קיש: שלום, קוראים לי קיש, נמסר לי שאת במצוקה ושאת מבקשת להתראיין, אז באתי לראיין אותך.
עינת:   אותי? תודה! איזו הפתעה. כל כך חיכיתי למישהו כמוך. אני כל הזמן מדמיינת שמישהו מראיין אותי ושאני מספרת לו הכל! הכככככל!
קיש:    יופי, אז אפשר להתחיל. בואי-תני-לי-להבין מה הבעיה שלך עם משרד השיכון.
עינת:   קודם כל אני רוצה להגיד ערב טוב ונפלא וקסום לכל המאזינים המדהימים שמקשיבים לנו עכשיו.
קיש:    למה את מדברת כמו רני רהב?
עינת:   למה אתה שואל שאלות כמו רפי רשף?
קיש:    אוקי. תציגי בבקשה את הבעיה. 

לא בודקים מהם צרכיו של הזכאי הנכה 

עינת:    אני אתחיל בשתי דוגמאות: כשנכה מגיש בקשה לכיסא גלגלים ממונע ומאשרים אותה, מגיעה אליו פיזיותרפיסטית, מודדת, בודקת מהם הצרכים של הנכה ומכינה מפרט. כלומר הכיסא מותאם לצרכיו של הנכה. משרד הבריאות בודק הצעות מחיר של כיסאות גלגלים ונותן לנכה את התקציב לכך. אחוז ההשתתפות העצמית תלוי בהכנסות של הנכה.
קיש:     אבל שמעתי שזה תהליך ארוך מאוד.
עינת:    לא משנה. דוגמה שנייה: כשנכה מגיש בקשה לרכב נכה ולאבזור מתאים, הוא מוזמן לוועדה לגודל רכב שבודקת מהם הצרכים שלו.
קיש:     שמעתי שעושים שם לנכים את המוות.
עינת:    שמעת נכון, אבל לפחות מזמנים את הנכה, בודקים אותו, שואלים שאלות, שומעים מה יש לו להגיד. אם ההחלטה פוגעת בו, יש לו זכות לערער עליה, ואם זה לא עוזר הוא יכול להגיש תביעה בבית הדין. אם אין בעיות, הוועדה מאשרת רכב מתאים ואבזור מתאים. אבל בזכאות לדיור ציבורי לנכים זה סיפור אחר. אף אחד לא בודק מהם הצרכים של הנכה, אף אחד לא נפגש איתו, חוץ מהחוקר. אם נקבע שהוא זכאי, הוא צריך להתאים את עצמו לשבלונה קבועה מראש שאין בה חשיבה על צורכיהם המיוחדים של נכים בכלל ושל אותו נכה בפרט, ושלא מביאה בחשבון את המציאות של שוק הנדל"ן. בתנאים כאלה, ההיתקעות של אלפי נכים ידועה מראש.

 

הרינו להודיעכם כי ועדה עליונה 

קיש:     מהם הקריטריונים לזכאות של נכה?
עינת:    בשלב הראשון עליו לעמוד בתנאים הבסיסיים: נכות חמורה, מרותק לכיסא גלגלים ממונע ומקבל קצבת נכות מלאה בשל חוסר כושר עבודה או בשל כושר עבודה של עד 25%.
קיש:     ואני מבין עומדת בתנאים האלה.
עינת:    כן, ברוך השם יש לי מזל. בשלב הבא מגיע חוקר לביתו של הנכה ושואל שאלות שנועדו לוודא שהנכה חסר דיור, שהכנסותיו עם הכנסותיהם של בני ביתו כולל קצבאות הנכות לא יעלו על הגבול שנקבע, ושאין לו הון עצמי.
קיש:     ואת עומדת בתנאים האלה.
עינת:    לקראת חידוש הזכאות השנייה עשו לי בלגן ושללו אותה. אחרי מאבק שנמשך שנה החזירו אותה. הנה, תראה מה כתבו לי: "הרינו להודיעכם כי ועדה עליונה… החליטה לאשר לכם קבלת דירה בשכירות בשיכון הציבורי ביישוב רמת גן". איך התרגשתי.
קיש:     מה זה אומר?

