ביום 29.7.14 נערכה הרצאה בנושא "חוק לרון" – תיקון לחוק הנכות הכללית המיושם על ידי הביטוח הלאומי מאוגוסט 2009. ההרצאה התקיימה בספרייה למדעי החברה והניהול באוניברסיטת תל אביב ואורגנה על ידי המרכז לחיים עצמאיים ת"א-יפו. את ההרצאה העבירה גב' שוש אברג'יל, מנהלת מרכז שירות לקוחות בסניף כפר סבא. בתום ההרצאה המשתתפים יכלו לשאול שאלות. כשהגיע תורי, אמרתי שמאז שחוק לרון יצא אני שמה לב לא רק לדברים שנאמרים עליו אלא בעיקר לדברים שלא נאמרים בפרסומים של הביטוח הלאומי וגם בהרצאה זו. בפוסט אציג את הדברים שנאמרו – הנושאים שעלו בהרצאה כפי שהיא מופיעה בתמלול שחולק למשתתפים, ואת הדברים שלא נאמרו, שיופיעו בהערות שלי ושל קובי כהן* אחרי כל נושא. 

נכים חששו לצאת לעבוד

שוש: חוק לרון בנכות כללית חוקק ב-1.8.2008, הוא מיושם מ-1.8.2009. על פי החוק הישן שקדם לחוק לרון – מי שקיבל קצבת נכות כללית או מי שעדיין לא קיבל, ועבד והשתכר 25% מהשכר הממוצע במשק, היום זה 2000 ש"ח, שכר זה היה מפחית או שולל לגמרי את קצבת הנכות. ברוב המקרים מי שהשתכר כך, ביטוח לאומי שלל את קצבת הנכות על פי חוק. התוצאה היתה שנכים שיכלו לעבוד ולהגדיל את ההכנסה שלהם חוץ מקצבת הנכות, שהיא לא גדולה ולא מספיקה כדי להתקיים בכבוד, פחדו לצאת לעבוד. הם אמרו: נצא לעבוד, נשתכר 2000 ש"ח, ואז יפסיקו את הקצבה – יצא שכרנו בהפסדנו. אם הם הפסיקו לעבוד ורצו לקבל שוב את קצבת הנכות – זה היה תהליך ארוך ומסורבל. ועדה רפואית, פקיד שיקום וכדומה, ולכן אנשים נמנעו מכך גם אם הם יכלו בחלקם לצאת ולעבוד. התהליך הזה יצר אי מוטיבציה לצאת לעבודה, ונכים חששו לצאת לעבודה גם אם הם יכלו לעשות זאת, כי מול השכר שלהם הם היו מפסידים את הקצבה וזה לא השתלם להם.

הערות:

1. הטענה שנכים לא יצאו לעבוד כיוון שהם חששו לאבד את הקצבה אינה נכונה. תחילה נסביר את ההבדל בין בעל לקות גופנית או נפשית לבין אדם המוגדר כ"נכה" על פי הביטוח הלאומי והזכאי לקצבת נכות. על פי סקר שערכה נציבות השוויון, רבים מבעלי הלקויות עובדים ומשתכרים אך אינם מוגדרים "נכים" ואינם זכאים לקצבה. מכאן שמי שיכול לעבוד יוצא לעבוד והחשש לאבד את הקצבה לא גורם לו לא לצאת לעבוד.
שוש מתייחסת לבעלי לקויות המוגדרים "נכים" על פי חוק הביטוח הלאומי, לרוב אלה הם נכים בנכות חמורה הזכאים לקצבת נכות. לגבי נכים אלה הסיבות לאי יציאה לעבודה הן: א. נכותם אינה מאפשרת להם לעבוד. ב. ישנו חוסר נכונות מצד מעסיקים לשלב נכים אלה בעבודה. ג. רמות השכר המשולמות לנכים אלה הן נמוכות מאוד ואין להם מוטיבציה לצאת לעבודה. ד. במצב התעסוקה במשק שבו לאדם ללא מוגבלות קשה למצוא עבודה, הסיכוי של נכה בנכות חמורה להתקבל לעבודה נמוך הרבה יותר. חוק לרון לא הצליח לשנות מציאות זו, גם לדבריה של שוש, שאמרה שמאז חוק לרון רק כ-2% מכלל הנכים יצאו לעבודה והשתכרו בשל בעיות והקושי של אנשים עם מוגבלות להיכנס לעבודה ולהשתלב לאורך זמן.  

