הראש שלי עובד כל הזמן בניסיון לחסוך ולהוריד עלויות. כשהיינו בחנות הפירות והירקות אמרתי למגי שלא צריך לקנות פלפלים ירוקים או גמבה, אפשר להסתדר גם בלעדיהם בסלט. אני מתה על פירות הקיץ, החלטתי שאני מורידה גם מזה. אפשר לקנות מלון וחתיכת אבטיח ולאכול בכל פעם קצת. היום התפתיתי, שמתי בשקית 6-7 שזיפים אדומים, 9.90 לקילוגרם. מגי אוהבת בננות, אבל אולי היא אוהבת פרי נוסף? אני לא רוצה שהיא תחשוב שאני קמצנית. "Is there something that you like? Take what you like", אמרתי לה באנגלית המדורדרת שלי. היא יודעת שגם בסופרמרקט היא לא צריכה לשאול אותי כשבא לה לקנות משהו שהיא אוהבת. צריך לפנק את המטפלת שלך, שיהיה לה טוב, שתהיה מרוצה לא רק עם המשכורת, ומגי באמת ראויה לכך. היא מטפלת טובה ונאמנה.

מגי בחרה כמה יחידות של מנגו. הקפדתי לא להסתכל על המחיר. אחרי שסיימנו לאסוף את הדברים ניגשנו לקופה והמתנו לתורנו. חזרתי בחשאי והחזרתי את השזיפים למקום. "מה קרה? הם לא טובים?" המנהל שאל אותי. אני לקוחה קבועה אצלם. "הם טובים, פשוט החלטתי שלא צריך", אמרתי לו. הם תמיד נותנים לי הנחה קטנה. בהתחלה התביישתי להזכיר להם כששכחו להכניס אותה לחשבון, אחר כך כבר לא. היום לא קיבלתי אותה כי הסכום לתשלום היה נמוך יחסית, כך נאמר לי. "זה בסדר, אין בעיה", חייכתי חיוך מאולץ. הם לא חייבים לך שום דבר, חזרתי ואמרתי לעצמי, הם לא חייבים לך שום דבר.

אחר כך היינו בסופרמרקט. מה מורחים על הלחם? קוטג'? אבל הקופסה כל כך קטנה ועם כל ההכרזות החגיגיות של תנובה על הוזלה, זה עדיין יקר. המוח עובד קשה כדי להפחית דיסוננס. למה מה זה קוטג'? סתם גבינה עם גושים שהאדירו אותה הרבה מעבר למה שמגיע לה. ומה בדבר גבינה צפתית או בולגרית? לא כדאי. התור במעדנייה ארוך, ולפעמים את שוכחת ולא אוכלת עד שזה מתקלקל. את לא צריכה את הדברים האלה, ואפי אוהב את הלבָּנֶה שלו ועדיין יש לו.

גם בחשמל אני חוסכת. מזגן – רק כשחייבים, ויש לי הסכם עם מגי שאני אחליט אילו בגדים שלי יעברו לכביסה. עם המטפלת הקודמת, שהיתה לה אובססיה לכביסה, זה לא הלך והיא שמה את הבגדים שלי חופשי לכביסה, למרות שלא הלכתי איתה סחור סחור ואמרתי לה בלי בושה שאני מנסה לחסוך בהוצאות החשמל בכל מה שקשור לבגדים שלי. בבגדים של אפי ושלה אני לא מתערבת. זה כיף כשיש בבגדים ריח נעים של מרכך כביסה, אבל אני כבר לא בקיבוץ. היינו קבוצה של נערים מבתים קשים שהגיעו לקיבוץ בלי ההורים. כשראינו את השפע בקיבוץ זה סחרר אותנו. "השלכנו" כביסה (בקיבוץ אומרים "להשליך כביסה") חופשי, ובכל פעם קיבלנו אותה בתאים ריחנית, מגוהצת ומקופלת, והכל חינם. חשמל – חופשי ובחינם, מים – חופשי ובחינם, פדים, סבונים, שמפו, מרכך, נייר טואלט, פירות, ירקות, עוף, קציצות, פשטידות, מנות צמחוניות, קוטג' וגבינות אחרות, פסטרמה, ספגטי בולונז בכל שישי בצהריים – הכל בשפע, חופשי ובחינם.