 

אין דירות במאגר הדירות בדיור הציבורי

עינת:    זה אומר שמשרד השיכון נותן לנכה שתי אופציות לדיור במסגרת הדיור הציבורי: או שהוא מַפנה אותו לדירה שמתפנה ממאגר הדירות הציבוריות…
קיש:     אבל איך? משרד השיכון הפסיק לבנות דירות לדיור הציבורי, ובכסף שהוא קיבל ממכירת הדירות לדיירים הוא לא רכש דירות לדיור הציבורי.
עינת:    נכון. זאת מציאות עגומה שכל חסרי הדיור סובלים ממנה. הם ממתינים שנים שדירות יתפנו.
קיש:     הציעו לך דירות?
עינת:    במהלך שנות הזכאות שלי הציעו לי 4 דירות: הציעו לי דירה בנתניה – סירבתי. כל חיי ומרכז התמיכה שלי הם כאן, ילדיו של בן הזוג שלי, בעלי צרכים מיוחדים, הם כאן, ומשרד השיכון קבע שיש לי זכות לסרב לדירות שאינן ברמת גן. הציעו לי דירה בפתח תקווה – רציתי אותה, אבל בחלמיש הוחלט לבסוף לא לתת לי אותה. הציעו לי דירה בקריית אונו – הדירה קטנה מאוד (50 מ"ר). הציעו לי דירה בגבעת שמואל, אבל אז כבר מצאתי דירת נ"ר ברמת גן, והעדפתי אותה.

 

יצירתי, אך בלתי ניתן למימוש

קיש:     מה זאת דירת נ"ר?
עינת:    דירת נ"ר (נכסי רכישה) היא אופציה נוספת שניתנת לנכים במסגרת הדיור הציבורי. הנכה מאתר דירה, כפוף לתנאים ולמגבלות שנקבעו על ידי משרד השיכון. אם הכל בסדר, הדירה תירכש על ידי משרד השיכון והנכה יגור בה במסגרת הדיור הציבורי.
קיש:     פתרון יצירתי ויפה.
עינת:    נכון, אבל הוא נותר על הנייר בלבד. התנאים והמגבלות שנקבעו לא מאפשרים לנכה לממש את הזכאות שלו. לכל עיר נקבע תקציב. כתושבת רמת גן אני מקבלת את התקציב הגבוה ביותר, וניתנת לי זכות לאתר דירה ברמת גן, בתל אביב או בגבעתיים. הבעיה היא שהתקציב לא ריאלי וישנו פער של עשרות אחוזים בינו לבין מחירי הדירות בנות 3 חדרים בערים האלה, ולפני שאתה שואל אותי אם בדקתי בשכונות מהסוג של יד אליהו, רמת שקמה, רמת עמידר, שכונת שפירא וכדומה – אז כן, בוודאי. באינטרנט ודרך מתווכים.
קיש:     למה דירת שלושה חדרים? מה רע בשניים?
עינת:    אני מעסיקה עובדת סיעודית. החוק מחייב אותי להקצות לה חדר נפרד. גם אם לא היה חוק כזה, איפה הייתי שמה אותה? מתחת לספה? בארון? בנוסף צריך חדר שינה לי ולבן הזוג, וסלון, שבו אמקם גם את פינת העבודה שלי.
קיש:     ואם היו לך ילדים?
עינת:    נכה בודד או נכה עם בן זוג שיש לו עד שלושה ילדים מקבל את אותו תקציב בהתאם לעיר מגוריו בתקופת הזכאות. התקציב משתנה אם לנכה ולבן הזוג יש 4 ילדים ויותר.

