בכל פעם שמישהו פותח משפט במילים "אני מודה" או "אני חייב להודות" אני חושבת שזוהי תחילתו של וידוי כן ואמיתי שבו הוא יגלה את האמת שהוא הסתיר מאיתנו, או שהוא יחשוף בפנינו שהוא מכיר בדבר מה שהוא סירב להכיר בו – אבל לא. אף אחד לא מודה בכלום.

הנה דוגמה לווידוי מרגש של שר האוצר יאיר לפיד בסטטוס שפורסם בדף הפייסבוק שלו ב-3.2.14: "היום החתים ח"כ שמעון סולומון את כל הח"כים של יש עתיד על קריאה פומבית לבטל את ההעלאה בשכר הח"כים. כנבחרי ציבור אנחנו מחוייבים בדוגמא אישית ובצניעות, והעלאת השכר שנכנסה לתוקפה נראית לנו לא הגיונית ולא מוסרית בימים שכאלו. אני מודה שמוזר בעיני שמפלגת יש עתיד היא המפלגה היחידה שמנסה לשנות את העניין, אך נמשיך לפעול כדי לשנות את המציאות העקומה הזו".

כשאדם מודה בדבר מה, יש בהודאה, בהתוודות או בווידוי שלו צניעות, הרכנת ראש, הבעת חרטה, כנות, גילוי של משהו שהוא הסתיר, הסכמה והכרה באמיתות של דבר מה שעד כה הוא הטיל בו ספק או שהיתה לו התנגדות כלפיו. ב"מודה" של לפיד אין אף אחד מאלה. ה"מודה" שלו מלגלג, ציני ונועד להתריס מול אחרים ולהאדיר אותו ואת מפלגתו. מאחורי "אני מודה שמוזר בעיני שמפלגת יש עתיד היא המפלגה היחידה שמנסה לשנות את העניין" עומדת התרברבות: תראו איזו נהדרת המפלגה שלי לעומת המפלגות האחרות. מי שבחר בנו בחר טוב, ומי שלא בחר בנו חייב להודות עד כמה הוא טעה. לפיד מנסה ליצור את הרושם כאילו זה מביך אותו ולא נעים לו לגלות ששאר המפלגות הלא מוסריות אינן פועלות כמו יש עתיד, אבל זה נעים לו, זה נעים לו מאוד, ובדרכו המניפולטיבית הוא מבליט את זה.

הסטטוס של יאיר לפיד בדף הפייסבוק שלו מיום 3.2.14

 

לפיד לא המציא את הסגנון הזה של ההודאה המזויפת. ישראלים רבים משתמשים בו, אך ברוב המקרים זה נעשה באופן לא מודע. אצלם ה"אני מודה" הוא סתימת חור במשפט, בדומה ל"האמת". לדוגמה: "האמת, אני רעב". לרעב אין שום קשר לאמת אלא אם כן אותו אדם הכחיש בתוקף שהוא רעב עד שבחקירה צולבת של אמו הוא נאלץ לבסוף להודות בכך.

"אני חייב להודות שאת נראית נהדר". למה "חייב להודות"? מה יקרה אם תגיד שאני נראית נהדר בלי לגרום לי להרגיש כאילו כיוונתי אליך אקדח ואילצתי אותך להחמיא לי? מה שיקרה הוא שהמשפט יהיה מוחלט, ובסגנון הישראלי שהתקבע בשנים האחרונות יש מגמה של טשטוש של האמירות. כשאני אומרת: "אני חייבת להודות שיש צדק בדבריך", יש בכך הסתייגות מובלעת לעומת "יש צדק בדבריך" ההחלטי. "אני מודה", "האמת", "בעצם", "אני חושב", "אגב" (וכמובן "זה סוג של") נועדו להוסיף לאמירה נופך אלגנטי ובעת ובעונה אחת להתחמק ולטשטש אותה.

האמת, לא רציתי להודות בכך אבל אין ברירה: אני מודה שנהניתי לחזור ולעסוק בשפה העברית.

______________

מונחים וביטויים ממילון אבן שושן:

  • וִדּוּי (מן ודה, וִדָּה) – 1. הודאה על האמת, גילוי דברים בפי אדם שהחזיקם עד כה כסוד כמוס, ובייחוד הבעת חרטה על חטא אגב סיפור של הפרטים הקשורים בו; 2. כינוי לתפילה שאדם מתודה בה על חטאיו: "מִצְוַת וִדּוּי עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה… מִתְוַדֶּה אָדָם קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה" (תוספתא יום הכיפורים ה יד).
  • וִדּוּא [מן ודא, וִדֵּא] – אימות, קביעת דבר שהוא כך בוודאות (וידוא הריגה – ע.ק.)
  • הודאה (מן א. ידה, הוֹדָה] – 1. התוודות, גילוי האמת כמות שהיא ללא העלמה: "הוֹדָאַת בַּעַל-דִּין כְּמֵאָה עֵדִים דָּמֵי" (בבא מציעא ג); 2. אמירת תודה, הכרת טובה: "וְלִמְלַמְּדִי אֶתֵּן הוֹדָאָה" (בן סירא נא לט). "אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת אָנוּ צְרִיכִין לְהוֹדוֹת לְשִׁמְךָ" (בראשית רבה יג); 3. כִּנּוּי לְבִרְכַּת "מוֹדִים" בִּתְפִלַּת "שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה" (ראש השנה ד ה); 4. הכרה, הסכמה שלא מרצון; 5. כינוי לברכת "נוֹדֶה" בברכת המזון.
  • הוֹדָיָה (מן א. ידה, הוֹדָה) – 1. אמירת תודה, הכרת טובה; 2. הודאה, התוודות, גילוי האמת ללא כיסוי: "הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה בְּאֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי הַהוֹדָיָה מִמִּין הַטַּעֲנָה וְנִשְׁבָּע" (רמב"ם, טוען ונטען ג יא).
  • מוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחָם (משלי כח יג) – יש לסלוח או להקל בעונשו של מי שמודה על חטאו וחוזר בתשובה
  • מוֹדֶה אֲנִי - שם הברכה שאומר יהודי חרד בקומו בבוקר משנתו: "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ".
  • מוֹדִים - ברכת הודיה בתפילת שמונה עשרה המתחילה במילים "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ"
  • הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ (סוטה ז) –  הודה באמת ובתמים, לא כיסה דבר.
  • מוֹדִים דְּרַבָּנָן - תפילת הודיה נוספת שקהל המתפללים אומר כשהחזן מגיע בחזרתו לתפילת "מוֹדִים".
  • אֵינוֹ אוֹמֵר מוֹדִים (שאול משם התפילה "מודים" שבשמונה עשרה) – אינו מודה: "אָדָם זֶה, חַנּוּן וְרַחוּם, רוֹצֶה לְהוֹלִיכֵנוּ בְּעֶגְלָתוֹ בְּחִנָּם, וְהוּא שׁוֹתֵק וְאֵינוֹ אוֹמֵר מוֹדִים!" (מנדלי מו"ס, קיז).
  • טְעָנוֹ חִטִּין וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִים (על פי שבועות ו ג, ושם כפשוטו) – ענה תשובה שלא ממין השאלה.