מאז שאני נכה אני עושה כל הזמן אבחנה בין מה שאני רואה כיתרון או חיסרון בנכות. הנה, למשל, בשבוע האחרון ביקרתי בכל יום את אפי, שאושפז בבית חולים תל השומר, וכשאני נכנסת עם הרכב דרך השערים הראשיים בכניסה לבית החולים, הם מזהים את הרכב שלי כרכב נכה ונפתחים לרווחה מבלי שאצטרך לקחת כרטיס. יתרון, בהחלט יתרון – אני מציינת לעצמי בסיפוק וזה משמח אותי בכל פעם מחדש. כיף להרגיש אח"מית גם אם לרגע קצר, והוא קצר מאוד, הרגע הזה, ומתפוגג כשנכנסים לבית החולים.

הציפייה היא שלמרות שחוק הנגישות עדיין לא חל על כל המקומות, בבתי חולים הכל יהיה נגיש ומותאם לנכים, לבעלי לקויות או לאנשים חולים – למשל, המעליות, אבל ישנה תפיסה שגויה שלפיה הבעיה של נכים שיושבים בכיסא גלגלים מסתכמת ברגליים בלבד וכל עוד המעלית רחבה מספיק, הכל בסדר. לא, זה לא מספיק. לנכים רבים יש בעיה גם בידיים וקשה להם להרים את היד כדי להזמין את המעלית או ללחוץ על הקומה המבוקשת בתוך המעלית. חשיבה מלאה על נגישות היא כשהכפתורים מחוץ למעלית ובתוכה ממוקמים במקום נמוך, אבל למרבה הצער, ברוב המקומות, וגם בבית החולים תל השומר, אין חשיבה כזאת, ואז אנחנו שומעים כל הזמן "סליחה, אתה מוכן ללחוץ לי?" גם מערכת כריזה אין במעליות של תל השומר, ולקויי ראייה לא יכולים לדעת לאן הם הגיעו. אם אני יושבת עם הגב ללחצנים, גם אני לא יכולה לדעת לאיזו קומה הגעתי. 

אבל המעליות הן חצי צרה, כי תמיד יש אנשים נחמדים שעוזרים (למרות שנמאס לבקש כל הזמן או לחכות עד שמישהו יגיע). מה עושים עם שירותים שכתוב עליהם "שירותי נכים" והם רחוקים מלהיות כאלה? מה עושים כשגם עם עזרה אי אפשר להסתדר בשירותים האלה?

בתכנון שירותי נכים ישנן כמה תפיסות שגויות. בואו נראה מהן ההשלכות של ההנחות השגויות האלה:

די בכך שחדר השירותים גדול יותר מהרגיל ואפשר להיכנס לתוכו עם כיסא גלגלים כדי שזה ייחשב ל"שירותי נכים", ולכן:

  • האסלה ממוקמת בצד ואין מספיק מקום כדי לכוון את כיסא הגלגלים מולה;
  • אפשר להיכנס לכיוון אחד, אבל אי אפשר להסתובב כדי לנעול את הדלת, ואז: "סליחה, את מוכנה לשמור בחוץ שאף אחד לא ייכנס?";
  • אפשר להיכנס פנימה, אבל כדי לסגור את הדלת (ע"י מלווה) צריך להידחק פנימה לתוך פח האשפה, ומשם אי אפשר לעבור לאסלה, שממוקמת בדרך כלל צמוד בצד.

 

העיקר שיש אסלה בשירותים, ולכן:

  • יש לא משנה אם היא ממוקמת בצד ואין מספיק מקום להתמקם מולה;
  • זה לא משנה אם היא ממוקמת רחוק מהקיר ואי אפשר להיעזר במאחז שבקיר (שבדרך כלל לא מותקן שם ממילא);
  • זה לא משנה אם היא נמוכה, ואז נזרקים למטה כשיושבים עליה, וכשרוצים לקום ממנה "סליחה, נתקעתי, אני לא יכולה לקום. מישהו יכול לעזור לי?" וגם עם עזרה קשה מאוד לקום משם.

 

לנכים יש בעיה רק ברגליים – לא בידיים, ולכן:

  • הדלתות כבדות מאוד ואי אפשר לפתוח אותן, בטח לא תוך כדי התגלגלות בכיסא גלגלים כשלפחות יד אחת תפוסה כדי להניע את הכיסא, ואז: "סליחה, את מוכנה לפתוח לי את הדלת?", וגם: "סליחה, מישהו (מבחוץ) יכול לפתוח לי את הדלת?"
  • הידית בדלת גבוהה, ואין מאחז בשני צדי הדלת, ואז: "סליחה, את מוכנה לפתוח לי את הדלת", וגם: "סליחה, מישהו (מבחוץ) יכול לפתוח לי את הדלת?"
  • המנעול מסובך ובעייתי וקשה לסובב אותו, ואז: "סליחה, את מוכנה לשמור שאף אחד לא ייכנס?", וגם: "נתקעתי בפנים, תקראו למישהו שיפתח מבחוץ".
  • נייר הטואלט ממוקם רחוק מהאסלה ואי אפשר להגיע אליו. מי שחכם וצופה את זה מבעוד מועד, לוקח איתו נייר ורק אחר כך מתיישב על האסלה. נדרשו לי כמה פעמים עד שקיבלתי שכל. 