 

מוּשָׁעעעע

קיש:     קשה לי להאמין שאי אפשר למצוא דירות מתאימות בתקציב. את יודעת מה? בואי נעשה ניסיון, נבדוק ביחד באתר יד2. מה, מה הפרצוף הזה?
עינת:    כלום, פשוט הכתום של יד2 עושה לי חררה, מזכיר לי את תקופת החיפושים אחרי דירה שכורה נגישה. סיוט. תחפש רק דירות קרקע.
קיש:       למה רק קרקע? מה הבעיה עם דירות עם מעלית?
עינת:    א) אמרת דירה עם מעלית – גמרת לי את העצמאות. אני לא יכולה להרים את היד כדי ללחוץ על הכפתורים, אני לא יכולה לפתוח את הדלת. לגור בדירה עם מעלית זה אומר להיות צמודה כל הזמן למישהו כשאני יורדת במעלית וכשאני חוזרת הביתה. ב) משרד השיכון קבע מה צריך להיות גודלה של המעלית כדי שהוא יאשר את הדירה. המעלית צריכה להיות גדולה ברוחב ובעומק. מעליות כאלה ממוקמות בדרך כלל בבניינים חדשים יותר וזה מקפיץ את מחיר הדירה. ג) גרתי בדירה שכורה עם מעלית, זה היה נורא. בכל פעם שהיתה הפסקת חשמל או כשהמעלית התקלקלה נתקעתי בבית, ואם הייתי בחוץ – נשארתי בחוץ.
קיש:     אבל יש מעליות חדישות היום.
עינת:    נכון, בבניינים חדישים, וזה מקפיץ את מחיר הדירה, מה גם שקשה מאוד לאתר דירת 3 חדרים בבניינים החדשים, ואם יש דירות כאלה, החלוקה בהן היא לסלון גדול ולחדרי שינה קטנים, ואז צריך להפוך את כל הדירה בעת ההנגשה וההתאמה, ומשרד השיכון לא יאשר את זה. הרי אפילו רמפה הוא לא אישר לי בדירה שאיתרתי, בטענה שזה יקר מדי.
קיש:      איזו רמפה?
עינת:    עוד מעט נגיע לזה.
קיש:     אז נלך על דירת קרקע, 3 חדרים. הנננננה! מצאתי לך תוך שנייה, תראי איזה דירה נהדרת! דירת 3 חדרים, גדולה, רק 1,100,000 ש"ח. תתקשרי עכשיו לפני שיחטפו לך, עכשיו! מה את אדישה? למה את לא מתקשרת?
עינת:    מוּשָׁע.
קיש:     מוּ?
עינת:     שָׁה. בדקתי את זה. המחיר נמוך כיוון שזאת דירת מושע, מונח מתקופת הטורקים. הנכס נמצא בבעלות של יותר מאדם אחד. לכל אחד בבניין או בשטח יש אחוז בעלות מסוים והשטח הספציפי לא רשום בטאבו בבעלות אישית. משרד השיכון לא קונה דירות מושע.
קיש:     אוקי. אז הנה, עוד דירת 3 חדרים במחיר מתאים. גם זאת דירת מושע?
עינת:    לא. המחיר כאן נמוך כי המתווך אמר שהדירה במצב גרוע ונדרש שיפוץ מסיבי בכל הדירה. משרד השיכון לא קונה דירות כאלה.
קיש:     הנה עוד דירת קרקע בסכום סביר.
עינת:    בדקתי אותה. הדירה ממוקמת על מדרגות והחיבור עם החצר הוא רק מהדירה החוצה. אין קשר בין החצר לבין השטח מחוץ לבניין. אי אפשר לעשות הנגשה. 
קיש:     הנה עוד דירה במחיר סביר.
עינת:    זאת דירה לפני פינוי בינוי.
קיש: הנה עוד אחת.
עינת: ההרחבה כאן נעשתה בלי היתר. משרד השיכון לא קונה דירות כאלה.
קיש: הנה עוד אחת. בנווה שאנן.
עינת: "מאמי, זאת לא דירה למצב שלך, זה לא אזור בשבילך. זאת דירה להשקעה, למשכיר שישכיר אותה לעובדים זרים". תבין, כשמחיר הדירה מתאים לתקציב, תמיד מתברר שיש איזו בעיה. 
קיש: את באה להגיד לי שאין דירות מתאימות שמתאימות לתקציב?
עינת: ואם יש, מה הסיכוי שלי להגיע אליהן? עסקאות על דירות טובות נסגרות בין המוכר לקונה הפרטי. המוכר לא יחכה עד שהנכה ישלח את האישורים למשרד השיכון, עד שישלחו לדירה מרפאה בעיסוק ומהנדס שיחליטו אם הם מאשרים את הדירה, אחר כך שולחים שמאי ונדרש אישור שלו, אחר כך אישורים נוספים והמתנות – והכל כשהנכה צופה בצד ואין לו שום מעורבות בתהליך. אם יש למוכר קונה שסוגר איתו ישירות, למה לו לחכות לנכה?

