כולם עוסקים בשאלה האם הורדת המע"מ בקניית דירות חדשות שיזם שר האוצר, יאיר לפיד, היא תכנית טובה מבחינה כלכלית או שהיא תחריף את הבעיה, ומי ייהנה ממנה – הרוכשים, שלא יצטרכו לשלם מע"מ, או הקבלנים שיעבירו את הרווח לכיסם? מה שמעסיק אותי הוא לא השאלות האלה, אלא עזות המצח של שר האוצר שהכריז שהורדת המע"מ מיועדת "לצעירים ממעמד הביניים, ששירתו בצבא, עובדים קשה, מגדלים את ילדיהם באהבה ולא מצליחים לגמור את החודש".

שר האוצר בוגד בתפקידו כאיש ציבור. כשמשרד האוצר מוסיף תקציב עבור ניצולי השואה או עבור ארוחות חמות לתלמידים, אלה הן תכניות שמטרתן לסייע לאוכלוסיות מסוימות, אך כשהוא מכריז על ביטול המע"מ בקניית דירות חדשות עבור צעירים ממעמד הביניים, זה מקומם. ברור שאם זוג צעיר עם ילד אחד או יותר ללא דירה בבעלותו ושאחד מהם שירת בצבא או בשירות לאומי/אזרחי יבוא לממש את הזכות הזו, אף אחד לא יבדוק לאיזה מעמד הוא שייך. ההכרזה המתריסה, היא שמרגיזה אותי. אם שר מש"ס היה מכריז שתכנית שהוא הגה נועדה להיטיב עם בוחרי ש"ס, היו צולבים אותו. אבל ללפיד מותר.

שר האוצר מראה לנו שוב מיהו הילד האהוב והמועדף עליו. המעמד הנמוך הוא הילד הלא מתוכנן והלא רצוי שנכפה עליו מבלי שרצה בו והוא נאלץ לשלם עבורו מזונות בעל כורחו בצו בית המשפט. הילד הלא רצוי יודע שהוא לא מעניין את אביו, והוא לא צריך את ההכרזה של לפיד כדי לדעת שהצעד הזה לא נועד לו, שכן הורדת המע"מ לא תשנה את מצבו ממילא. הוא לא יכול לקנות דירה חדשה, ואין לו שום סיכוי לקנות דירה מיד שנייה. 

גם דיור ציבורי הוא לא פתרון עבורו. בעוד שתנאי הכניסה למועדונים היוקרתיים בחיים מכתיבים בין היתר הצלחה בקריירה, כישורים מיוחדים וכדומה, ומי שמתקבל למועדונים האלה נהנה הן מהתכונות שבזכותן הוא נכנס פנימה והן מההטבות שמקנה לו ההשתייכות למועדון, הכללים הנוקשים לזכאות שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי ומשרד השיכון יצרו מצב שהתנאי לקבלתך למועדון היא שתהיה ממש בתחתית, מחוק, חצי בן אדם. אם הנכות שלך והעוני שלך פוגעים קשה באיכות חייך, זה לא מספיק. חובת ההוכחה למסכנות מוחלטת מוטלת עליך. הצלחת להוכיח – זה לא מקנה לך קביעות במועדון. זכאותך נבחנת על הקשקש. כל הטבה קלה במצבך היא לרעתך ותעיף אותך מהמועדון האקסקלוסיבי של המסכנים, כי אסור שתהיה במצב שיאפשר לך להרים קצת את הראש מעל המים. תמיד תרגיש רדוף, הממסד ינשוף בעורפך, יציק, וכשהוא יחליט שהיית ילד רע, הוא לא ירחם, כשההצדקה שהוא יציג מולך הוא שאתה תופס את מקומם של מסכנים ממך, ומי יכול להתווכח מול טיעון כזה. 

לא רק הקריטריונים חוסמים אותו. המדינה חיבלה באופן שיטתי בדיור הציבורי, וכעת עם כניסת חוק הדיור הציבורי לתוקף היא מעקרת אותו מתוכן. על פי החוק, הכסף שמתקבל ממכירת הדירות במאגר הדיור הציבורי אמור לשמש להגדלת מלאי הדירות. על פי התיקון לחוק, הכסף יהיה מיועד לסיוע בשכר דירה לזכאים, כלומר קיבוע המצב של מגורים בשכירות בשוק הפרטי, כשזכאותך נבחנת בכל פעם מחדש. את אף אחד לא מעניין מה קורה לאותה משפחה או זכאי כשחוזה השכירות מגיע לסיומו. הם נזרקים וצריך לחפש משכיר אחר שצריך להעמיד לו את הערבויות שהוא דורש. מי רוצה להעביר ככה חיים שלמים, להיות דחוי נצחי, להתנתק מהסביבה ומהחיים שנבנו בכל פעם מחדש? ומה קורה כשמזדקנים? ממשיכים לגור בשכירות ולעבור מדירה לדירה. אף אחד לא ייתן לאדם מבוגר דיור ציבורי, לא רק בגלל שאין דירות, אלא בגלל שבמדינה שלנו, אדם ללא ילדים לא נחשב לבן אדם. 

עם ביטול המע"מ על דירות חדשות, הילד האהוב על לפיד קיבל בפעם הראשונה סיבה להאמין שהוא יוכל להרשות לעצמו לקנות דירה, כך על פי שר האוצר. לילד הלא רצוי של לפיד המתנדנד בין מסכנות מוחלטת להישרדות אין סיבה להאמין בכלום. גם הוא שירת בצבא, גם הוא עובד קשה, גם הוא מגדל את ילדיו באהבה וגם הוא לא מצליח לגמור את החודש, אבל הוא נדחק הצידה בשל כך שהוא לא הכלי שיכול לשמש את שר האוצר במטרה שהוא קבע לעצמו. "הורדת המע"מ על דירות חדשות", כותב שר האוצר בפייסבוק, "היא לא מטרה, היא כלי. המטרה היתה ונשארה אחת: להוריד את מחירי הדיור". לא נכון. הכלי הוא הורדת המע"מ, המטרה היא להיבחר שוב על ידי מעמד הביניים תוך הרחקתו של הילד הדחוי. שיישאר בצד, שלא יפריע. 

מתוך עמוד הפייסבוק של שר האוצר, 20 במרץ 2014