כשהגעתי בנערותי לגור בקיבוץ במסגרת חברת נוער, למדתי שצריך להתקלח בכל יום. לא רק שצריך להתקלח, אלא חשוב יותר להוכיח שהתקלחת, וההוכחה הטובה ביותר היא להגיע לארוחת הערב בחדר האוכל בשיער רטוב, לבושה בבגדי השבת שמחליפים את בגדי העבודה. המקלחת היומיומית הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי גם כשעזבתי את הקיבוץ. לצאת מהבית בלי להתקלח היה חטא בל יכופר. לא ידעתי שיום אחד המקלחת תהפוך לסיוט, לא ידעתי שאסתכל בקנאה על אנשים בשיער רטוב.

אני שומעת את המים הזורמים במקלחת כשהמטפלת שלי מתקלחת, ומקנאה. אני מריחה את ריח השמפו והסבון אחרי שאפי יוצא מהמקלחת, ומקנאה. אני מקנאה, כי אצלי זה לא טבעי כמו אצלם. אני מקנאה כי אני מתה להרגיש בכל יום את המים זורמים על גופי. כי כשאני נקייה וריחנית ורעננה, זה פחות נורא שאני כבר לא יכולה לרקוד, זה  פחות נורא שאני כבר לא יכולה להתהפך בלילה במיטה, זה פחות נורא שאני כבר לא יכולה לנהוג ברכב רגיל, זה פחות נורא שאני כבר לא יכולה לעשות את התנוחות ההן בסקס.

ולמה המקלחת הפכה להיות סיפור טראומטי עבורי? בגלל המעברים. מעברים שנואים על כל נכה המרותק לכיסא גלגלים. מעברים מכיסא הגלגלים למיטה, מעברים מהמיטה לכיסא הגלגלים, מעברים מהכיסא הממונע לכיסא גלגלים רגיל ובחזרה, מעברים מהכיסא לאסלה ובחזרה – את זה אני עוד איכשהו יכולה לסבול. אני עדיין מסוגלת לעשות צעד או שניים תוך גרירת הרגליים על הרצפה עם תמיכה של שתי ידיים חסונות, רצוי ארבע. אני שונאת את זה, זה מאמץ אדיר עבורי, בייחוד בבוקר כשאני מטושטשת וחלשה וצריכה לעבור מהמיטה לכיסא, אבל עושה אני את זה. מעברים בתום המקלחת מכיסא הרחצה לכיסא הממונע זה כבר סיפור אחר.

עד לפני כמה חודשים לא היה לי כיסא רחצה, כיוון שלא היתה לי עובדת סיעודית. כבר כתבתי על כך רבות בפוסטים הקודמים שלי – זוהי אחת ההשלכות הקשות של מגורים בדירות שכורות. דמי השכירות הגבוהים, ההלוואות להנגשת הדירה וההוצאות הכרוכות במעברים מדירה לדירה לא אפשרו לי לשכור את שירותיה של עובדת זרה, בייחוד כשהביטוח הלאומי משתתף רק בחלק מהעלויות של עובד זר. כשמצבי הפיזי החמיר מאוד וכבר לא יכולתי לתפקד כלל בשעות שבהן הייתי לבד בבית, פדיתי תכנית חיסכון קטנה והתחלתי להעסיק עובדת זרה. רק אז התחלתי לפעול לקידום קניית כיסא הרחצה.

משרד הבריאות נתן לי תקציב לכיסא רחצה רגיל, אבל אני רציתי מתקפל כדי שהכיסא לא יתפוס הרבה מקום בדירה השכורה הבאה שלא ידעתי מה יהיה גודלה. זה ייקר את העלות ונאלצתי להוסיף מכספי. בנוסף, רציתי שלצורך המעברים, כיסא הרחצה יהיה בגובה זהה לזה של הכיסא הממונע – לא גבוה יותר או נמוך יותר, כיוון שכבר היה לי ניסיון מר בכיסא רחצה גבוה או נמוך יותר. גם ההתאמה המיוחדת הזו ייקרה את העלות, והוספתי מכספי. רציתי גם שהכיסא יהיה עם הנעה עצמית, כי רק אני יודעת הכי טוב איך לכוון את עצמי למיקום המדויק שממנו אוכל לעשות את המעברים בצורה הטובה ביותר, אבל גם זה ייקר את הכיסא ולכן ויתרתי על זה ונשארתי עם כיסא רחצה שבו מובילים אותך למקלחת כשה המובל לטבח מבלי שתהיה לך כל שליטה על העניין. זה קשה כשלוקחים ממך את השליטה. ולבסוף, "את רוצה כיסא מרופד או מפלסטיק?" נשאלתי בחברה. "מה כדאי?" שאלתי. הומלץ לי על כיסא מרופד. שיהיה מרופד.