2. 25% מהשכר הממוצע במשק הם 2,272 ש"ח, אולם ההחלטה האם להפחית או לשלול קצבת נכות בחוק הישן לא התייחסה לגובה השתכרותו של הנכה לעומת השכר הממוצע במשק (שכ"מ) אלא לגובה השתכרותו לעומת ה"שכר הקובע" שלו. השכר הקובע לנכה לא מלידה שעבד הוא ממוצע השתכרותו בתקופה שקדמה לנכות, והשכר הקובע לנכה מלידה או למי שלא עבד לפני שהפך לנכה נקבע על פי מבחני השכלה: ללא תעודת בגרות או תעודת גמר ממשלתית דומה – 75% מהשכ״מ; תעודת בגרות או תעודת גמר ממשלתית דומה – 90% מהשכ״מ; תואר אקדמי או תואר דומה – 110% מהשכ״מ. 

לנכה שלא עבד או שהשתכר עד רבע (25%) מהשכר הקובע שלו נקבעה דרגת אי כושר מלאה והוא קיבל קצבה מלאה. אם שכרו עלה על רבע מהשכר הקובע אך לא על מחצית ממנו – הוא קיבל קצבה חלקית. אם שכרו עלה על מחצית מהשכר הקובע – קצבתו נשללה. אם שכרו ירד  – דרגת אי הכושר והקצבה השתנו בהתאם. לנכה שהשתכר בין רבע (25%) למחצית (50%) מהשכר הקובע שלו נקבעה דרגת אי כושר חלקית (בין 60%-74%) והוא קיבל קצבה חלקית. אם שכרו עלה על מחצית מהשכר הקובע – קצבתו נשללה. אם שכרו ירד – דרגת אי הכושר והקצבה השתנו בהתאם.

3. גם אם מדובר בתהליך ארוך ומסורבל, החוק הישן היטיב עם נכים: א) אקדמאים ובעלי מקצוע ששכרם לפני הנכות היה גבוה יכלו לקבל קצבת נכות מלאה כפיצוי על אובדן כושר השתכרות בהתאם לשכר הקובע שלהם; ב) לנכים היתה ניעות על ציר קצבאות הנכות בהתאם לצמצום בהשתכרות והיה להם ביטחון שבכל שינוי לרעה של מצבם לאחר יציאה ממסלול הקצבאות או לאחר מעבר לקצבה חלקית, הם יוכלו לשוב ולקבל פיצוי מהביטוח הלאומי בהתאם לצמצום בשכרם ויהיו מוגנים. קצבתם – מלאה או חלקית – לא קוזזה.

4. חוק שכר מינימום מותאם קובע לאנשים עם מגבלה גופנית, נפשית או שכלית מוגבלות שכר בהתאם לרמת התפוקה שלהם. זוהי "הגנת שכר" שלפיה אסור למעסיק לשלם לנכה פחות ממנה, אך בפועל היא פוגעת בנכים מאחר שמדובר בשכר נמוך מאוד המשולם להם, שערכו נע בין 4.6-18.5 ₪ לשעה. על פי נתוני משרד הכלכלה, שכר המינימום המותאם מעמיד את רמת השכר הממוצעת של כלל הנכים על 9 ש"ח לשעה ועל שכר מקסימלי שנע סביב 1720 ש"ח לחודש. במצב זה, השאלה האם לצאת לעבוד ולסכן את הקצבה לא היתה רלוונטית עבור רוב הנכים המשתכרים, שכן השכר הנמוך שנקבע להם בשל היותם נכים לא סיכן את הקצבה שלהם. 

 

הכנסות גבוהות אינן משפיעות על דרגת אי הכושר ועל ההטבות

שוש: על פי התיקון בחוק, יציאה לעבודה אינה משפיעה על דרגת אי הכושר. למקבלי קצבת נכות כללית יש אחוזי נכות רפואית, ויש חוות דעת של רופא ופקיד השיקום שממליצים על דרגת אי כושר שמחליטה האם לאור מגבלותיו הרפואיות והאחוזים הרפואיים שנקבעו לאדם, הוא איבד את כושר עבודתו, ונקבעת לו דרגת אי כושר. יש 4 דרגות אי כושר: 60%, 65%, 74% ו-100%.
אין קשר בין גובה ההשתכרות מהכנסה מעבודה לבין דרגת אי הכושר. מאז חוק לרון אפשר לקבוע שאדם עובד הוא בעל 100% דרגת אי כושר. אם הכנסותיו גבוהות, הוא אמנם לא יקבל קצבה – למשל, רואה חשבון המרותק לכיסא גלגלים, בעל הכנסות גבוהות – אבל דרגת אי הכושר שלו לא נפגעת והיא מאפשרת לו לקבל את כל ההטבות במוסדות החיצוניים, שכן הם מתנים את ההנחות באישור על דרגת אי כושר ולא באישור על קבלת קצבת נכות (למשל, לצורך הנחה בארנונה). בעבר אם הפסקנו את הקצבה – גם דרגת אי הכושר השתנתה. ההטבות הן עניין משמעותי ולפעמים גובה ההטבות הן בערך של קצבה מלאה. מכאן שגם אם נכים יוצאים לעבודה וגם אם הם משתכרים סכומים לא רעים, הם עדיין יוכלו לקבל קצבת נכות והטבות.
אם הוא הפסיק לקבל קצבת נכות בגלל ההכנסות הגבוהות, הוא ימשיך לקבל את כל ההטבות במוסדות 3 שנים אחרי שהפסיק לקבל קצבת נכות.