 

אותה בעיה בערים אחרות

קיש:     אז מה הבעיה? חפשי בערים אחרות, שם זול יותר.
עינת:    נכון, הדירות בערים אחרות זולות יותר, וחיפשתי גם שם, אבל אסור לי להשתמש בערים אחרות בסכום שהוקצה לרמת גן, ת"א וגבעתיים. לכל עיר נקבע סכום אחר ושוב נוצר פער גבוה בין הסכום שנקבע לבין המציאות בשוק הנדל"ן. בחולון – פער של 30% בין התקציב למחיר המבוקש הממוצע של דירה מתאימה, בבני ברק – פער של 26%, בבת ים – פער של 23%. 
קיש:     אז תיקחי משכנתה ותוסיפי כסף.
עינת:    משכנתה על דירה שלא בבעלותי? בלתי אפשרי.
קיש:     אז תקני דירה בעצמך.
עינת:    אם הנכה הזכאי בחר באופציית הקנייה, משרד השיכון נותן לו מענק. כדי להשלים את הסכום למחיר הדירה, הנכה צריך לקחת משכנתה מהבנק. והנה הקץ': התנאי לקבלת זכאות ממשרד השיכון לדיור ציבורי או למענק לקניית דירה הוא קצבת נכות שמעידה על אובדן כושר הכנסה, הכנסות נמוכות, והיעדר הון עצמי. הבנק, לעומת זאת, מתנה את המשכנתה בהכנסות גבוהות ובכושר החזר גבוה.
קיש:   חתיכת מלכוד.
עינת:    וככה אני תקועה כבר שנים. הזכאות היא לשנתיים. עוד מעט הזכאות השנייה תסתיים והיא לא מתחדשת אוטומטית, הם יכולים להחליט אחרי הבדיקה שאני לא עומדת בתנאים, ולבטל אותה, ואז הלך עליי. אל תבכה!

 

מתחת לשולחן 

קיש:     לא ייתכן שכולם תקועים. אני בטוח שיש נכים שבכל זאת מצליחים לקבל דירת נ"ר.
עינת:  כן, יש.
קיש:  איך?
עינת:    נכים סיפרו לי שהם הוסיפו למוכר את ההפרש בסתר.
קיש:     איך? מאיפה?
עינת:   גייסו כספים, הלוואות, שוק אפור. אחרת נתקעים כמוני בשכירות ועוברים מדירה לדירה עם כל הבלגן, הסבל בחיפוש דירה נגישה, איומים מצד משכירים, סירובים של המשכירים, כספים להנגשה, הוצאות, או שהם תקועים עם ההורים בדירה לא נגישה ולא יכולים לצאת מהבית ואין להם עצמאות. כך במשך שנים. אל תבכה! ואיך אפשר להוסיף במשך שנים בכל חודש כספים לעובד הסיעודי ובמקביל לשלם שכר דירה?
קיש: את מקבלת סיוע מוגדל בשכר דירה. 
עינת: מקבלת, אבל צריך להשלים, ובכל מעבר דירה צריך לקחת עוד הלוואה ולהנגיש אותה באלפי שקלים ויש הוצאות נוספות מסביב. 
קיש: חשבת לבדוק אם משרד השיכון מוכן להוסיף את ההפרש לדירת נ"ר?
עינת: באפריל 2013 איתרתי דירה מתאימה בשכונת רמת עמידר, אבל היה צריך להשלים 70,000 ש"ח. פניתי למשרד השיכון וביקשתי. הוועדה העליונה החליטה שלא. מאז אני לא מבקשת. 

