"לפני כמה ימים כתבתם לגבי ביטוח לאומי בעניין צילום בעת בדיקה בוועדה ומישהי הגיבה שסתם מספרים סיפורים על השפלות בוועדות, אז אני רוצה לספר כי לפני כמה חודשים הייתי בוועדה רפואית בביטוח לאומי והושפלתי קשות, הרופאה ביקשה ממני להפשיל את הגרביונים והסברתי לה שאוכל להפשיל לבד אך להרים חזרה לא אוכל היות ואני מוגבלת בכתפיים, בין היתר, ולא אוכל להרים חזרה, היא אמרה לי שהיא תעזור לי, אך לאחר שהורדתי, את זה אני יכולה לעשות כי אני מושכת אותם מקדימה, היא לא הסכימה לעזור לי להרים אותם חזרה, התחננתי לפניה שאני לא יכולה לצאת כך והיא ענתה לי בעקשנות שזה לא מעניין אותה, היא דרשה ממני לצאת כך מהחדר עם גרביונים מופשלים, התחננתי, בכיתי, אך כלום לא עזר לי, נאלצתי לצאת כך מהחדר, למזלי היה עלי מעיל ארוך כך שהחזקתי אותו שלא יפתח כדי שאף אחד לא יראה שאני עם גרביונים מופשלים, גררתי את עצמי לרכב בצעדים קטנים קטנים כדי שהגרביונים לא ירדו לגמרי למטה. יצאתי מושפלת ופגועה עד עמקי נשמתי, על אף שעברתי חיים קשים, מעולם אבל מעולם לא נפגעתי עד כדי תחושה שנרמסתי לחלוטין. דרך אגב, אני לא אישה זקנה, אני נושקת לחמישים, כך שזה לא קורה רק לזקנים" (הודעתה של פ' שנשלחה לארגון הפעולה של הנכים בפייסבוק. ההודעה מתפרסמת באישורה).

זהו פוסט על הביטוח הלאומי. 

לו מותר – לנו אסור

אם מגיעות לך זכויות מהביטוח הלאומי, אתה לא תדע עליהן, ואם תגלה זאת במקרה אך באיחור, אבוד לך. לעומת זאת, לביטוח הלאומי מותר לדרוש החזרים כמה שנים לאחור

לביטוח הלאומי מותר לצלם אותך, לעקוב אחריך, לפגוע בפרטיותך, להפעיל חוקרים. אבל מה קורה כשאתה רוצה לתעד את הבדיקה? בחוזר הביטוח הלאומי מ-6 באוגוסט 2013 (התפרסם בסטטוס שכתב קובי כהן בדף הפייסבוק של ארגון הפעולה של הנכים) יצאה הנחיה האוסרת על ביצוע מבחן תלות אם היא מתועדת על ידי בני משפחתו של הנבחן. וכך נכתב בחוזר: "לאחרונה אירעו מספר מצבים שבני המשפחה רצו לצלם את המעריך בעת ביצוע הערכת התלות, חלקם ביקשו את רשות המעריך אחרים פשוט הציבו עובדה. הדבר הביא למבוכה, חלק מהמעריכים הסכים לצילום 'בעל כורחו' כי רצה בטובת הקשיש אך חלק הפסיק את הביקור… מעתה בהנחיית היועץ המשפטי אין להסכים לצילום ההערכה מהטעמים הבאים: פרטיות המעריך נפגעת; הצילום יש בו משום הפרעה למהלך התקין של ההערכה הן מצד הנבדק והן מצד הבודק. קשה לקיים הערכת תלות אותנטית, אמיתית וראויה בתנאים אשר יוצרים אווירה של חשדנות ואי אמון, שבסופה של דבר מהערכה זו נגזרת זכאות לגמלת סיעוד.

הוראות לביצוע: מעריך שבעת ביצוע הערכת התלות יתבקש להסכים לצילום ביצוע הערכת התלות, או שימצא את עצמו מצולם בעל כורחו מתבקש לעצור את מהלך הביקור ולנסות להסביר ברוח טובה שלא יוכל לבצע הערכה אם היא מצולמת… אם אין הסכמה יש להפסיק את הביקור ולכתוב שהיה סירוב לשיתוף פעולה".

כשיש אווירה של חשדנות ואי אמון מצד הביטוח הלאומי כלפי הנבדק, שהוא על תקן של חשוד, שקרן וסחטן כל עוד לא הוכחה חפותו (לכתבה בתוך בית הספר: ביטוח לאומי עקב אחר נכה) - זה טבעי וזה בסדר, אבל כשמשפחתו של הקשיש הדואגת לו מבקשת לתעד את הבדיקה, זה לא בסדר כיוון שזה פוגע ביכולת של הבודק לקיים הערכת תלות אותנטית, אמיתית וראויה. ומה נותר לנבדק במקרה של חשש שהערכת הבודק לא היתה אותנטית, אמיתית וראויה אם הוא לא יתעד אותה? לא כלום. העיקר שהמעריך הסביר לו ברוח טובה שהוא לא מוכן שיצלמו אותו.