הערות:

1. בחוק הישן היה ריבוי של דרגות אי כושר חלקיות, שנעו בין 60%-74%, שזיכו בקצבה חלקית, ואי כושר עבודה מלא נקבע החל מדרגת אי כושר של 75% ומעלה, שזיכו בקצבה מלאה. בחוק לרון נקבעו 3 דרגות אי כושר חלקי – 60, 65 ו-74 אחוז, ודרגת אי כושר מלא אחת של 100%. ביטול הסקלה של אי כושר עבודה המזכה בקצבה מלאה מאפשר לביטוח הלאומי לשלם קצבה מלאה רק לנכים מחוסרי כושר עבודה באופן מלא, דהיינו 100%.

2. כאשר הביטוח הלאומי פרסם את חוק לרון, הוא הכריז שנכים לא יזומנו לוועדות רפואיות לקביעה מחודשת של דרגת אי השתכרותם, אולם באותיות הקטנות הוא ציין שמצב זה יימשך עד לקביעת תקנות לחוק. התקנות שבהן נוסחו התנאים לזימון נכים לוועדות רפואיות אושרו ב-3.2.14 ובהן נקבע כי הביטוח הלאומי רשאי לערוך בדיקה מחדש במקרים הבאים: א) אם נתגלו עובדות הקשורות למצבו הרפואי או לכושרו של הנכה להשתכר, שהיו קיימות כבר בעת קביעת דרגת אי הכושר אך הוא לא הצהיר עליהן; ב) אם בעקבות טיפול רפואי שקיבל הנכה חל שינוי מהותי במצבו הרפואי כך שהוא אינו מגיע לסף המינימום של קבלת קצבת נכות.

ההשלכות:

אם לנכה המשתייך לחוק לרון ואינו עובד נקבעה דרגת אי כושר של 100% והוא נמצא זכאי לקצבה מלאה ובהמשך הוא יצא לעבוד, הרי שגם אם השתכרותו נמוכה והיקף משרתו מצומצם, בעצם היציאה לעבוד נתקיימו התנאים המאפשרים לביטוח הלאומי לזמן אותו לבחינה מחודשת של רמת אי הכושר שלו ובה יש להניח שהוא יוריד את רמתה לדרגת אי כושר המזכה אותו בקצבה חלקית. אם בעתיד אותו נכה יפסיק לעבוד – יש להניח שהביטוח הלאומי, שצפה בכושר עבודתו, לא יחזיר לו את רמת אי הכושר הקודמת שלו, שכן נקבע בחוק ש"פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור" (סעיף 209 ב' לחוק הביטוח הלאומי). העילה לזמן נכים לוועדות רפואיות חוזרות קיימת – אין לדעת מה יהיו הנחיות הממשלה באשר לקריטריונים שיקבעו מי יזומן ובאילו מצבים, ושוש ציינה בהרצאה שהמוסד לביטוח לאומי אינו גוף מחוקק אלא גוף מבצע הכפוף למערכת חקיקה המכתיבה לו את החוקים.

ייתכן שגם נכים המוכרים לביטוח הלאומי כמשתכרים ואינם עוברים את התקרה שנקבעה להם (בעלי נכות חמורה – עד 5453 ₪; בעלי נכות לא חמורה –  עד 4090 ₪) אך שכרם עולה על 1,909 ש"ח או שהיקף המשרה שלהם מעיד על פער לעומת מה שהם הצהירו בעת הגשת התביעה, יזומנו לבדיקה מחדש של רמת אי כושר ההשתכרות שלהם. כששאלתי את שוש על כך היא השיבה שעדיין לא מזמנים ושלא יזמנו נכים עם נכות צמיתה ו-100% – יזמנו נכים עם נכות גבולית שהגיל שלהם מאפשר שיקום תעסוקתי ושזה לא יהיה גורף, ומאחר שזה עדיין לא עובד היא לא יכולה להיכנס לנושא זה.

השינוי לצמיתות של דרגת אי הכושר מתאפשר בשל שני תנאים בחוק לרון:

א. היעדר סקלת אי הכושר של 75% ומעלה (כושר עבודה נמוך) בחוק החדש.

