתי כנערה לגור בקיבוץ הבנתי שאין יותר סרטים בערבית. "אפשר לראות סרט בערבית?" שאלתי את סבתא בתיה שהתכנסנו אצלה בכל ערב שבת. "אצלנו לא רואים סרט בערבית, אנחנו כאן כדי להיות ביחד", נאמר לי. כמה שנים אחר כך הפסיקו לשדר אותו בערוץ הראשון. וכך התפוגג לו הסרט בערבית, אך לא החיפוש המתמיד אחר אותו עולם מתוק שאפשר לברוח אליו ולו לשעה.

מאסטר שף הפכה לסרט בערבית שלי. התכנים בה שונים לגמרי, היא לא סרט, אין בה עלילה, אין בה אהבה רומנטית, אבל מבלי שהרגשתי היא מילאה את החלל שנוצר אצלי. 

אני עוקבת אחר המתמודדים ולומדת עליהם, לומדת על עצמי, מדברת עם עצמי.

תראי איך זאת שעצבנה אותך בהתחלה עם הדיבור הצפוני שלה, מספרת שזה סיוט להיכנס לבד למיטה קרה בלילה וכמה היא משתוקקת לאהבה. גם את פוחדת מהרגע שבו תיכנסי לבד למיטה קרה.
תראי את האישה הזאת שכל הזמן מגניבה את המילה "ככה" שאת מלגלגת על השימוש בה – היא איבדה את המשפחה שלה בפיגוע.
תסתכלי איך אחרי שקטלו את הגבר הזה הוא לא נשבר ומרים את עצמו למעלה כמו עוף חול ומצליח. תלמדי, אל תישברי.
תראי את הגבר הגבוה הזה עם המבט החם והמלטף שבא לך שהוא יכין גם לך אוכל שינחם אותך על הכאב והסבל.
תראי את האישה היפה הזאת שמספרת על כך שטבעה בים וכבר ראתה את הסוף וברגע האחרון החליטה שהיא לא תמות ומשכה את עצמה למעלה אל החיים.
תראי את הבחורה הזאת מלאת החיים, שהטעויות שלה מובילות אותה להצלחה. זה מה שקורה גם לך פעמים רבות, לא?
תראי את האישה עם המעטפת החיצונית הקשוחה שלה. כמה חום ורוך ואהבה אימהית יש בה. האוכל שהיא מבשלת הוא האוכל שאת מחפשת כל חייך, מידיים של אישה כמוה.
תראי את הגבר השמנמן הזה, איך הוא רץ מצחיק. דוחף אצבע לבליל וטועם, מוסיף תבלינים, בטוח בעצמו. חשבת שהוא שחצן אבל הוא כזה מתוק שבא לך לבוא ולנגב לו את הזעה מהמצח.

ותראי את ג'קי. נכון שאתן קצת דומות? כמוה, גם את מתקשה להאמין כשאומרים לך שאת עושה משהו טוב. תראי איך היא מחזקת את עצמה כל הזמן, לא מתייאשת. תלמדי. וכשהיא התפללה התפללת ביחד איתה. קיווית שהיא תגיע עד הסוף.

ולכל אחד מהאנשים האלה יש לפחות מישהו אחד בחיים שעומד מאחוריו ותומך בו, מריע לו, אוהב אותו, מאמין בו, מלווה אותו. אני לא עומדת בזה. חיבוק אחד ואני נשברת ובוכה. 

את כזאת פתטית, מה את בוכה? זה בסך הכל סרט בערבית.

_______________

לרשימת הפוסטים בבלוג