את מרשה לי?
ליאור דיין: באבי.
אשתו, רוני: מה?
ליאור: מרשה לי להישאר טיפה אחרי 12 וחצי?
רוני: באבי, רבע שעה, לא יותר.
ליאור: תודה רבה, באבי'לה.
רוני: בכיף. (פרק 1, המפץ הגדול, מחוברים פלוס, הוט 3)

נכון מתוקי
ליאור (מוריד חולצה, רוני שמה אותה במכונת הכביסה. היא מלבישה אותו בחולצה שחורה. קצה השרוול השמאלי הקרוע מעט נתפס לו באצבעות): רגע, אוי, תראי.
רוני (מסדרת לו את זה): לא קרה כלום.
ליאור: זאת חולצת פיז'מה.
רוני: נכון מתוקי, ויש לך המון כאלה. (פרק 1)

שמות לילדים בישראל
אנה, אמילי, דריה

שם בן/בת הזוג
בייבי, בייב, באבי, באבינקה 

העברית היא עד גבול מסוים
בועז: כשאתה לא יודע מה עובר על הבן אדם השני, אז אתה יכול להיות אמפטי טוּ-סָם-אֶקְסְטֶנְט. (פרק 5)

למה הם מפריעים כל הזמן?
שירלי ברנר (מכינה את בתה, מילה, לאודישן): עכשיו אנחנו עוברות לסצנה שתיים. מוכנה, מילה?
מילה: כן.
ברוס, הבעל: את יודעת שנפלו עכשיו שני טילים בתל אביב?
שירלי: בתל אביב?
ברוס: בתל אביב. עכשיו יש להם את היכולת לירות טילים מעזה שיפגעו בתל אביב. כל העיר נשארת בבית, והלחימה מסלימה.
שירלי: אני צריכה להתרכז עכשיו במילה, בוא נתמודד עם זה יותר… בסדר, מאמי את מוכנה?

שירלי: התינוקת לא נותנת לי ולמילה לעבוד. מישהו יכול לקחת אותה?
ברוס: אהוד ברק הודיע שהם נכנסים לעזה מחר עם כוחות קרקע. הוא גייס 30 אלף חיילי מילואים. אם ישראל נכנסת עם כוחות קרקע, הולכים להיות הרבה פלסטינים מתים.
שירלי: אתה לובש חולצה של צה"ל?
ברוס: דובדבן.
שירלי: בכל אופן, אולי אתה יכול להיות איתה (עם התינוקת) לאיזה עשרים דקות, כי זה זמן מכריע, אז אין לי הרבה זמן לעבוד עם מילה. (פרק 4, ארץ עיר

זאת אימא שלכן (1)
האב, בועז (אחרי האזעקה, מדבר עם שתי בנותיו הקטנות): בואו נלך הביתה כי אימא בטח בהיסטריה. (פרק 4)

זאת אימא שלכן (2)
בועז (בשיחת הבהרה עם שתי בנותיו הקטנות, אחרי העימות בינן לבין האם): אימא, הבנות רוצות להגיד לך משהו.
האם, נתי: אני כרגע לא מעוניינת לשמוע.
האב (לבנות): אימא מאוד כועסת. אימא פחות סלחנית מאבא. (פרק 1)

זה אבא שלכן
הילדה: אבא, אתה גמרת את השוקולד?
האם: כן, תסמכי עליו שכן. (פרק 5).

אושר (1)

נתי (חוזרת הביתה, חבריו של בועז עומדים ללכת): זהו, אתם הולכים?
החברים: כן.
נתי: רעיון טוב. אז ניפרד לשלום, ונקרא לזה יום ושבוע טוב.
בועז (בהמשך, בשיחה על הספה): אז מה, מה יושב לך על הלב?
נתי: האינטנסיביות של העבודה לא משאירה לי מקום ליהנות מזה שבסך הכל אני עובדת בעבודה שהיא, שאני אוהבת.
בועז: הבעיה שאת מעט מאוד באמת מסופקת. את מאוד עצבנית, כמעט כל הזמן, את חסרת סבלנות כמעט כל הזמן. 
נתי: תגיד, אתה רצית לדעת מה עבר עליי השבוע או שרצית לעשות לי את הטיפול השבועי? (פרק 5

אושר (2)
ברוס: מה קורה? את כמעט מוכנה?
שירלי: היי, כן, כמעט.
ברוס: את נראית מאוד יפה.
שירלי: תודה, אתה אף פעם לא אומר לי שאני נראית יפה.
ברוס: אז איך את מרגישה?
שירלי: האמת, לא קיבלתי את התפקיד בסרט של דה נירו וסטאלון.

ברוס: את צריכה שיהיה לך עור עבה, את יודעת את זה.
שירלי: תפסיק להגיד לי שאני צריכה עור עבה, יש לי עור עבה. שאלת אותי איך אני מרגישה.
ברוס: התשובה היחידה היא להישאר מפוקסת וחיובית ולהמשיך לנסות. מה שמשך אותי אלייך כשפגשתי אותך לראשונה היה החיוביות של והראייה הנוצצת שלך על העתיד ועל החיים באופן כללי. כשאת נכנסת לחדר, החדר מואר, כולם אומרים לי את זה, כולם אומרים לך את זה. את לא יכולה להיכנע לאפלה, לדארת' ווידר, כי זה הקול שאני שומע בראש שלי. יש יין ויאנג בנישואים שלנו שחייבים להישאר מחוברים. אני צריך להישאר אפל, ואת צריכה להישאר מוארת, כדי שאיפה שהוא באמצע זה יהיה זרם מאוזן.
שירלי: ברוסי, זה הדבר הכי נחמד, כאילו, שאמרת לי אי פעם.  (פרק 3, איך הגעתי לכאן