ב. בחוק הישן ההגדרה של "נכה" התבססה על היעדר כושר להשתכר או על צמצום בהשתכרות. כיום ההגדרה של "נכה" מתבססת על היעדר כושר להשתכר או צמצום בכושר ההשתכרות. זהו הבדל משמעותי. המושג "צמצום בכושר השתכרות" נתון לפרשנות. גם פוטנציאל להשתכרות שאינו ממומש בשל סיבות שונות שאינן תלויות בנכה ("פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור") יכול להיחשב כעת לכושר השתכרות, גם היקף משרה, הכשרה מקצועית או תואר אקדמי ולכן ניתן לקבוע גם לנכה שהכנסותיו צומצמו באופן משמעותי או שהוא הפסיק לעבוד שלא חל צמצום בכושר השתכרותו.

3. שוש מתייחסת להטבות המותנות בדרגת אי כושר מלאה. הטבות אלה ניתנות למשך תקופה מוגבלת. 

 

שתי קבוצות נכים

שוש: 200 אלף נכים מקבלים קצבה. הביטוח הלאומי חילק את הנכים לשתי קבוצות במטרה לאפשר רמת השתכרות גבוהה לנכים קשים.

קבוצה א'1) בעלי נכות חמורה שנקבעה להם 70% נכות רפואית לפחות; 2) בעלי 40% נכות רפואית בסעיף נפשי או פיגור; 3) בעלי זכאות ממושכת, כלומר מתוך 8 שנים שקדמו לחוק, הם קיבלו במשך 5 שנים לפחות קצבת נכות. לנכים אלה יש אפשרות להשתכר 60% מהשכר הממוצע. המטרה היא לתת לקבוצת הנכים הקשים לעבוד ולהשתכר עד 5453 ₪ ועדיין לקבל קצבה, אמנם נמוכה, אבל עדיין להיות במעגל מקבלי הקצבה.

קבוצה ב' - כל השאר. נכים מקבוצה ב' יוכלו להשתכר עד 4090 ש"ח ולהמשיך ולקבל קצבה.

הערות:

1. הביטוח הלאומי מעודד תעסוקה של נכים בנכות חמורה או בעלי 40% נכות רפואית בסעיף נפשי או פיגור ומאפשר להם להשתכר עד 5453 ₪, אך זה לא רלוונטי לרוב הנכים מקבוצה זו. לרוב, נכים שיכולים להתקרב לשכר של 5453 הם אקדמאים. גם שוש, בתשובה לשאלה שהופנתה אליה, דיברה על נכים במקצועות חופשיים. אחוז האקדמאים ובעלי המקצועות החופשיים בקרב הנכים נמוך מאוד והשכלתם של רוב הנכים אינה מאפשרת להם השתכרות גבוהה: "[על פי השיטה הקודמת - ע.ק] אם הוא נכה מלידה או לא עבד טרם היותו נכה, נקבע השכר הקובע לפי מבחני השכלה. דרגת השכר הקובע הנמוכה ביותר, הנקבעת למי שאין לו תעודת בגרות או תעודת גמר ממשלתית דומה, היא בשיעור 75% מהשכ״מ, ומרבית הנכים נכללים בדרגה זו של השכר הקובע" (עמ' 36 לדוח לרון). 

2. בחוק הישן אקדמאים, בעלי מקצועות חופשיים ועצמאים יכלו להגיע לאותם סכומי תקרה שנקבעו בחוק לרון (ולסכומים גבוהים יותר) בשל שכרם הגבוה ולהמשיך ולקבל קצבת נכות מלאה או חלקית, וקצבתם לא קוזזה.

 

הכנסה מעבודה משפיעה על חישוב הקצבה באופן הדרגתי בלבד

שוש: על פי חוק לרון, החל מ-1.8.09 הכנסה מעבודה משפיעה על חישוב הקצבה באופן הדרגתי בלבד. בעבר, מי שהשתכר 2000 ₪ היה מחוץ למערכת. היום מי שמשתכר 2000 ₪ הזכאות לקצבת הנכות אינה נפגעת. יש מהפכה בתפיסה, בחשיבה ובאפשרויות לתת הזדמנויות לאנשים מוגבלים לצאת ולעבוד ולהשתכר, להרים את רמת החיים ולא להיפגע מזה.

הערות:

1. בחוק הישן דרגת אי הכושר, גובה הקצבה וההחלטה האם הוא במערכת או מחוץ למערכת נקבעו ביחס לשכר הקובע של כל אדם בהתאם לנתונים שלו.

2. בחוק הישן אקדמאים, בעלי מקצועות חופשיים ועצמאים יכלו להגיע לסכומי התקרה שנקבעו בחוק לרון (ולסכומים גבוהים יותר), להמשיך ולקבל קצבת נכות מלאה או חלקית, וקצבתם לא קוזזה.