היום הכל מוגבל, תחת חישוב מוקפד. אני עושה בסופר סקר פרטי בניסיון לראות מהי חבילת מגבות הנייר הזולה ביותר. תמיד בסקרים האלה אני יוצאת מובסת. הנה חבילה של 6 גלילים של סנו – 10 שקלים, מול חבילה של 8 גלילים של מגה שאין עליה מחיר. אני ניגשת לקופה עם שתי החבילות. החבילה של מגה עולה 13 ש"ח ומשהו. אני עושה חישוב מהיר ומגיעה למסקנה ששווה לי לקנות את הנייר של סנו. אחר כך בבית אפי אומר לי שבסופר פארם הוא מצא 8 גלילים ב-10 ש"ח. 

מחר יש אירוע שמארגנת עמותה שעורכת פעילויות לנכים. אפי אוהב ללכת לאירועים האלה, אני פחות, אבל הוא ביקש שהפעם אצטרף אליו. עלות ההשתתפות – 50 ש"ח לאדם. החלטתי להיות יצירתית ולשאול את מארגנת האירוע אם אני יכולה להיות במסיבה בלי לאכול. הרי ממילא אני לא אוכלת באירועים מהסוג הזה כדי לשמור על המשקל. "אם את לא אוכלת בשר, יהיו גם מנות צמחוניות", היא אמרה לי. כשאמרתי לה שאני שומרת, היא אמרה לי שהאוכל כשר ואין לי מה לדאוג. מה אגיד לה? ש-100 ש"ח לערב זה יותר מדי לשני נכים שגרים בשכירות? שאני אמורה לעזוב את הדירה הזאת לדירה שכורה אחרת וצפויות לי הוצאות שאף אחד לא יחזיר לי אותן? דמי תיווך, ולא יהיה מנוס משיפוץ והנגשה כי אף דירה פרטית לא תפורה לנכות שלי, הובלה, התקנות והתאמת הדירה למגורים. משרד השיכון נותן לי על הנייר דיור ציבורי, אבל סירב להקצות לי דירה שהתפנתה ושיכלה להציל אותי, בטענה שאני לא משפחה. וכסף לדירה מעבר ל-48 מ"ר – גם לא נותן. לספר לה על הפער הבלתי נסבל שבין קצבת השירותים המיוחדים לבין עלות ההעסקה בפועל של עובד זר? לספר לה שבגלל השכירות ובגלל הפער הזה חייתי במשך שנים עד לפני כמה חודשים בלי מטפלת תוך סיכון חיי ואיבוד כבודי? לספר לה שבמהלך השנה שבה משרד השיכון שלל ממני זכאות וכספי סיוע בשכר דירה ביקשתי במשך תקופה קצרה מבעלת המקום שממנו קנינו אוכל מוכן שתביא לנו את האוכל שנשאר לה בלי לשלם? לספר לה שלפני שנה הפסקתי את טיפול השיניים ושההשלכות מכך חמורות? לא סיפרתי למארגנת על כל זה, כי היא אמרה לבסוף שאם אני לא מתכוונת לאכול, אוכל להגיע בלי לשלם.

ועכשיו אני שומעת על אהוד ברק, הקיבוצניק לשעבר, זה שמכר את דירתו בת 480 המ"ר שבמגדלי אקירוב בתל אביב ב-26.5 מיליון ש"ח, שהוא צפוי להשתכר מאות אלפי דולרים בשנה בתפקידו החדש כיועץ מיוחד בבנק השוויצי יוליוס בר. בספטמבר 1997 הוא התנצל בשם מפלגת העבודה בפני עדות המזרח על הטעויות שנעשו בתהליך קליטתם בישראל. יש לו עוד הרבה דברים להתנצל עליהם. האם ביבי יתנצל? האם יאיר לפיד יתנצל? האם בכירי האוצר יתנצלו? האם הביטוח הלאומי, משרד השיכון, משרד הבריאות, קופות החולים, תאגידי המים, חברת החשמל, הבנקים, נוחי דנקנר, תנובה יתנצלו? ואם כן, מה זה יעזור לנו?