"איך זה מרגיש", שואלת כנסיית השכל, "להיות תמיד בצד, אף פעם לא באמצע, אף פעם לא קרוב מספיק, לא לקחת חלק. איך זה מרגיש?"

עשיתי חיפוש בגוגל כדי להשיב על השאלה הזאת, וזה מה שיצא:

זה מרגיש לי שקרי
זה מרגיש לי לא נכון

זה מרגיש לי מקרי
זה מרגיש לי חוסר ביטחון

זה מרגיש לי מוזר, לא בסדר
זה מרגיש לי כמו תופעת העדר

זה מרגיש לי כמו זיכרון
זה מרגיש לי כמו מסמר בארון

זה מרגיש לי אילוץ
זה מרגיש לי חומצי, זה מרגיש לי ביוץ

זה מרגיש לי לא טבעי, חריג, כה זר
זה מרגיש לי כמו מישהו שהלך ולא חזר

זה מרגיש לי שינוי, זה מרגיש לי עינוי
זה מרגיש לי פינוי בינוי

זה מרגיש לי כמו לנבור כל הזמן מתחת למכסה המנוע
זה מרגיש לי כמו נכה על אופנוע

זה מרגיש לי כמו המשתה של אפלטון
זה מרגיש לי כמו אהבה שעלתה על שרטון

זה מרגיש לי סגור
זה מרגיש לי כמו ילד לא חגור

זה מרגיש לי כאילו אני כל הזמן מאחורי מצלמה
זה מרגיש לי כמו מלאכה שלא הושלמה

זה מרגיש לי מסוכן
אבל אל תדאג, זה בטוח ומוגן

זה מרגיש כמו לשבת לירח על הגב
זה מרגיש כמו שיר נשגב


זה מרגיש לי כמו סלנג של כנסייה
משהו לא הגיוני, שלא עושה שכל

זה מריח לא טוב, זה לא מרגיש נעים, לפעמים זה מרגיש לא מכבד
ואם זה יימשך ככה, אני כנראה אתאבד. 

__________________

לכל הרשומות בבלוג