 

אחת ל-

קיש:     אז מניין תבוא הישועה? 
עינת:    מזל, צריך הרבה מזל, והתמזל מזלי ואחרי שנים של חיפושים מצאתי דירת קרקע, 3 חדרים בתקציב שהוקצה לרמת גן.
קיש:     לא דירת מושע? לא דירה במצב הנדסי גרוע? אפשר להנגיש אותה?
עינת:    לא דירת מושע, בבניין משותף, במצב טוב. בגובה של 4 מדרגות, אפשר להנגיש אותה עם יציאה לחצר הקדמית. אל תבכה!
קיש:     לא, זה משמחה. אמ…
עינת:    מה?
קיש:     היה לך איזה פוסט שכתבת "ואם זה לא עוזר – לשכב איתו". את אומרת שלא הוספת כסף משלך, אז…
עינת:    אל תהיה מגוחך. זה נכתב באירוניה. רציתי להראות עד כמה הנכה סגור מכל הכיוונים.

 

הוא יכול למצוא דירה ולהגיד שהיא מתאימה

קיש:     אז מה הבעיה בכל זאת?
עינת:    עד שמצאתי במזל את הדירה הזאת, עושים לי בלגנים. בהתחלה אמרו לי שמכיוון שהשכנה מתנגדת לרמפה, ההנגשה תהיה באמצעות מעלון  והמעלון יקר, ואז הם באמת פסלו את הדירה בגלל העלות. אחר כך ביקשתי שיבדקו את עלות ההנגשה עם רמפה כיוון שהשכנה הסכימה לרמפה (ובכל מקרה נדרשת הסכמה של רוב השכנים – לא של כל השכנים), ואז הם אמרו שהדירה נפסלת.
קיש:  למה?
עינת:  בגלל העלות.
קיש:     אוי, אוי, אוי. מה עכשיו?
עינת:    פניתי לרונן כהן.
קיש:     מי זה?
עינת:    סמנכ"ל בכיר אכלוס במשרד השיכון. הוא אמר בוועדה בישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה מיום 7.5.13: "אין נכה אחד שהוא מנוע מלממש את הזכות שלו. לנכים יש פריבילגיה שאין לאחרים – עומד לרשותו תקציב, הכדור נמצא בידיים שלו. הוא יכול למצוא דירה ולהגיד שהיא מתאימה". 
קיש:     את מרגישה שהכדור בידיים שלך?
עינת:    אני מרגישה שאני צריכה כדור נגד כאב ראש.

 

שאלה מצוינת!

