עורך דין יורם שפטל הוא אדם מאוס בעיניי, לא רק בשל דעותיו הקיצוניות אלא בשל האופן המגמתי שבו הוא עושה שימוש בשפה העברית תוך מסע השפלה מכוער נגד שנואי נפשו. שפטל עושה שימוש נרחב בעולם של דימויים וביטויים מליציים, רבים מהם לקוחים מעולם המשפט ומעולם התנ"ך, תוך שהוא משבש את משמעויותיהם. השיבוש הוא תוצאה של בורות מצד אחד, ושל מניפולציות מכוונות מצד אחר.

1. התפרץ לדלת פתוחה

ציטוט מתכנית הרדיו "שפטל עצבני", 21.2.13, 103 FM: 

המאזין: "היא (ציפי לבני) תקעה לך גול אה?" 
שפטל: "תשמע, אתה לחלוטין מתפרץ לדלת פתוחה. אני לאורך כל התכנית הזאת הוקעתי את המעשה הנפשע הזה". 
המאזין: "לא, בעיניי זה לא מעשה נפשע".

משמעות הביטוי "התפרץ לדלת פתוחה" היא בא בתביעות ודרישות שאין להן כל התנגדות (מילון אבן שושן). אם המאזין היה מעלה טיעון ששפטל מחזיק בו ממילא, אפשר היה להגיד עליו שהוא מתפרץ לדלת פתוחה ואין לו מה להתאמץ ולפרוץ אותה או להתפרץ פנימה. אבל שפטל לא השכיל להבין שבמשפט "היא תקעה לך גול", המאזין לא מסכים עם עמדתו של שפטל. 

2. היא הנותנת

כאשר אדם מביא דוגמה, חוק, הלכה, ראיה, עובדה וכו' המחזקים לדעתו את טענתו, אדם אחר יכול לטעון שאותה דוגמה (או חוק וכו') שהובאה מוכיחה דווקא את ההפך מכך: "היא הנותנת. מהדבר שאתה מציג כהוכחה ניתן להסיק מסקנה הפוכה".

על השימוש המניפולטיבי של שפטל ב"היא הנותנת" כתבתי באוקטובר 2011:  שפטל היה סנגורו של דמיאניוק בישראל. השופטת דליה דורנר ישבה ב-1988 בראש הרכב השופטים (לצד השופטים דב לוין וצבי טל) בבית המשפט המחוזי בירושלים, שקבע שדמיאניוק הוא "איוואן האיום" ממחנה ההשמדה טרבלינקה, ודן אותו למוות. בערעור שהגיש דמיאניוק לבית המשפט העליון הוא זוכה מחמת הספק. במאי 2011 הרשיע בית המשפט בגרמניה את דמיאניוק בסיוע ברצח של 27,900 יהודים במחנה ההשמדה סוביבור. על דמיאניוק נגזרו 5 שנות מאסר אך הוא שוחרר ממעצר עד להחלטה בנוגע לערעורו. במאמרו "האמנם סגירת מעגל, כב' השופטת דורנר?!" שפטל רעם על כך שהשופטת דורנר אימצה את פסק הדין הגרמני והגדירה אותו "סגירת מעגל", והציג בו טענות המוכיחות לדעתו את תפקודה הכושל לאורך המשפט במחוזי ואת הטעויות שלה. לדעתו, חוסר הרצון של דורנר להכיר בכך שטעתה כשקבעה שדמיאניוק הוא "איוון האיום"מטרבלינקה, הוא המוכיח עד כמה לא היה לדמיאניוק כל סיכוי לצאת זכאי במשפט במחוזי: "חוסר רצון זה של השופטת דורנר להכיר בטעותה, היא הנותנת עד כמה לא היה לדמיאניוק כל סיכוי לצאת זכאי במשפט הראווה שהשופטת דורנר כפתה עליו". זהו משחק מילים מטעה ואין בטיעון זה מקום ל"היא הנותנת". שפטל יוצא מהנחה שכולם מסכימים לדעתו כולל דורנר עצמה המסרבת להכיר בכך. הוא לוקח עובדה/פעולה (דורנר סבורה שפסק הדין הגרמני ראוי), מפרש אותה (= דורנר לא רוצה להכיר בטעותה) ובכך לדעתו הוא מוכיח עד כמה לדמיאניוק לא היה כל סיכוי לצאת זכאי במשפט שבו היא ישבה בראש הרכב השופטים. 