אזהרה: הביטוח הלאומי מסוכן לציבור

כשמשהו כבר נכתב ומתפרסם בפומבי, הוא מנוסח בעמימות, בשפה משפטית מפותלת, ערמומית ומטעה. בפרסומות ברדיו המידע החשוב נאמר בסוף הפרסומת במהירות, בפוליסות הביטוח זה נכתב באותיות הקטנות, אבל אף אחד לא מחייב את הביטוח הלאומי ואת משרדי הממשלה לפרסם בשקיפות את המידע המלא המצוי ברשותם ואת ההשלכות בדומה לאזהרה המופיעה על חפיסות הסיגריות.

למשל, "החוק המשופר למקבלי קצבת נכות היוצאים לעבוד" הוא חוק הביטוח הלאומי המכונה "חוק לרון", שנכנס לתוקף באוגוסט 2009.  החוק ה"משופר" נועד לשפר את מצב כיסו של הביטוח הלאומי, השואף להגיע בסופו של דבר למצב שבו נכה הזכאי לקצבה מלאה כבר לא יהיה זכאי לה לעולם, או שבמקרה הטוב הוא יעבור מקצבה מלאה לקצבה חלקית בלבד וכך זה יהיה לצמיתות גם כשנתוני שכרו ישתנו (להבדיל מהחוק הקודם, שעל פיו גובה הקצבה והזכאות לקצבה השתנו בהתאם לשינויים בנתוני השכר). "ככל שתרוויח יותר מעבודה", מספר האח הגדול לנתיניו, "כך הכנסותיך הכוללות יגדלו". כל כך פשוט. נכה הזכאי לקצבה, ושירוויח עד הגבול שנקבע לו, ימשיך להיות זכאי הן לשכר מהעבודה והן לקצבה שהיה זכאי לה עד כה – בסך הכל יקוזז ממנה סכום מסוים. יפה, לא? אבל אף אחד לא יספר לו שבינתיים האח הגדול צופה בו. בתום תקופת הבחינה של החוק, שבמהלכה שר הרווחה ושר האוצר יקבעו כללים ותנאים לביצוע בדיקה מחדש של דרגת אי-כושר להשתכר, אם הוא הרוויח מעבר לסכום מסוים שהחל ממנו קצבתו מקוזזת – הוא יזומן לוועדה רפואית (כל עוד תקופת הבחינה נמשכת, הוא לא יזומן לוועדה רפואית באופן יזום על ידי הביטוח הלאומי אלא אם כן הוא יבקש זאת) שבה תיקבע מחדש דרגת אי הכושר שלו או הפוטנציאל שלו להשתכרות. אף אחד לא יספר לו שהתקנות עלולות לקבוע שהחריגה מהשכר שמעבר לו קצבתו מקוזזת, כבר אינה מזכה אותו בקצבה מלאה אלא בקצבה חלקית בלבד, שתקוזז. אף אחד לא יספר לו שאם בעתיד שכרו ירד מסיבה כלשהי והוא יגיש בקשה ולחזור ולקבל את קצבת הנכות המלאה כדי לאזן את מצבו, הוא יזומן לוועדה רפואית, ואם זו תקבע כי מצבו הפיזי לא השתנה לעומת התקופה שבה שכרו היה גבוה יותר, הרי שעל פי סעיף 209ב' לחוק ("דרגת אי כושר להשתכר") "פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור". כלומר הוא הוכיח כושר השתכרות ונותר עם הפוטנציאל, ואם הוא לא יכול לממש את הפוטנציאל הזה – זאת הבעיה שלו. קצבת הנכות המלאה נעלמה, ואיתה גם הביטחון והמשענת שלו כנכה.  

מתוך הסרט "1984". עינו של האח הגדול צופה בך. לך אסור לצפות בו או לתעד אותו.

הקרן לעידוד הנכה הישראלי

זוכרים את הסצנה מה"חמישייה הקאמרית", שבה היוצר מגיע לוועדה בקרן לעידוד הקולנוע הישראלי, אך במקום להודיע לו שהוא יקבל מימון לסרטו הם מוחאים לו כפיים וקוראים לו קריאות של אוהדים בכדורגל? על פי חוק לרון המשופר, לביטוח הלאומי יש "קצבת עידוד" לנכה. זה נשמע מעודד, כיוון שאף אחד לא יספר לו שהקצבה הזו משולה לסעודה האחרונה של הנדון למוות. נכה שעבר את סכום התקרה המותרת להשתכרות, ימשיך לקבל את קצבת הנכות, שבמצב זה תכונה "קצבת עידוד", במשך 3 שנים לפני שהוא מנושל ממנה סופית. אם אחר כך הוא יפוטר או ישתכר הרבה פחות, הוא יכול להגיש בקשה לקצבת נכות, ואז הוא יגלה שהוא תקוע עם הפוטנציאל וש"פקיד התביעות לא יביא בחשבון…"

