עקבתי מרחוק אחר המו"מ בין נתניהו ללפיד ובנט. קיוויתי שהכל ישתבש להם שם, אבל זה לא עזר לי. אורי אריאל יהיה שר השיכון שלנו, גדעון סער יהיה שר הפנים שלנו, ישראל כץ ימשיך להיות שר התחבורה שלנו, אביגדור ליברמן ימשיך להיות שר החוץ שלנו, יאיר לפיד יהיה שר האוצר שלנו, וביבי נתניהו ימשיך להיות ראש הממשלה שלנו. 

וכך מתייחס לפיד בדף הפייסבוק שלו למינויו כשר האוצר (פורסם ב"דה מרקר"): לדבריו, התגובות על המינוי שלו לשר האוצר התחלקו לשלוש קבוצות: הקבוצה הראשונה היתה של אנשים שבירכו אותו: "הם עשו זאת בזהירות, הביעו חשש מסיכויי ההצלחה, אבל אמרו שהם סומכים עלי ומעריכים את העובדה שאני הולך בעיניים פקוחות למקום הקשה ביותר בפוליטיקה הישראלית". נתעלם מהעובדה שלפיד, כמו מתיימרים רבים אחרים, קובע עובדות הרחוקות מלהיות עובדות, ונמשיך לקבוצה השנייה.

הקבוצה השנייה, על פי לפיד, היא של אלה שאמרו לו שהוא יצא מדעתו, שנתניהו עבד עליו, שזוהי מלכודת דבש ושהוא יאבד את כל הנכסים שמפלגתו צברה בבחירות ויהפוך לאדם השנוא בישראל "לא בגללי חלילה, אלא מפני שזה מה שתמיד קורה לשר האוצר". לדבריו, כוונותיהם של האנשים האלה אינן רעות, "ונדמה לי שהם בעיקר חוששים לי, אבל נדמה לי שזה לא יהיה מוגזם לבקש קצת יותר קרדיט: תניחו לפחות שידעתי מראש מהם הסיכונים הכרוכים בעניין". ולי נדמה שבשימוש של לפיד ב"נדמה לי" זה לא נדמה לו כלל והוא רוצה גם שנאמין שבדומה למקורביו הנאמנים החוששים לו, אנשים רבים שהם "קבוצה" חוששים לו.

האנשים שמייצגים את הקבוצה השלישית של לפיד אמרו: למה האוצר? למה הוא לא התעקש על החוץ? למה לא שר פנים מורחב? מה מכשיר אותו לתפקיד? ובאותה דרך שבה הוא בונה את מה שהוא מכנה "עובדה", הוא קובע מסקנות ומתייחס אליהן כאובייקטיביות: "התשובה היא", הוא משיב, "שאחרי שבחנתי את האפשרויות שוב ושוב, לא יכולתי להימלט מהמסקנה שכל תפקיד אחר פירושו שאני עושה לעצמי הנחות". 

לפיד מעדיף לא להזכיר קבוצה גדולה מאוד – הקבוצה הרביעית. הקבוצה הזו לא מעניינת אותו, חבריה שקופים עבורו. הוא לא ראה אותם בקמפיין שלו שהתרכז במעמד הביניים, והוא לא מתייחס אליהם כלל בהצהרותיו לקראת כהונתו כשר האוצר. בקבוצה הזו ישנם אלפי אנשים הנמצאים מתחת לקו העוני, חסרי דיור, מובטלים, משפחות קשות יום המתקשות לגמור את החודש, אלפי נכים חסרי כושר עבודה המתקיימים אך ורק מקצבת נכות העומדת על מחצית משכר המינימום, אלפי נכים ששכרם הממוצע הוא 12 ש"ח לשעה, שגם עם קצבת הנכות הוא נמוך משכר המינימום. אנשים אלה נתמכים מקצבאות הביטוח הלאומי. הקבוצה הזאת פונה אליו כשר האוצר המיועד ואומרת: 

חלק מכספי התמיכה הם כספים שהאוצר מעביר לביטוח הלאומי. אתה, לפיד, מבקש להקל על שכבת הביניים שרוב הנטל נופל עליה, והמשמעות היא הקטנת התמיכה לאוכלוסיות המוחלשות. לא זו בלבד שאנחנו לא שומעים ממך הצהרות על כוונתך לשפר את מצבנו, אנחנו גם לא שומעים הצהרות על כך שלא תהיה פגיעה בנו. אף מילה. 

הקבוצה הזו גם שואלת: אתה באמת חושב שנאמין שאדם כמוך, שהכנסותיו מעבודות שונות בשנים האחרונות בחברת לפיד יאיר בע"מ הן כשני מיליון שקל בממוצע בשנה פלוס דיווידנד של מיליון שקל (הנתונים לקוחים ממוסף הארץ) יחשוב עלינו? שנשים את מבטחנו באדם שמצד אחד שואל "איפה הכסף?" ומצד שני הונו מוערך ב-22 מיליון שקל ואולי אף יותר מכך? האם אדם שייצג את בנק הפועלים שבשליטתה של שרי אריסון, המסמלת באופן מובהק ניתוק מהעם, יהיה שר אוצר שיממש את התקוות שלנו לחיות בכבוד במדינה הזאת? אתה באמת חושב שהצלחת למכור לנו את התדמית של האדם הפשוט שאוהב לשיר ולרקוד בשעות הפנאי במועדון הגאנקי עם חבריו הטובים והנאמנים?

"שר האוצר הוא אדם שמנהל מלחמה יומיומית כדי להגן על כלכלת המדינה ועל האזרח", ממשיך לפיד בדבריו בפייסבוק, המופנים לבני הקבוצה הראשונה, השנייה והשלישית. "במקרה שלי, שר האוצר יהיה גם אדם שינהל מלחמה יומיומית כדי להגן על מעמד הביניים הישראלי שסובל מהזנחה של שני עשורים… זה לא הולך להיות קל", הוא מנבא תוך שימוש בנוסחת ההתחמקות הידועה של "לא פשוט" ו"לא קל".

כמי שמשתייכת לקבוצה הרביעית אני יכולה להגיד שבמקרה של לפיד, נדמה לי שזה הולך להיות ממש לא פשוט איתו.

 

___________________

לפיד בא לשנות רק עבור מעמד הביניים

מה עושים עם יאיר לפיד

לרשימת הפוסטים בבלוג