לרדת עם כיסא הגלגלים שלי מהטיילת בתל אביב לחוף הים ולהגיע איתו עד למים. להושיט קדימה את הרגליים ולתת לגלים הקטנים ללטף בעדינות את כפות הרגליים הנפוחות שלי, שהדם לא מגיע אליהן. לשאוף עמוק פנימה את האוויר בחוף, אוויר נקי מדאגות, לצחוק ולבכות חזק ובקול רם ולהוציא את כל הזבל החוצה. להפסיק לרגע אחד לרדוף אחרי עצמי, להפסיק לבקש אישורים שהייתי בסדר ושבאמת באמת אני רוצה לעשות רק טוב ושהכוונות שלי טהורות ובבקשה תאמינו לי, אני מתחננת, תאמינו לי, אני אתן הכל, מה שתבקשו, כדי שתאמינו לי. רוצה להסתפק באישור של הים: "הנה, אלטף לך את כפות הרגליים שלך כמה שתרצי. בעיניי הן לא מכוערות, הן הכי יפות". 

לעשות קפה לגבר שלי ולהציף את הבית בריחות של אפייה ובישולים. להכין לו מעמול, עוגיות תמרים, עוגיות עם שקדים, פשטידות ומטעמים כמו בתמונות שכרמלה שמה בפייסבוק. להכין לו קובה אדומה וצהובה כמו בתמונות שיוני שם בפייסבוק, להכין קציצות בקר ועוף, פסטה, לחם, פיצה, לחמניות, אורז, דגים ואת כל סוגי הסלטים, עוגת פירורים, פאיי תפוחים, עוגת פרג ועוגת שמרים. לעשות את מה שיעל, חברה שלי, מספרת לי שהיא עושה לקראת הביקור של הילדים לארוחת שישי: "מה הבעיה? אני זורקת לתבנית חתיכות של עוף, זורקת ירקות, בטטה ותפחדמה, מכינה רוטב פינקנטי, שופכת על הכל, מכסה בנייר כסף, וזהו, יוצא שיגעון. כולם מלקקים את האצבעות". רוצה להיות צמודה למטבח כל היום, לא לזוז משם לרגע. להוציא ולהכניס כל היום תבניות לתנור ולמקרר, למלא את הבית בכל התבלינים שקיימים ובכל המצרכים שצריכים להיות בבית של בלבוסטה אמיתית, ולדעת שכשאנשים יעברו ליד הבית שלי ויריחו את ריחות הבישול שלי, זה יעורר בהם געגועים והם ירצו להגיע לבית שבו מחכה להם מישהי כמוני שנותנת להם ביטחון שהכל יהיה בסדר.

מדף הפייסבוק של Carmela Salhi‎‏‏

מדף הפייסבוק של יהונתן יוני זרובבל

ובסוף היום לפשוט מעליי את הבגדים ולהיכנס למקלחת. לתת למים לשטוף את הגוף שלי ולהתפרק, כמו במקלחת שעשיתי לפני שלושים ושתיים שנים בתום השבעה על אבי, ולבכות ולבכות ולבכות מריחם המשכר של השמפו והסבון. לנקות היטב את כל המקומות, הגלויים והמוצנעים, לא לפספס שום דבר.

ואחר כך לצאת מהמקלחת כשאני עטופה במגבת, גופי ושיערי מדיפים ריח של תקווה. להוריד את המגבת מגופי ולהרגיש שאני אישה יפה גם עם השרירים המדולדלים שלי שבולטים עכשיו כשרזיתי. להיכנס למיטה, שם נמצא הגבר שלי, ולשכב לצידו. לנשק, לחבק, לנוע, לגעת, לרחף, ללטף, לזרום בתנועות.

וכשנסיים אקום ערומה מהמיטה ואגש לשירותים, וכשאצא משם אשאל את הגבר שלי כמו ששואלים בסרטים: "אתה רעב?" והוא כמובן ישיב לי "אני גווע ברעב", ואני אלך לממלכה שלי ואכין לנו חביתה מארבע ביצים, סלט ירקות ענק ואבטיח, ולקינוח נאכל מעוגת השוקולד שהכנתי באותו יום, שריחה עדיין ממלא את הבית.

אלה הם הדברים שהייתי רוצה לעשות בקיץ הזה. בקיץ הזה ובכל יום מימות השנה.

 

__________
הצילומים לקוחים מדף הפייסבוק של Carmela Salhi‎‏‏ ויהונתן יוני זרובבל