תגידו לא לזקן

הנה עוד דרך יצירתית לשלול זכאות לגמלה. הפעם זאת לא קצבת עידוד שמעיפה את הנכה מקצבת הנכות בשיטת כרטיס לכיוון אחד, אלא שכר עידוד ריאלי, אמיתי, הניתן למעריך מטעם הביטוח הלאומי במקרים שבהם הוא ביצע הערכת תלות נוספת לקשיש שערער, וערעורו נדחה – כך נכתב בחוזר הביטוח הלאומי מ-25 ביולי 2013 (התפרסם בסטטוס בדף הפייסבוק של ארגון הפעולה של הנכים). הקשיש מכונה בחוזר "זקן זכאי סיעוד". מה הסיכוי שהמעריך יגיד לעצמו: "לא אכפת לי מעצמי, קיבינימט התוספת – אכפת לי מהזקן זכאי הסיעוד הזה, אני רוצה לראות איך הוא מתפקד באמת"?

"משורה ארוכה של תלונות ודיונים משפטיים", כותב אמנון פורטוגלי, "עולה כי לעתים פועלים החוקרים עצמם בשיטות לא חוקיות ורומסים זכויות וחוקים של מדינת ישראל. לעתים, תרגילי החקירות נמצאים באזורים האפורים של החוק, ולפעמים גם מציגים נזקקים אמיתיים כרמאים תאבי בצע. ביותר מדי מקרים התברר שיש חוקרים המבצעים פעולות חקירה שהוגדרו לא-חוקיות, שחודרים תחת סיפורי כיסוי כוזבים לבתים פרטיים ומצלמים בסתר ובניגוד לחוק, מרגלים לאורך שנים אחרי אימהות חד-הוריות המבקשות מזונות וכו'. פעולות כאלו מתאפשרות רק בגיבוי ובעצימת עין של הממונים, והיד המכוונת מתגלה במבנה השכר של חוקרי הביטוח הלאומי שחלקו מוגדר 'שכר עידוד'. כלומר יותר תיקים ופעולות חקירה, יביאו לשכר גבוה יותר".

שפת הסתרים של הביטוח הלאומי 

מתוך סטטוס שנכתב על ידי ירון לוי בדף הפייסבוק של ארגון הפעולה של הנכים:

בחינת תהליך קביעת אחוזי ניידות מוכיחה ללא ספק כי הביטוח הלאומי שולט בוועדה זו. הסכם הניידות מאפשר להם להגיש ערר על ועדות שבסמכות משרד הבריאות, והאחרונים משתפים פעולה ועושי רצונם.
כבר בתחילה המבקש המופיע בפני ועדת ניידות, ועדה ניטרלית לכאורה, נדרש לפנות למל"ל לקבלת טפסים להגשת תביעה ולשולחם למשרד הבריאות. בשלב הבא הוא מופיע בפני הוועדה שרופאיה ומשרדיה הם תחת הכותרת "משרד הבריאות". בוועדה נקבעו לו 80% ניידות צמיתה, וכן נקבע כי הוא "מרותק לכיסא גלגלים". זה לא מוצא חן בעיני הביטוח הלאומי. נוח לו יותר שייקבע שהמבקש "זקוק ומשתמש בכיסא גלגלים" ולא "מרותק". ההגדרה "זקוק ומשתמש" תקל על הביטוח הלאומי להוזיל עלויות בשלב קביעת הרכב ולטרטר את הנכה בעת החלפת הרכב ולהציב בפניו מכשולים נוספים. 
כעבור שבוע מקבלת ההחלטה הנבדק מקבל מכתב מהמל"ל המודיע לו שהוחלט לערער על החלטת הוועדה בשל הסיבות הבאות:

"1.  הסעיף אותו קבעה הוועדה אינו תואם למצבך ומוגבלותך.
2.  הוועדה קבעה כי הינך מרותק לכיסא גלגלים".

המילים "מרותק לכיסא גלגלים" הודגשו בקו תחתון.

בסעיף 1 המל"ל מוכיח את שליטתו וטוען במפורש כי רופאי הוועדה אינם מוכשרים דיים לקבוע את קביעותיהם, ומתערב בהחלטותיהם המקצועיות. בסעיף 2 נכתב: "הוועדה קבעה כי הינך מרותק לכיסא גלגלים". לכאורה זהו משפט סתמי, אלא שהדגשתו בקו תחתון מלמדת איך השיטה פועלת. איך מכוונים את ועדת הערר לשנות את החלטתם מ"מרותק" ל"זקוק"? מדגישים ומסמנים את הבעיה בקו תחתון ובכך מעבירים את המסר לדרישה לשיתוף פעולה בכיוון הרצוי. חברי ועדת הערר מבינים את המסר, והוועדה קובעת שהנבדק "זקוק ומשתמש בכס"ג" במקום "מרותק". כדי לתעתע בנכה, הוועדה קובעת שאחוזי הניידות עומדים כעת על 100% ולא על 80% שנקבעו בוועדה הקודמת, אבל אין בכך כדי לשנות את מצבו, שכן ממילא 80% בניידות שנקבעו לו הם כמו 100%.