3. קצבת הנכות עלולה להיפגע. על פי התקנות, הביטוח הלאומי יכול לזמן נכים לוועדה רפואית לקביעה מחדש של דרגת אי הכושר להשתכר אם נתגלו עובדות הקשורות למצבו הרפואי או לכושרו של הנכה להשתכר, שהיו קיימות כבר בעת קביעת דרגת אי הכושר אך הוא לא הצהיר עליהן.

 

רשת ביטחון 

שוש: מהי רשת ביטחון? אם נכה מקבוצה א' השתכר יותר מ-5453 ₪ ברוטו ויצא ממעגל מקבלי קצבת הנכות, ובמהלך 3 השנים הבאות ההכנסה שלו ירדה וחזרה לעמוד שוב בגבול המותר, הוא מציג תלוש משכורת וחוזר לקבל מידית את הקצבה, ללא בדיקות, ועדות רפואיות, רופא וכו', לעומת החוק הישן שלפיו נכה שחרג מהגבול, הפסיק לקבל קצבה, פוטר או התפטר או הכנסתו ירדה וביקש לחזור למערכת – היה עליו להתחיל הכל מחדש. עד 3 שנים אם חל שינוי, הוא יכול לחזור לקצבת נכות כללית ללא בדיקה. אם חלפו 3 שנים והוא מבקש לחזור – תיערך לו בדיקה מחדש.

הערות:

1. השימוש במונח "רשת ביטחון" מטעה. מדובר בנכה שאחרי שנה לפחות שבה הוא היה זכאי לקצבת נכות (משום שלא עבד או שמשום עבד ולא עבר את התקרה של 5453 ₪ או 4090 ש"ח), ואז הוא החל להשתכר מעל לתקרה (אך לא עבר את גובה השכר הממוצע במשק) וחדל לקבל קצבת נכות והחל לקבל "קצבת עידוד" (על קצבת העידוד בסעיף הבא). אם במהלך 3 השנים הבאות הכנסתו ירדה מתחת לתקרה או שהוא הפסיק לעבוד, הביטוח הלאומי מאפשר לו לחזור ולקבל את קצבת הנכות באופן אוטומטי וללא ועדה רפואית. התנאי לכך הוא שהשינוי שחל התרחש בתקופה של 3 השנים הסמוכות לשלילת קצבת הנכות. אם אחרי 3 השנים האלה חל שינוי במצבו (הוא הפסיק לעבוד או ששכרו ירד מתחת לתקרה - 5453 ₪ או 4090 ש"ח) והוא מבקש לחזור ולקבל קצבת נכות – הוא יידרש לעבור ועדה רפואית. במצב זה קיימת סבירות גבוהה שלגובה השתכרותו הקודמת תהיה השפעה על קביעתם של פקיד התביעות ופקיד השיקום, שכן הפער בין כושר עבודתו בתקופת זכאותו לקצבת נכות (במשך שנה לפחות) לבין כושר השתכרותו שהוציא אותו ממעגל הזכאות מהקצבה מעיד על אי התאמה בין הצהרתו שזיכתה אותה בקצבת הנכות לבין השתכרותו בהמשך. זוהי אינה רשת ביטחון. לשם השוואה, בחוק הישן דרגת אי הכושר התבססה על נכות רפואית ועל צמצום השתכרות לעומת השכר הקובע ונכה היה יכול לנוע במסלול הכניסה והיציאה מהקצבאות בהתאם לשינויים בגובה שכרו. לנכה כזה היתה רשת ביטחון במשך כל החיים, והוא ידע שאם אינו זכאי לקצבת נכות בשל הכנסות גבוהות, אך בעתיד הכנסתו תצומצם או שהוא יפסיק לעבוד, תיקבע לו דרגת אי כושר בהתאם לכך, שתזכה אותו בקצבה. 

2. מהי המשמעות של ועדה רפואית לקביעה מחדש של דרגת אי כושר: לדוגמה, לנכה שאינו עובד או ששכרו נמוך נערכה ועדה רפואית ונקבעה לו דרגת אי כושר מלאה המזכה אותו בקצבת נכות מלאה. בהמשך הוא יוצא לעבודה ומשתכר מעל לתקרה וקצבת הנכות נשללת. בתום 3 השנים הוא מפסיק לעבוד ומבקש לחזור ולקבל קצבת נכות, ולשם כך עליו לעבור ועדה רפואית. אם נמצא שמצבו הרפואי נותר ללא שינוי ולא חלה החמרה לעומת מצבו הרפואי בתקופה שבה הוא השתכר מעל לתקרה – תיקבע לו דרגת אי כושר שתשלול את קצבת הנכות שלו. זוהי אינה רשת ביטחון. כאשר נכה מאבד את מקום עבודתו, הסיכוי שלו להשתלב במקום עבודה אחר נמוך בהרבה מהסיכוי של אדם שאינו נכה. כמו כן, ישנן החמרות במצבם של נכים, שאינן מופיעות בספר הליקויים אך הן משפיעות באופן משמעותי על היכולת לעבוד וכל התעלמות מכך היא בניגוד למשמעות המונח "רשת ביטחון".

