את כיסא הגלגלים הממונע שלי קיבלתי בשנת 2011. אתמול זה היה יום כיפור ראשון שיצאתי איתו לכבישים. איזה כיף, תחושה נהדרת של שליטה, של חופש, של עצמאות. לא צריך לדאוג ממדרכות משובשות ולא מונמכות, רכבים שחוסמים, מהמורות, גזם ומכשולים אחרים שחוסמים את הדרך, מדרונות תלולים שמדרדרים את הכיסא ללא שליטה. כשקיבלתי את הכיסא לראשונה חשבתי שכל הבעיות שלי נפתרו. אין "תיקח אותי לשם", "תדחוף אותי לכאן", "תתלווה אליי". אני לבד, כמו גדולה. אכן, הכיסא הממונע שינה את חיי באופן משמעותי, אבל הוא לא פתר את בעיית הנגישות.

נכים חווים את הבעיה במדרכות על בשרם יום יום. הם נוסעים על המדרכה כברת דרך ארוכה בכיסא הגלגלים, עד שהם מגיעים לכביש שאי אפשר לרדת אליו ולחצות אותו כיוון שהמדרכה לא מונמכת, ואז צריך לחזור את כל הדרך בחזרה, לרדת לכביש ולהתפלל שהנהגים יבחינו בנכה החצוף הזה שהחליט לסכן את חייו ולהתמזג עם התנועה הסואנת. 

מידת הנגישות במדרכות תלויה במודעות וברגישות של העירייה לנושא. במקום לפזר הבטחות שבועיים לקראת הבחירות לראשות העירייה ולשכוח מהן, על ראשי העיריות לטפל בנושא זה במהלך כהונתם. עיריית רמת גן מקפידה על הנמכות במדרכות אבל זה לא מספיק. במדרכות רבות ברמת גן ישנם שיפועים חדים ומסוכנים שמושכים את הכיסא לכביש או שהם יוצרים התדרדרות של הכיסא וחוסר שליטה. למשל, בביאליק-פינת קריניצי יש שיפוע חד מאוד במדרכה – ממש סכנת נפשות, ואי אפשר לפסוח עליו. בגבעתיים רוב המדרכות הן מכה, וכך גם בתל אביב. במקומות רבים בתל אביב אין הנמכות, ובמקומות שבהם יש הנמכות הן לא מתמזגות עם הכביש ואז בום! הראש חוטף זעזועים, הישבן כואב. בכיסאות הגלגלים הממונעים שמשרד הבריאות מספק לנכי צה"ל יש מערכת בלימת זעזועים משופרת. לנכי הביטוח הלאומי, שנחשבים לדרגה הנמוכה ביותר בקבוצות הנכים, הוא לא מממן את המערכת הזו.

ויש נהגים שהחליטו להחנות את הרכב שלהם על המדרכה מבלי להותיר מקום למעבר, או שהם לא מסוגלים לראות פיסת כביש פנויה לצד המדרכה, וחונים בצד החלק המונמך היחיד שקיים במדרכה. איזה חוסר אונים, מכעיס נורא. אני תקועה במדרכה כמו בכלוב ולא יכולה לצאת. אם אני בכביש ורוצה להגיע למדרכה, אני נשארת בחוץ, מודרת.

וזה נוסף על צרות של נכים נוהגים כשחונים להם בחניית הנכה שהוקצתה להם, או שגונבים מהחנייה שלהם רק קצת – רק שני גלגלים מקדימה ושניים מאחור – והם לא יכולים לחנות בה, או כשאופנוע או רכב חונה על המדרכה מול רכב נכה מבלי לשים לב למדבקה בצד הרכב שנכתב עליה לאפשר מרחק של 2.5 מטר לפחות להוצאת מעלית שדרכה הנכה יצא וייכנס. 

נכים לא צריכים לחכות ליום כיפור כדי ליהנות מנגישות ראויה. זה מגיע להם הרבה יותר מפעם בשנה. נהגים צריכים לחשוב תמיד לפני שהם חונים האם הם חוסמים מעבר של כיסא גלגלים או עגלת ילדים או אדם קשיש. אחרת, זהו חטא שעליהם לכפר עליו, ולא רק ביום כיפור.

רח' לוחמי גליפולי, תל אביב: בצד אחד של מעבר החצייה יש הנמכה של המדרכה. בצד השני (ממול) - אין.

רח' לוחמי גליפולי, תל אביב: בצד אחד של מעבר החצייה יש הנמכה של המדרכה. בצד השני (ממול) – אין.

קניון רמת גן: הרכב חונה מול החלק המונמך במדרכה, וחוסם את הכניסה לקניון.

קניון רמת גן: הרכב חונה מול החלק המונמך במדרכה, וחוסם את הכניסה לקניון.

אזור תעשייה גבעתיים (ליד כורזין): הרכב חונה מול החלק המונמך היחיד במדרכה וחוסם את המעבר למדרכה ולחנויות הממוקמות בה.

אזור תעשייה גבעתיים (ליד כורזין): הרכב חונה מול החלק המונמך היחיד במדרכה וחוסם את המעבר למדרכה ולחנויות הממוקמות בה.
צילום מהבלוג של יואב לרמן

צילום מהבלוג של יואב לרמן

דוגמה אחת מתוך רבות למדרכות בבאר שבע שאין בהן הנמכה (צולם ע"י קובי כהן)

דוגמה אחת מתוך רבות למדרכות בבאר שבע שאין בהן הנמכה (צולם ע"י קובי כהן)

המזרן שהושלך לא מאפשר מעבר לכיסא גלגלים או עגלת ילד (באר שבע, צולם ע"י קובי כהן)

המזרן שהושלך לא מאפשר מעבר לכיסא גלגלים או עגלת ילד (באר שבע, צולם ע"י קובי כהן)

הגזם חוסם מעבר (באר שבע, צולם ע"י קובי כהן)

הגזם חוסם מעבר (באר שבע, צולם ע"י קובי כהן)

 

צילום מתוך "ערב ערב" ("אין מעבר לנכים", רותם ג'קסון, 4.11.2004)

צילום מתוך "ערב ערב" ("אין מעבר לנכים", רותם ג'קסון, 4.11.2004)

 

 

 

צילום מתוך mynet ("הנכים תובעים מיליונים מהעיריה: העיר לא מונגשת", אירית גרינברג, 6.5.12)

צילום מתוך mynet ("הנכים תובעים מיליונים מהעיריה: העיר לא מונגשת", אירית גרינברג, 6.5.12)