באותו מאמר שפטל משתמש פעם נוספת ב"היא הנותנת". הוא מספר שהשופטת דורנר הזמינה את הטלוויזיה לצפות במשפט וגם ביקשה שייאספו עבורה כל קטעי העיתונות שסיקרו את המשפט שנוהל במחוזי נגד דמיאניוק, וכותב: "הנה כי כן, העובדה שהשופטת דורנר רואה בפסק הדין הנלעג שלא לומר המביש שניתן בשבוע שעבר בגרמניה כ'סגירת מעגל' שגם 'הוציא את הצדק לאור' כאשר ה'צדק' עפ"י פסק דינה הנו שליחתו של דמיאניוק לגרדום 'ללא היסוס' על היותו למרבה הלעג איוון האיום מטרבלינקה, מקום בו כף רגלו מעולם לא דרכה, היא הנותנת, כיצד יכולה דעתה של שופטת להשתבש לחלוטין, כאשר היא מושיבה את עצמה על במת אולם תיאטרון ומזמינה את מצלמות הטלויזיה לשדר בשידור חי את מלאכת השיפוט, וכל יום בטרם כניסתה לאולם התיאטרון היא קוראת בשקיקה בעתונות היומית, פאשקעווילים נגד הנאשם שבפניה וסנגורו".

על פי ההיגיון המוזר של שפטל, יש בצידוד של דורנר בפסק הדין הגרמני כדי להסביר מדוע היא מתנהגת כמי שדעתה השתבשה עליה כאשר הזמינה מצלמות וביקשה קטעי עיתונות על המשפט (או שאולי התכוון, אין לדעת, שהצידוד של דורנר בפסק הדין הגרמני מעיד שהיא מתנהגת כאדם שדעתו השתבשה עליו וכך היא התנהגה גם כשהזמינה מצלמות וביקשה קטעי עיתונות על המשפט). כך או כך אין בדבריו מקום ל"היא הנותנת". שפטל לוקח פעולות שדורנר עשתה ומפרש אותן כראות עיניו. דבריו הם התלהמות ילדותית – לא הוכחה.

הבעיה עם שפטל היא לא רק בורות ועיוות של המציאות, אלא גם המוסר הכפול שלו. שפטל הגיש תביעת לשון הרע נגד נתן זהבי שאמר עליו בשידור חי ברדיו: "החליפו אותי פה הקוף (כינוי החיבה לרון קופמן) ואדולף", אבל הוא עצמו אינו רואה כל בעיה בדבריו שלו על ציפי לבני: "והנה המפלגה הראשונה בראשות הגברת שפיצר… שזחלה על ארבע – וכ"כ נמוך זחלה שאיברים אחרים בגופה גם הם נגעו ברצפה – לתוך ממשלתו", ולכנות את אבו-מאזן "אדולף" זה בסדר: "נתניהו מצידו נתן לה להוביל את המו"מ מול הדוקטור להכחשת השואה, אהוב נפשה, אבו אדולף מאזן הניאו-נאצי הטמא" (גלובס). לשפטל מותר לרמוז שלבני היא זונה מזדקנת ומתרפסת הזוחלת כששדיה נגררים על הרצפה (כך על פי הפרשנות שלי, שפטל, אז אל תמהר לתבוע גם אותי), ומותר לו לכנות אדם שאינו יהודי, ובייחוד אם הוא ערבי, "אדולף" – אבל בסנגור המירכאות של סגי נהור, של "לא זו אף זו", "שלא לומר", "הנה כי כן", ו"היא היא" ("היא היא שהייתה היוזמת") אסור לגעת.

כתב התביעה שפטל טען כי זהבי פגע פגיעה קשה בשמו הטוב, במעמדו ובכבודו באורח העלול להשפיל את התובע בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם ולבזותו (גלובס). הוא טועה. שפטל הוא הוא שעולל את זה לעצמו.

___________

לרשימת הפוסטים בבלוג