3. לא ברור האם בתקופת "רשת הביטחון" בעוד הוא משתכר מעל לתקרה, הביטוח הלאומי יזמן אותו לוועדה רפואית לבדיקה מחדש של כושר השתכרותו ויקבע כי נתגלו עובדות הקשורות למצבו הרפואי או לכושרו להשתכר, שהיו קיימות כבר בעת קביעת דרגת אי הכושר אך הוא לא הצהיר עליהן. הביטוח הלאומי אינו מבטיח שלא יהיה מצב כזה.

 

קצבת עידוד

שוש: אם נכה משתכר מעל 5453 ₪ אך לא מעל 8435 – הוא יקבל קצבה חדשה שנקראת קצבת עידוד בנכות כללית, וזאת בתנאי שהוא קיבל קצבת נכות במשך 12 חודשים לפחות לפני שהוא עבר את רף ההכנסה הנ"ל.
הזכאות לקצבת העידוד יכולה להיות במשך כל החיים עד לנקודת יציאה לפי הרכב המשפחה. למשל, רווק ללא ילדים שהיה מקבל קצבת נכות מלאה (2342 ₪) במשך 12 חודשים לפחות, התחיל לעבוד ושכרו ברוטו הוא מעל 5490 ₪, מתחיל לקבל קצבת עידוד ליחיד, שתופסק רק אם ההכנסה שלו ליחיד ברוטו תהיה מעל 8435 ₪.
לפי החוק הישן זכאותו לקצבת נכות היתה נשללת. לפי חוק לרון הוא מקבל משכורת + קצבת עידוד בסך 1487 ₪. הוא העלה את רמת ההכנסה שלו ל-6940.
עד 3 שנים אם חל שינוי, הוא יכול לחזור לקצבת נכות כללית ללא בדיקה.

הערות:

1. קצבת עידוד ניתנת לנכים שהיו זכאים לפני כן לקצבת נכות במשך שנה. על פי לוח 8.3 ("מקבלי קצבת נכות כללית סך הכול ועקרות בית, לפי סוג הקצבה ומין") מתוך 224,166 נכים על פי הגדרת הביטוח הלאומי, מספר הנכים המקבלים קצבת עידוד (כלומר משתכרים מעל 5453 ₪ או מעל 4090 ₪ אך לא מעל השכר הממוצע במשק) הוא 445 בנכות צמיתה + 58 נכים בנכות זמנית. נתון זה מעיד על כך שמתוך כלל הנכים בעלי הזכאות לקצבת נכות, רק מעטים יכולים להגיע לרמת השתכרות כזו ורוב הנכים אינם מסוגלים לעבוד או שגובה השתכרותם נמוך. 

2. לפי החוק הישן, קצבתו של הנכה רואה החשבון לא היתה נשללת בהכרח, שכן תקרת השתכרותו היתה נקבעת לפי השכר הקובע שלו.

3. סעיף 222ג'(ב) לחוק – "קצבת עידוד השתלבות בשוק העבודה (תיקון תשס"ח)" קובע כי "מבוטח בעל ותק זכאי לקצבה חודשית לפי סימן זה (קצבת עידוד – ע.ק.), כל עוד יש לו הכנסה מעבודה או ממשלח יד". קצבת העידוד מותנית ברציפות תעסוקתית. אם נכה מתאשפז בבית החולים או שנכה יוצאת לחופשת לידה – קצבת העידוד נשללת. (לא ברור האם עם שלילת קצבת העידוד במהלך 3 השנים נשללת גם "רשת הביטחון" שמאפשרת לנכה לחזור במהלך 3 שנים לקצבת הנכות).

4. אם יש לנכה רצף תעסוקתי והוא מקבל קצבת עידוד ואחרי 3 שנים הוא מפסיק לעבוד או שהכנסתו יורדת – אין לו "רשת ביטחון" ועליו לעבור ועדה רפואית. במצב זה יש להניח שבאין החמרה רפואית המופיעה בספר הליקויים (ששונה לאחרונה), גובה השתכרותו הקודמת ישפיע על קביעתם של פקיד התביעות ופקיד השיקום והם לא יקבעו שחל צמצום בכושר השתכרותו.

