לפני כמה ימים כתבתי כאן על פרויקט "יום המעשים הטובים" שיזמה המיליארדרית שרי אריסון. אני נגדה לא בשל עושרה, אלא בשל היומרה המתנשאת שלה לחנך את העולם על פי סיסמאות ריקות שטובות לעשירים כמוה. עד לפני כחודש, כשהחיים שלי היו בזבל, זה לא עזר לי כששיננתי את הסיסמה "השלום בא מתוכי". המודעות העצמית הגבוהה שלי ומה שאריסון מכנה ה"התבוננות הפנימית" שלי, לא מנעו ממני את התסכול והכאב שהיו מנת חלקי כשנתקלתי בחומות אטומות של אנשים וגופים ציבוריים שהתעלמו ממני ומהמצוקה שלי, ולא השתיקו את המחאה שלי, את ה"אנטי" שלי שהשמעתי.

צפיתי במספיק פרקים של "המיליונר הסודי" ו"החיים בצד השני" בערוץ 8  כדי להיווכח שהכספים שהמיליונרים מחלקים הם כאין וכאפס לעומת הנתינה היומיומית של מתנדבים ואנשים פשוטים המקדישים מזמנם ומרצונם הטוב כדי לעזור לאחרים. חיוך, מילה טובה, יחס אישי, סבלנות, עידוד, חום, הקשבה – אנשים אמיתיים שנותנים מהלב מרגשים אותי. למשל, אנשים כמו מוטי הלד ואניטה קובי. בפרק 5 בסדרה "בוס בהסוואה" בערוץ 2 (רשת), הבוסית בהסוואה היתה יפית אטיאס, בתו הבכורה של רמי לוי ומנהלת השיווק של הרשת. יפית שוטטה בין הסניפים של אביה וראתה את העובדים מקרוב.

מוטי הלד, דייל שירות לקוחות, סניף קסטינה

"אני לא מסתפק בשירות לקוחות. חשוב לי מאוד שירות העובדים. אני חושב שכמו שלקוח מקבל יחס – העובד צריך לקבל יחס. זה מתחיל מהדברים האלמנטריים. אף אחד לא מחייב אותי, זה בא ממני. זה בא מהלב. 
מיקי היקר, מה נשמע? היית בהפסקה?
חנהל'ה, מה קורה? איך עוברת המשמרת? כן? הכל בסדר? אכלת, שתית משהו? את התה שאת אוהבת. חנה, שתהיה לך משמרת נעימה, באמת משמרת נעימה.
עדן, מה נשמע? מה שלומך? תגיד לי, איך עברו הלימודים בבוקר? (עדן: קיבלתי 100 בהיסטוריה) אתה לא רציני. מה זה גאה בך, מה זה גאה בך, נשמה שלי. יופי. אמרת אכלת, שתית? יאללה, איש יקר".

אניטה קובי, קופאית, עפולה

"תקשיבי לי, יש לנו סוגי לקוחות, את יודעת, זה אינסטינקט, זה… אני לא יודעת, זה דבר שנולדים איתו, לא יודעת. יש לך לקוח מבוגר – קצת סבלנות. את רואה לקוח קצת נכה – לפעמים אני קמה, נותנת את הכיסא. זה לא בושה לעזור ולתת. הבנת? את תארזי לו את השקיות אם אין אורזן. את נותנת לו לצאת בהרגשה שיהיה לו את הכיף לחזור אלינו".

"יש אנשים שאני יודעת שקשה להם, קשי יום, יש לי את הארנק הקטן הזה, שאסור לי לעשות את זה, אסור לי לעשות את זה – את מבינה? אבל יש אנשים… כי אני מתנדבת גם בכל מיני עמותות, בשתי עמותות, אז אני מוציאה את השקל, שני שקלים, ללחם, לחלב. אני לא אהיה עשירה ולא ענייה מזה".

זאת נתינה, זאת חשיבה על הזולת עם כוונה טובה ואמיתית, ולא החרטא של אריסון. מרוב שאריסון חופרת בתוך עצמה כדי להעיף את הבוץ ולמצוא את היהלום שבתוכה, היא לא רואה מה קורה סביבה, כי לראות את הזולת זה אינסטינקט, זה משהו שנולדים אותו, ושום חולצה עם הדפס סתמי של "DOING GOOD" לא תעזור כאן.

_________________

לרשימת הפוסטים בבלוג