פיליפ (פותח את הדלת האחורית של רכב שנראה דומה ל-KADDY): אני לא נכנס לדבר הזה. גם אתה לא! אני לא מעמיס אותך מאחורה כאילו אתה סוס. (מצביע על מכונית היוקרה Maserati): מה עם זאת?
דריס: זאת לא מותאמת בשבילי.
פיליפ: מה זאת אומרת?
דריס: אני צריך להיות מעשי.
פיליפ: מעשי?

כעבור כמה שניות פיליפ ודריס נראים ישובים ברכב יוקרתי מסוג Maserati. דריס יושב מקדימה, לצדו של פיליפ.

פיליפ: וואוו. בן זונ… הרגשה טובה, נכון?
דריס: ועוד איך.
פיליפ: ממש טובה.
פיליפ מאיץ ברגלו בדוושת הגז. המכונית מגיבה.
פיליפ: עצבנית זאתי.

פיליפ ודריס יוצאים למסע מטורף שבו הם קורעים את הכביש ואת החיים.

זהו קטע מהסרט הצרפתי "מחוברים לחיים" (Intouchables). פיליפ הוא בחור מסנגל שהפך למטפלו של דריס, נכה השוכר את שירותיו. בחושיו החדים של פיליפ הוא קלט מיד את מה שבביטוח הלאומי מסרבים לראות: להסיע נכה מאחור ברכב פרטי זה כמו להוביל סוס. נכים הם לא סוסים. הם רוצים לשבת מקדימה לצד אלה שמסיעים אותם, לדבר איתם בגובה הכתפיים, לנשום אוויר צח מהחלון, לנסוע בנוחות ולא להיטלטל כמו מטורפים ברכבת הרים ולהקיא בסוף הנסיעה. את המטפורה של רכבת ההרים שאלתי מהפוסט שכתב אבי סלומה באותו נושא: "מסע הייסורים ברכבת הרים: איך להיות מובל כגוש בשר".  

גיל גרינברג לוקה ב-C.P. בשל הלקות שלו יש לו בעיה בזמן תגובה ולכן, אחרי קרוב ל-10 שנים שבהן הוא נכשל פעמים רבות בטסט, הוא החליט שהעוזרת שלו תנהג במקומו, ומימן את לימודי הנהיגה שלה. הוועדה לגודל רכב החליטה לתת לו רכב שבו היא תנהג והוא ישב מאחור: "כאשר יושבים מאחור, על גבי כיסא גלגלים מוגבה", הוא כותב, "חרף היותו מעוגן לרצפה, כיסא הגלגלים "רוקד" בתנודות קלות או קשות, בהתאם לטיב הכביש שעליו נוסעים: מורגשת כל גבשושית, כל בור הכי קטן, כל סיבוב של הרכב, לפעמים אפילו בעת מעבר בין נתיבים. התנודות הקטנות האלה, מזיזות את הבטן, וכשזה נמשך שעה רצופה ואולי יותר, נגרמת בחילה. אני יודע את זה כי נסעתי ברכבים של חברים שלי. נגרמו לי בחילות וסחרחורות, וגם כשלא הגעתי למצבים של בחילה, התפללתי שהנסיעה תסתיים כבר ושאני אוכל לנשום אוויר נקי מחוץ לרכב… ישיבה מקדימה לעומת זאת, לאור התנסותי ברכב כזה, מקהה את התנודות, ניתן גם להחזיק את הידית של הדלת, על מנת לשפר את היציבה של פלג הגוף העליון ואפשר לנשום הרבה יותר אוויר ישר מהחלון".

שתי שביתות רעב וחסימת הכניסה הראשית לביטוח לאומי לא עזרו לו. הביטוח הלאומי אישר לגיל רכב מסוג KADDY  שאינו מאפשר ישיבה לצד הנהג אלא רק מאחור, לעומת רכב מסוג אחר המאפשר זאת. הסיבה: ה-KADDY  זול יותר. בחילות, כאבי ראש, סחרחורות, קפיצות קשות, התכווצויות לא רצוניות של השרירים – מה זה משנה, העיקר, כמו שגיל כותב, שלביטוח הלאומי יהיה קצת יותר כסף לבורקס.

אני צופה בכאב בסרטון שגיל הכין לקראת הדיון בבית המשפט. זה נראה כאילו סדיסט מלמעלה משתעשע בו כמו בבובה. הוא מושך בחוטים שמחוברים לגיל, מקפיץ אותו, מטלטל אותו ומסנן ברשעות: "נו, איך זה להיות ברכבת ההרים של הביטוח הלאומי?"  

_______________

לבלוג של גיל גרינברג באתר מאקו

לדף הפייסבוק של גיל