יום שבת בצהריים. אנחנו פותחים את הטלוויזיה בערוצים הישראליים. בערוץ 10 משודרת תכנית הבוקר של אורלי וגיא. אני רוצה להעביר ערוץ, אפי מבקש שאשאיר כדי לשמוע את הדיווחים בזמן אמת. בינתיים אני נכנסת לפייסבוק. פעם נהגתי לבטל חברויות בפייסבוק או לא לקבל חברויות אם ראיתי שמישהו מפרסם סטטוס בוטה ומבזה נגד נשים או אמירה קיצונית נגד ערבים. כתבתי את דעתי, התווכחתי, התפלמסתי, רבתי, נלחמתי. היום כבר לא. אולי זה הייאוש או חוסר אמון ביכולתי להשפיע, אולי זאת התבגרות, אולי זאת התפכחות, אולי עייפות.

חברה מפייסבוק העלתה סטטוס שרץ ברשת על מוחמד אבו חדיר בימים שעדיין לא היה ידוע מי רצח אותו. הרושם שקיבלתי ממנה עד היום הוא של אישה טובת לב, מצחיקה ורגישה. אני זוכרת שבתקופות שבהן הייתי על הפנים היא שיתפה את הסטטוסים שלי אצלה בדף ועודדה אותי. ידוע לי שלאחרונה היא עצמה עברה משבר אישי קשה. בסטטוס שהיא העלתה אבו חדיר מתקשר כביכול למשטרה ואומר "אני חטוב" (במקום "חטוף"). המגיבים גיחכו וכתבו שיש מצב שהוא נרצח כי הוא הומו, כי הוא באמת נראה הומו. רציתי לכתוב משהו, להביע מחאה, להגיד מה דעתי על התגובות, אבל לא עשיתי כלום.

בדף של חבר אחר הועלתה תמונה של מוסלמי שמתכופף ומתפלל ומאחוריו נצמדת עז. לא עשיתי כלום, לא ביטלתי את החברות.

לפני כמה ימים חבר בפייסבוק העלה בדף שלו ריאיון בידיעות אחרונות עם גילה אלמגור, שכותרתו: "אני מתביישת להיות ישראלית", וכתב שכקצין וכישראלי גאה הוא מתבייש בה. עשרות לייקים, עשרות תגובות, רבות מהן מגנות את אלמגור.  בדקתי מה אלמגור אמרה באותו ריאיון: "הלב שלי שבור. איך אפשר להגיע לרמות שפלות כאלה של אכזריות מצד ילדים – לשרוף ילד חי. בושה להיות ישראלי בימים כאלה. חברים מתקשרים אליי מחו"ל ואומרים לי איך אתם חיים עם זה? אני יכולה להבין חילוקי דעות קיצוניים, אבל דבר כזה מעולם לא היה כאן. איפה הרבנים שיתריעו נגד זה? לאיזה תהום אנחנו מידרדרים. איזה מסר מעבירים לילדים הקטנים, לחברים מהמדרשה, של אלה שעשו את דבר הנבלה. לעומת זאת אני רואה את גברת פרנקל קמה מהשבעה ומוצאת, מתוך הכאב העצום שלה, כוחות אינסופיים כדי לעמוד על הרגליים ולהגיד 'די עם מרחץ הדם'. כל המדינה התייצבה כדי לחפש את הילדים החטופים, אז אולי נתייצב כולנו כדי להראות שזה מקרה יחיד, שזה לא פרצופנו האמיתי. כמה זמן החיים העצובים האלה יימשכו".

רציתי לכתוב את מחאתי בתגובה לסטטוס, להעמיד דברים על דיוקם, להסביר. רציתי לצטט להם את הרב הראשי לישראל, דוד לאו, שאמר שלהריגת נער חף מפשע אין שום צידוק יהודי, ואת מועצת רבני "צהר" שאמרו שהמעשה גורם לחילול שם תורת ישראל ועם ישראל בעולם כולו, ואת הרב אליקים לבנון, ראש הישיבה באלון מורה ורב השומרון, שאמר שיש לגזור גזר דין מוות על מי שביצע את הרצח של אבו חדיר כדי לקיים את מצוות 'וביערת הרע מקרבך' וכי ההלכה היהודית אינה מרחמת כאשר מדובר ברצח אכזרי. הן כשמדובר ברצח נערים יהודים והן כשמדובר ברצח של נער ערבי – ושאף אחד לא אמר שהוא מתבייש בהם ושהם מזיינים את השכל. אבל לא כתבתי כלום.

אני ממשיכה לגלוש בפייסבוק. אחד החברים כתב שהוא שולח לאלמגור כרטיס טיסה לגיהינום. חבר אחר העלה תמונה שלה ליד אחמד טיבי, חנין זועבי וזהבה גלאון, ובמרכז אוטו זבל. לא כתבתי כלום. אולי זאת פחדנות.

צילום של הריאיון עם גילה אלמגור בידיעות אחרונות כפי שהועלה באחד מהדפים בפייסבוק