שד הוא יצור דמיוני בעל כוח פלאי המופיע בסיפורים ובאגדות כמי שמנסה להזיק לבני אדם (מילון רב מילים). בספר “לילות ערב: מבחר מאלף לילה ולילה” מסופר על דייג שלכד ברשתו קנקן מלא נחושת צהובה שטבוע עליו חותם של המלך שלמה. הדייג, שרצה למכור את הקנקן, חילץ מצווארו את החותם, ואז עלה מהקנקן עשן שהפך לעפרית (יצור שהוא דרגה אחת מתחת לבני האדם). העפרית סיפר לדייג שהוא היה כלוא בקנקן במשך 700 שנה על ידי שלמה המלך, ושבתסכולו הוא נשבע להרוג את מי שיחלץ אותו. הדייג ביקש שהעפרית יוכיח לו שהוא אכן היה בתוך הקנקן. כשהעפרית נכנס לשם חזרה, הדייג חתם שוב את הקנקן. העפרית ביקש מהדייג שישחרר אותו והבטיח לדייג שהוא לא יהרוג אותו. הדייג האמין לו ושחרר אותו מהקנקן, אך העפרית לא קיים את הבטחתו, וכשיצא מהקנקן הוא השליך את הדייג לים (מתוך מאמרו של מיכאל הנדלזלץ, הארץ, 18.8.13).

מהסיפור נולד הביטוי "להוציא את השד מהבקבוק" – העלאת טענה הקשורה לנושא רגיש, טעון ושנוי במחלוקת שלא נוח לעסוק בו או שהוא בגדר צלקת חברתית, שעלולה לערער את הסדר הקיים ולהוביל לפגיעה במרקם החברתי העדין ובשלמותה של החברה. "השד העדתי" הוא מטפורה לפערים הסוציו-אקונומיים בין מזרחים לאשכנזים ולטענה בדבר קיפוח ויחס מפלה כלפי מזרחים שהחל בשנות החמישים, שעתוק חברתי והנצחה של הפערים החברתיים הקיימים, אך הכוונות בשימוש בביטוי "השד העדתי" או בביטוי "להוציא את השד העדתי" שונות:

אסור להוציא את השד מהבקבוק כאמצעי הסחה

"רוב אלה שרקדו ליד הדם לא היו מזרחים", אומר אייל גולן בריאיון לידיעות אחרונות, "אשכנזים בתקשורת פחות הגנו עליי, בלשון עדינה. הרחוב הגן עליי, התקשורת קרעה אותי ומי שקרע אותי בתקשורת היו יותר אשכנזים מאשר מזרחים. האצבע שלהם על ההדק הייתה קלה". אחד המגיבים בכתבה המקדימה לריאיון שהתפרסמה ב-ynet כתב: "מנסה לעורר את השד העדתי כדי להציל את עורו", והבלוגר עמרי חיון כתב בדף הפייסבוק שלו: "לנסות להוציא את השד העדתי ולהגיד שמי שקרע אותך הוא אשכנזי בזמן שמי שחשף אותך הוא מזרחי, רק מוכיח כמה התמסחרת וכמה אין בך את הכבוד להוריד את הראש פעם אחת בחייך ולהתנצל".

לדעת המגיבים, רמיזתו של גולן שההתקפה כלפיו בתקשורת קשורה יותר למוצאו המזרחי מאשר למעשיו היא תירוץ שנועד להקטין את חומרת מעשיו והתחמקות מאחריות. גולן תפס טרמפ על פצע שהותיר צלקת חברתית עמוקה, היטה אותו לצרכיו ועשה ספין, אמצעי הסחה, כדי לקבל אמפטיה, אהדה והזדהות, ולפיכך טיעוניו פסולים. הטענה המסתתרת כאן היא שאם כבר שולפים את השד מהבקבוק, צריכה להיות סיבה טובה לכך ויש לעשות זאת באופן הוגן ולא מניפולטיבי.

אסור בשום אופן להוציא את השד מהבקבוק

השיח על השד הוא השד. השד המזיק הוא עצם הדיון על נושא רגיש, והשיח עליו הרסני לחברה המנסה להשתקם. הוא יחריף את המחלוקות בין מזרחים לאשכנזים ולא יאפשר תיקון של המצב, ולכן עדיף לא לדון בו כלל כדי לא לפגוע בחברה. אסור להוציא אותו מהבקבוק, ואם הוא יצא חייבים להחזיר אותו מהר לבקבוק.

חייבים להוציא את השד מהבקבוק

לכאורה השד נמצא בבקבוק, אך בפועל הוא מסתובב בינינו, חי, נושם ובועט, אלא שקבוצות בעלות אינטרס רוצות להשתיק אותו, להעלים אותו ולהדחיק אותו, כיוון שהן לא רוצות להתמודד עם האחריות שלהן למצב או עם תחושת האשמה. עבורן עדיף שהשד יהיה שקט ויישאר בבקבוק, אבל אנחנו נוציא אותו.

השד לא קיים – לא בתוך הבקבוק ולא מחוץ לבקבוק

השד העדתי הוא רק בראש של המזרחים. מזרחים הטוענים לאפליה הם מתבכיינים סדרתיים המתנערים מהאחריות שלהם לגורלם ואין להם סיבה להעלות נושא שהוא נחלת העבר ושנעשה בו תיקון.

השד קיים, אבל צריך להוציא אותו מהבקבוק בדרך אחרת

השד העדתי קיים, נעשה למזרחים עוול, ובמקרים רבים האפליה עדיין נמשכת, אבל אם רוצים להתקדם לעבר שינוי חברתי ותיקון, צריך לדון בו בדרך אחרת ולהפסיק להאשים.

 

חגי אוזן, חבר ועיתונאי עם שם משפחה מזרחי, הסביר שכאשר אייל גולן דיבר על אשכנזים, הוא לא התכוון למוצא אלא לאופי: "לא נראה לי שהכוונה היתה אשכנזים במובן של מוצא אשכנזי. הכוונה היא יותר באופי. אשכנזי זה אופי, זאת אומרת, לצורך העניין, אייל ברקוביץ' הוא לא אשכנזי, ועומרי חיון הוא לגמרי אשכנזי. הכוונה היתה שהוא הרגיש פער עצום בין השטח, בין העם, לבין האליטה התקשורתית, שניסתה בכוח להיות פומפוזית ולחפש אותו באיפה הוא לא היה בסדר, זאת אומרת, זה יותר אשכנזי במובן הקרירות". כלומר השד קיים, והוא אשכנזי.

שער "7 ימים", ידיעות אחרונות (yent)

שער "7 ימים", ידיעות אחרונות (yent)