המהדורה המרכזית של ערוץ 10 מוקלטת אצלי בהקלטה קבועה שמתחילה כמה דקות לפני השעה 20:00. זה אומר שאני צריכה לראות את הדקות האחרונות של הטפיחה העצמית על השכם של הביטוח הלאומי, משרד התיירות, קרן קיימת לישראל וגם של משרד החינוך. הסרטון של משרד החינוך שרץ עכשיו הוא "ישראל עולה כיתה" (לא הצלחתי לאתר אותו ביוטיוב). מטרת הסרטון היא להראות שתכניות הלימודים החדשות שנהגו במשרדו של שי פירון יוצרות חוויית למידה מעמיקה ומשמעותית. לקראת סוף הסרטון מישהי מבוגרת, כנראה מורה, אומרת: "בינינו, כשהם יצאו לעולם הגדול הם לא יהיו לבד, ומי בדרך כלל מצליח? מי שיודע לחלוק".  

כתבתי על "בינינו" בתקופה שבה רצה הפרסומת של לאומי דיגיטל: "כל כך הרבה להספיק, כל כך מעט זמן", אומר יפתח קליין בקולו הרדום, "אבל בינינו, אם אתה לקוח לאומי דיגיטל אתה לא באמת חייב לרוץ כדי להספיק הכל". ובפרסומת אחרת לנוזל כביסה הבחורה פונה למכבסות שבינינו: "בינינו, את יודעת שהכתם הזה כבר לא ירד", ובהמשך היא מספרת לנו שהנוזל שהיא מפרסמת דווקא יצליח להוריד את הכתם.

http://www.youtube.com/watch?v=s4QZjbuRouU

"בינינו" היא מילה שנהוג להשתמש בה בשפת הדיבור. זהו פתיח שמרמז על גילוי לב או על על טיפ שהדובר מספק לבן שיחו, שקיפות, אמת המסתתרת מתחת לפני השטח שהוא לא ידע עליה לפני כן או שהוא ידע עליה אבל הדיבור עליה, שאולי אף עלול לפגוע באינטרס של הדובר, יוצר קרבה ואמון. לרוב, הדובר ינמיך קצת את קולו כשהוא מוסר את המידע הכמוס הזה לבן שיחו כדי לשוות לו נימה של "לא לציטוט – זה רק ביני לבינך". אותה תגלית או אמת שהוא חולק עם האחר יוצרת שותפות לסוד בין שניהם, קרבה ואינטימיות, ואמורה להעיד על כנות, פתיחות, אמינות ונאמנות כלפיו ועל רצונו להיטיב איתו. כאשר לקוח מזהה תכונות כאלה אצל המוכר, זה יעודד אותו לממש את העסקה ביניהם.

"בינינו" היא מילה של פעם. אני זוכרת איך סוחרים ניסו לשכנע את אבי לקנות את הנעליים או את השטיח שהם רצו למכור לו. גם אבי השתמש הרבה ב"בינינו". הוא לא ניסה למכור כלום לאף אחד, הוא היה אדם פשוט ואמיתי. היום משתמשים הרבה ב"בינינו" בפרסומות ובסרטוני תעמולה שנועדו ליצור אינטימיות ותדמית של אמת בפרסום. זוהי אינטימיות מזויפת, הטעיה וזלזול באינטליגנציה של הציבור. ראשית, משום שזה לא יכול להיות לעולם "בינינו" כשאלפים צופים בדובר. מילון אבן שושן מגדיר את "בינינו לבין עצמנו": "בהיותנו לבדנו, באין אחר עימנו, באופן שהדברים לא יגיעו לאוזן זרים". לפיכך אין מקום ל"בינינו" שנאמר בתקשורת המונים.

שנית, ב"בינינו" מהסוג הזה אין כל גילוי, וכל מטרתו היא למכור לנו תדמית. באמצעות "בינינו" בנק לאומי מנסה לגרום לנו לחשוב שבניגוד לשאר הבנקים הוא לא עושק אותנו – הוא סחבק שלנו שאומר לנו את האמת כולה גם כשהיא לא נוחה לו. אבל אם זה היה באמת כך, במקום "בינינו, אם אתה לקוח לאומי דיגיטל אתה לא באמת חייב לרוץ כדי להספיק הכל" – קליין היה צריך להגיד: "בינינו, גם אם תהיה לקוח של לאומי דיגיטל אתה עדיין תרוץ באטרף ותרגיש שאתה לא מספיק לכלום ושאין לך כסף לכלום".
אם היתה שקיפות אמיתית, החברה לנוזל כביסה היתה אומרת לנו: "בינינו, אם נשפך על החולצה שלך קטשופ, אכלת אותה ושום נוזל כביסה לא יעזור לך, גם לא הנוזל שלנו".
אם משרד החינוך היה הוגן, במקום "בינינו, כשהם יצאו לעולם הגדול הם לא יהיו לבד, ומי בדרך כלל מצליח? מי שיודע לחלוק", הוא היה אומר לנו את מה שכולנו יודעים – שבינינו, גם אם הם יעבדו בקבוצות ובשיתוף פעולה וילמדו לחלוק, זה עדיין לא מבטיח להם שכאשר הם יגדלו הם ימצאו עבודה שתוכל לפרנס אותם בכבוד ושהם יגמרו את החודש. זה היה שימוש הוגן ב"בינינו". 

בדרך כלל כשאני כותבת פוסטים על השפה העברית זה סימן שאני בתקופה טובה, אבל בינינו, אני על הפנים.