 

אפשרות להשתכר מעל השכר הממוצע

שוש: מתוך רצון לעודד נכים שמקבלים קצבת נכות לצאת לעבודה, הוחלט לתת 3 חודשי הסתגלות למקבלי קצבת נכות שהתחילו לעבוד החל מ-1.7.13 ולהשתכר מעל 21% מהשכר הממוצע. ב-3 חודשים אלה ההכנסות מעבודה – כל סכום שהוא העולה על 1800 ₪ ברוטו – לא ישפיעו על סכום הקצבה. זהו צ'ופר נוסף לאפשר לנכים להשתכר בשנה קלנדרית (ינואר-דצמבר) כמה שהם רוצים ולא לגרום להם לצאת מהמערכת. 3 חודשים אלה יכולים להיות רציפים או מלוקטים.

הערות:

לא ברור האם הצ'ופר הזה מונע מהביטוח הלאומי לזמן נכים לוועדה רפואית לקביעת דרגת אי כושר חדשה בעקבות התקנות שאושרו ב-3.2.14.

 

לימודים או הכשרה אינם עילה להפחתת קצבה

שאלתי את שוש האם כאשר נכה יוצא לקורס שיקום או הכשרה במקצוע מסוים, או כאשר נכה מסיים תואר אקדמי, הביטוח הלאומי מוריד את דרגת אי הכושר שלו ומפחית את קצבתו (שכן מדובר בפוטנציאל השתכרות). שוש השיבה: חד משמעית לא. הביטוח הלאומי מאפשר לימודים גבוהים שיסייעו בהשתלבות בשוק העבודה ומסייע לאדם שסיים לימודים למצוא עבודה.

הערות

מדיווחים שהגיעו ל"ארגון הפעולה של הנכים" עולה כי נכים שסיימו תואר אקדמי או הכשרה מקצועית קיבלו הודעה מהביטוח הלאומי על שלילת אי כושר והפסקת הקצבה. מדיניות זו המוסד לא נולדה בעקבות חוק לרון אלא קיימת במשך שנים.

 

כדאי לעבוד

שוש: כדאי לעבוד ולקבל הטבות וקצבה. יש הרגשת ערך עצמי כשאדם קם בבוקר והולך לעשות משהו, לא משנה באיזה שכר. המסגרת, לקום בבוקר ולדעת שיש לי מה לעשות, שאני תורם – זה אחד הדברים שמניעים ונותנים משמעות של ערך, של עבודה בחיים. התודעה של חוק לרון עדיין לא חלחלה לציבור הנכים. אנשים עדיין מקובעים בסטיגמה הישנה שמי שמשתכר מעל 2000 ₪ עלול לאבד את הקצבה. חוק לרון עשה שינוי מהפכני, אבל מאז החוק אולי 2% מכלל הנכים יצאו לעבודה והשתכרו. זה לא פשוט לאנשים עם מוגבלות להיכנס לעבודה ולהשתלב לאורך זמן.

הערות

1. חשוב מאוד שנכים יעשו משהו, אבל גם חשוב מהו השכר שהם מקבלים על עבודתם. נכים לא צריכים לקבל שכר מינימום מותאם המעניש אותם על כך שהם נכים. על המדינה להפעיל את ההסכם הקיבוצי שנחתם, המחייב העסקת נכים, ולהרחיבו גם למעסיקים בינוניים ולעודד מעסיקים המשלבים נכים מעל המכסה באמצעות תמריצים כפי שנהוג כמדיניות באיחוד האירופי.   

2. בהמלצות של דוח לרון נקבע שגורמים שונים, בעיקר עמותות וארגונים העוסקים בקידום תעסוקתי (תעסוקה נתמכת), יסייעו וילוו נכים בכל השלבים – חיפוש מקומות תעסוקה, ליווי הנכה בהשתלבות במקום התעסוקה וליווי שוטף במהלך תקופת העבודה. בתמורה גופים אלה מקבלים תשלומים נאים של 1,500 ש"ח לחודש עבור כל נכה. מדובר בתקציבים עצומים המוזרמים לגופים אלה ולא לנכים. הנכים נאלצים להסתפק בתשלומי שכר זעומים. חמור מכך, גופים אלה הלהוטים למצוא לנכים מקומות תעסוקה בכל מחיר מנהלים מו"מ עם מעסיקים שבמסגרתו נקבעות לנכים מסגרות שכר מגוחכות. הם לוחצים על הנכים להשתלב במקומות עבודה אלה ואף מאיימים עליהם שאם הם לא יעשו כן, קצבת הנכות שלהם תופסק. במקום שמערך השיקום במוסד לביטוח לאומי ישלח נכים למערך הכשרה מקצועית והשלמת השכלה במטרה להביא את הנכה למיצוי מקסימלי של יכולתו, הוא בוחר לשלוח את הנכים לאותם גופים המוּנעים משיקולים של רווח. 