קיש:     אממ…
עינת:    מה?
קיש:     מה תגידי לאלה שיטענו שאת מפונקת, שאת דורשת יותר מדי לעצמך, שאת לא מסתפקת במועט?
עינת:    זאת שאלה מצוינת!
קיש:     אוקי.
עינת:    חיכיתי לשאלה הזאת. אני שמחה ששאלת אותי.
קיש:     נו, אז תעני לי, אל תתחמקי.
עינת:    אני אגיד לו שאני לא מבקשת יותר ממה שאני צריכה. אני אגיד לו שזה טבעי שנכה מבקש להמשיך ולגור בסביבת התמיכה שלו, אני אגיד לו שגם משרד השיכון מכיר בצורך הזה של הנכה ולכן הוא נותן לו זכאות באזור מגוריו, אז למה כשהנכה מראה שהוא לא יכול לממש את הזכאות מפנים את האצבע המאשימה כלפיו? המדינה החליטה לפתור את הבעיה של נכים חסרי דיור, אז שתעשה את זה כמו שצריך.
קיש:     מה תגידי לאימא חד הורית חסרת דיור שסובלת וממתינה שנים לדיור ציבורי ועוברת מדירה לדירה, מה תגידי להורים שמרוויחים גרושים ועם ארבעה ילדים שמחכים שנים לפתרון?
עינת:    הם בבעיה, וגם אני. הם נזקקים – וגם אני. אני לא מבקשת את הפתרון לבעיה שלי על חשבונם. כשהוצעה לי דירה בפתח תקווה ולבסוף הוחלט בחלמיש לא לתת לי אותה בנימוק שהיא מתאימה למשפחה עם ילדים והם מעדיפים לתת אותה למשפחה נזקקת, לא פציתי את פי. 
קיש:     ומה תגידי לאזרח שטוען שהכספים האלה הם מכיסו ושהוא לא מוכן לכך והנכות שלך היא הבעיה שלך ולא שלו?
עינת:    אני אגיד לו שהכספים האלה הם לא רק מכיסו – הם גם מכיסי. אני אגיד לו שהמטפלת שלי מספרת שבהודו הנכים זרוקים ברחובות, כל אחד שם הוא לעצמו. אנחנו לא בהודו. אנחנו במדינת רווחה שדואגת לחלשים בחברה. במדינת רווחה הנכות שלי היא גם עניין חברתי .  

 

נעולים 

קיש:     אנחנו לקראת סיום הריאיון. חרטות?
עינת:    אין חרטות.
קיש:     מילות סיכום?
עינת:    בסך הכל אני מרוצה מהחיים שלי. יש לי אהבה, יש לי מטפלת טובה, אני בריאה, אני אוהבת את העבודה שלי. המדינה נתנה לי רכב, אני שונאת אותו, אבל בזכות הרכב הזה אני עצמאית. המדינה סיפקה לי כיסא גלגלים ממונע, הכיסא הזה נהדר, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו.
קיש:   מה את רוצה להגיד למשרד השיכון?
עינת:  אני רוצה להגיד למשרד השיכון שאני מרגישה שיש נכונות לעזור, אבל אתם נעולים, אתם לא מוכנים לעגל פינות. אתם סוגרים את הנכה בתקציב לדירה ובתקציב להנגשה ומצפים שהוא ימצא את הדירה המושלמת, וכל עוד הוא לא מצליח בכך, זאת הופכת להיות הבעיה שלו, המגורים בשכירות או אצל ההורים וההשלכות הקשות העולות מכך הופכים להיות הבעיה שלו. זה גורם לי להרגיש לבד. אני לא מבקשת יותר ממה שאני צריכה. אני לא רוצה בית ענק, מפואר בשכונה יוקרתית. אני רק רוצה מקום מתאים, קבוע, שאוכל להניח בו את ראשי ולהרגיש מוגנת, שאוכל לנוח.
קיש:     טוב, הריאיון הסתיים. אני מאחל…
עינת:    לא צריך את הרשמיות. בא לך לראות תמונות שלי מפעם, לפני שהייתי נכה?
קיש:     ראיתי כבר את כולן, אין צורך.
עינת:     אז תמונה שצולמה לפני שבוע. זה בפרופיל בפייסבוק.
קיש:      אמרתי שלא.
עינת:    אל תהיה מגעיל.
קיש:     אני אומר לך, אין צורך.

 

והכל בעצמי

קיש:     אז אני הולך.
עינת:    מה הולך, אתה כמוני, בכיסא גלגלים. תגיד, אפשר שאלה?
קיש:     את מתכוונת: אפשר לשאול שאלה.
עינת:    חחח גם אני נגנבת מה"אפשר" הזה. "אפשר את המלח?" "אפשר חשבון?" אז אפשר?
קיש:     בבקשה.
עינת:    מה זה קיש? קיצור של משהו?
קיש:     כן, קיצור של קישקשתא.
עינת:    קישקשתא?
קיש:     כן. אני שר בעצמי ורוקד עם עצמי.
עינת:    ומראיין את…
קיש:     כן, את עצמי.