ואז התברר לי שנתקעתי עם כיסא רחצה שאני לא מסוגלת לעשות ממנו מעברים אחרי המקלחת. הגובה שביקשתי אמנם זהה לזה של הכיסא הממונע, אבל בגלל ההבדלים בין שני הכיסאות, בכיסא הרחצה זה נמוך יותר וקשה לקום, בייחוד כשהגוף רטוב והכל נדבק. לא רק זה, אלא שכאשר הכיסא המרופד רטוב, שוקעים בו עוד יותר. איזה סיפור. אי אפשר לקום מהכיסא הארור, וכשאפי לא בבית אי אפשר לקרוא לעזרה של אדם זר. כשכבר מצליחים לקום איכשהו, טיפות המים ממשיכות לרדת מהכיסא הרטוב ומרטיבות את הרצפה ואפשר להחליק וליפול, ואם שמים סמרטוט אפשר למעוד וליפול ואז באמת אין מנוס מלקרוא לעזרה. בחורף זה הרבה יותר קשה, כי את כל הבלגן הזה צריך לעשות כשקר.

התוצאה היא שהכיף בזמן המקלחת נשכח כלא היה ופינה את מקומו לסבל, מאמץ ופחד מנפילה. מי צריך את הבלגן הזה? מה כבר ביקשתי? מקלחת ראויה. אפילו לא בכל יום, שיהיה אפילו פעם ביומיים, אבל למה לגזול גם את ההנאה הבסיסית הזאת ממני? עוד לא התאוששתי מהמעבר הטראומטי (עוד מעבר) מהדירה השכורה שגרתי בה לדירה השכורה הנוכחית. למי יש כוח לנסוע לחברה בראשון לציון (אם הם באים אליי ולוקחים את הכיסא ומחזירים אותו – הם גובים על כך כסף), להגביה את הכיסא כשאני אפילו לא יודעת בכמה, להחליף את הריפוד, וכל זה מתווסף על הכספים ששילמתי מעבר למה שמשרד הבריאות נותן. אולי שום דבר לא יעזור ואני צריכה מנוף, אבל ממה ששמעתי, גם מנוף זה סיפור, הן לעובד הסיעודי והן לנכה, אלא אם כן העובד הסיעודי פשוט מרים אותו בעצמו. אצלי זה לא יקרה – המטפלת לא תוכל להרים אותי, למרות שלאחרונה רזיתי המון.

כיור / קערת חפיפה ניידת על עמוד עם צינור לריקון. תוצרת איטליה. שיווק: חברת Welldan, רח' ביאליק 131 / הבונים 8, רמת גן, טל' 751120703

עד שאמצא פתרון אני מתקלחת בשיטות אחרות, וקניתי גם את הכיור הנייד הזה, שמיועד לחפיפת השיער. אמנם אני לא יכולה להשתמש בו כשאני יושבת בכיסא הממונע, כיוון שהמשענת בממונע גבוהה ולכן צריך לעשות מעבר לכיסא הגלגלים הרגיל, וגם עם הכיסא הרגיל יש בעיה כיוון שהידיות מאחור לא מאפשרות לכוון את הכיור למטה, ואני יוצאת מכל חפיפה כזאת עם צוואר תפוס וכאבים קשים בעורף ובגולגולת, אבל לפחות השיער שטוף במים זורמים ונודף ממנו ריח של שמפו ומרכך, וגם אני יכולה לעשות את הפוזה של השיער הרטוב. 

אז אתם, שמתקלחים בכל יום ואף יותר מפעם ביום ללא קושי, תעריכו את זה. תיהנו מהמים שמלטפים את גופכם ומנחמים אתכם, תיהנו מזה שאתם נקיים ורעננים ושיש לכם ריח טוב של סבון ושמפו ושל בושם וקרם גוף שאחרי המקלחת, תיהנו מזה שאתם יכולים לרקוד ולרוץ ולהחזיק מטרייה בגשם, לעלות במדרגות ולרדת, להתהפך בלילה במיטה כדי לשנות תנוחה, לקום באמצע הלילה כשאתם לא מצליחים להירדם ולגשת לשירותים או לקחת משהו מהמקרר או לגלוש באינטרנט או לצפות בטלוויזיה, ולחזור למיטה בשקט בלי להתאמץ ולהטריח אף אחד, לרכוב על אופניים או על קטנוע ולהרכיב את הילד הקטן על האופניים או על הכתפיים ולטייל איתו כשהוא ישן על כתפיכם, לדחוף את העגלה שלו, לקפוץ למי הבריכה, לשחות בים, להרגיש את החול החמים ואת הגלים בכפות רגליכם, לחבק חזק מאחור את החבר באופנוע, להתקלח איתו, לקפוץ עליו בבוקר במיטה ולהעיר אותו בנשיקות, להזדיין איך ומתי שבא לכם. תעריכו את זה.