 

מאחז או מאחז תקין הוא בגדר המלצה בלבד, ולכן:

  • זה לא נורא אם המאחז התלוי תקוע כל הזמן למטה ואי אפשר להעלות אותו למעלה.
  • זה לא נורא אם המאחז התלוי תקוע כל הזמן למעלה ואי אפשר להוריד אותו למטה.
  • זה לא נורא אם נראה לרגע שהוא נשאר למעלה עד שהוא נופל לך על הראש.
  • זה לא נורא אם בקיר בצד השירותים אין מאחז כלל, או שאין מאחז תלוי כלל.

 

העיקר שיש כיור בשירותים, ולכן:

הכיור תקוע מול האסלה ומפריע להתמקם מולה עם כיסא הגלגלים.

נכים לא צריכים ליטול ידיים או להשתמש במים, ולכן:

הכיור ממוקם גבוה מאוד ואי אפשר להגיע לברז ולפתוח אותו.

לנכים יש תמיד מלווה והם לא צריכים להוריד את המים בעצמם, ולכן:

אי אפשר להגיע לידית של הורדת המים, או שקשה להשתמש בה (חיישנים הם פתרון מומלץ), ואז (למנקה): "סליחה שלא הורדתי את המים, לא יכולתי להגיע".

 

אני מקנאה באנשים ששותים חופשי בלי לעשות חשבון מה יקרה בעוד חצי שעה או שעתיים כשהם יצטרכו להשתמש בשירותים מחוץ לבית. אני מקנאה באנשים שאומרים לי "סליחה, אני חייב/ת להיכנס לרגע לשירותים", והם פשוט נכנסים ויוצאים אחרי רגע. אני מקנאה באנשים שיכולים להיפטר בכל רגע נתון מהמועקה הנוראית של השלפוחית שמציקה. כשהשלפוחית מציקה, אי אפשר לחשוב על כלום. אני מסתובבת כמו מסוממת, מחפשת אחר מקום שבו אוכל לנשום סוף סוף לרווחה ולהמשיך בחיי, אבל אין מקומות כאלה. למה הכל כאן מסובך כל כך?

אל תשכחי איזה כיף זה עם השערים בתל השומר, אני מזכירה לעצמי בדרך לאפי, ותתאפקי, תתאפקי, תתאפקי.

שירותי נכים בתל השומר. האסלה ממוקמת בצד, והמתקן לייבוש ידיים מפריע להתמקם מולה עם כיסא הגלגלים. הכיור גבוה וגם הברז בעייתי ואי אפשר להשתמש בו. שימו לב לגובה של נייר הטואלט. גם הורדת המים בשירותים קשה לשימוש.

שירותי נכים בתל השומר. האסלה ממוקמת בצד, והמתקן לייבוש ידיים מפריע להתמקם מולה עם כיסא הגלגלים. הכיור גבוה וגם הברז בעייתי ואי אפשר להשתמש בו. שימו לב לגובה של נייר הטואלט. גם הורדת המים בשירותים קשה לשימוש.

השילוט בשירותים הנ"ל, שמראה שהשירותים מותאמים גם לנכים. עאלק.

השילוט בשירותים הנ"ל, שמראה שהשירותים מותאמים גם לנכים. עאלק.

 שירותים בתל השומר הממוקמים ליד היציאה האחורית מהמיון (לכיוון ארומה). האסלה ממוקמת בצד ואי אפשר להתמקם מולה. לא יכולתי לצלם את זה, אבל תאמינו לי שכשמעלים את המאחז למעלה הוא נופל.

שירותים בתל השומר הממוקמים ליד היציאה האחורית מהמיון (לכיוון ארומה). האסלה ממוקמת בצד ואי אפשר להתמקם מולה. לא יכולתי לצלם את זה, אבל תאמינו לי שכשמעלים את המאחז למעלה הוא נופל.
השירותים הנ"ל

השירותים הנ"ל

השירותים בחדר המיון בתל השומר (ליד צילומי CT). הדלת כבדה מאוד וידית הדלת גבוהה, האסלה ממוקמת בצד, הכיור מפריע להתמקם מולה, וגבוה מאוד.

השירותים בחדר המיון בתל השומר (ליד צילומי CT). הדלת כבדה מאוד וידית הדלת גבוהה, האסלה ממוקמת בצד, הכיור מפריע להתמקם מולה, וגבוה מאוד.

גם מהשירותים במחלקות האשפוז לא תצמח הישועה. כרגיל, השירותים ממוקמים בצד ואי אפשר להתמקם מולם, אין מאחז תלוי, המאחז בקיר רחוק מהשירותים ואי אפשר להיעזר בו, נייר הטואלט רחוק, הכיור גבוה.

גם מהשירותים במחלקות האשפוז לא תצמח הישועה. כרגיל, השירותים ממוקמים בצד ואי אפשר להתמקם מולם, אין מאחז תלוי, המאחז בקיר רחוק מהשירותים ואי אפשר להיעזר בו, נייר הטואלט רחוק, הכיור גבוה.

השירותים הנ"ל במחלקת אשפוז בתל השומר. הפח מפריע להתמקם מול האסלה שממוקמת בצד.

השירותים הנ"ל במחלקת אשפוז בתל השומר. הפח מפריע להתמקם מול האסלה שממוקמת בצד.

 ________________

לרשימת הפוסטים בבלוג

לפוסטים בנושא זה שפורסמו בתפוז:

איזה יום עבר עליי

אחריות לכל החיים

זה הקול