3. בשנת 2001 הנכים יצאו לשביתה שנמשכה 73 ימים. אחת הדרישות היתה להגדיל את גובה הקצבאות. דרישה זו נועדה בעיקר לנכים שלא יכולים להשתלב בעבודה ונאלצים לחיות מקצבת הנכות הנמוכה שאינה יכולה לקיים אותם. דוח לרון שכותרתו "דו״ח הוועדה הציבורית לבדיקת ענייני הנכים ולקידום שילובם בקהילה" ושהמלצותיו הובילו לחוק לרון התעלם ממציאות זו והתמקד בעידוד תעסוקה לנכים, נכים שאינם מסוגלים לעבוד או שנכותם מחמירה עם השנים והם מפסיקים לעבוד חיים בחרפת רעב ואין להם פתרון עד היום. לפיכך הכרזתו החגיגית של המוסד לביטוח לאומי עם צאת חוק לרון - "נכים, צאו לעבוד, כעת תוכלו ליהנות גם מקצבה וגם מהכנסה" אינה רלוונטית עבור אותם נכים. 

4. דרישה נוספת של הנכים בשביתה, בעיקר של הצעירים שבהם, היתה לנתק את תשלומי הקצבאות מההשתכרות. לכאורה חוק לרון עושה את הניתוק בין הקצבה מההשתכרות תוך קיזוז הדרגתי מהקצבה, אך מהן ההשלכות?

א. התקנות מובילות את הנכים למסלול יציאה לצמיתות ממסלול הקצבאות או למעבר לקצבה חלקית המסתמנות כבלתי הפיכות. החוק הישן לא היה אידיאלי והיו בו בעיות, אך לפחות הוא סיפק לנכים את הביטחון שכאשר הכנסתם נפגעת בשל נכותם, הם יכולים להישען על הפיצוי שהביטוח הלאומי מספק כשהם נזקקים לו. חוק לרון ביטל את הבסיס לחוק סוציאלי חשוב זה. כיום נכה מעוּדד תעסוקה או "משוקם" צפוי לשלם על כך מחיר גבוה – יציאה חד כיוונית ממסלול הקצבאות. כל שינוי לרעה ביכולתו של נכה להשתכר ולהשתלב בעבודה קשורה באופן ישיר לנכות שלו, אך נראה שהמגמה של הביטוח הלאומי היא להתעלם מכך. החמרה של הנכות ותופעות נלוות לנכות שאינן מופיעות בספר הליקויים אך מונעות מהנכה לחזור ולהשתלב בעבודה אינן נחשבות כעת. "זה לא הגיוני", אמר נכה שהשתתף בהרצאה, "כי אדם נשאר נכה ועם הגיל המצב רק מתדרדר". הסיכוי הנמוך של נכה להשתלב במערך התעסוקה אינם נחשבים כעת. "המצב הכלכלי בכל הארץ על הפנים", הוסיף ואמר אותו נכה, "למה שיקבלו אותי, נכה, זה הוצאות פי 10… אין בזה שום היגיון".

ב. "לפי השיטה החדשה, שבמסגרתה יבוטל השכר הקובע הגורם לעיוות הנוכחי, יחולו על כל הנכים כללים שווים, בלא הבדל בין רמות השכלה ובלא קשר לרמת השתכרות קודמת" (עמ' 39 לדוח לרון). במקום שפרק הנכות בחוק הביטוח הלאומי יעסוק במתן פיצוי כלכלי לנכים שהכנסתם צומצמה בשל נכותם, החוק כיום קובע באופן שרירותי תקרת השתכרות אחידה ויוצר נתק בין האובדן של כושר ההשתכרות לבין הפיצוי. 

5. בדוח לרון נכתב: "תמרוץ היציאה לעבודה עתיד להביא להקטנת סכום הקצבאות הכולל שמשלמת המדינה, שכן אותם אנשים עם מוגבלות שיצאו לעבודה ויגדילו את הכנסותיהם מעבודה יהיו זכאים לקצבאות נכות חלקיות במקום קצבאות הנכות המלאות שאותן הם ממשיכים לקבל היום משום שהם נמנעים מלעבור את הגבול שפורט לעיל… יש תקווה שהשינוי המוצע יגרום, לפחות לחלק מן הנכים, לצאת לעבודה או להגדיל את ההכנסה, ויביא על ידי כך לתוצאה כפולה: הגדלת ההכנסה הכוללת של הנכים, מחד גיסא, והקטנה בקצבאות ובהוצאה הציבורית, מאידך גיסא". 

לכאורה זהו מצב שבו שני הצדדים נהנים: הנכה יגדיל את הכנסותיו משכר + קצבה, והמדינה תקטין את נטל ההוצאה הציבורית. האומנם? 

דוגמה 1: נכה על פי הגדרת המל"ל, שלא עבד וקיבל קצבת נכות מלאה. בעקבות החוק החדש הוא יצא לעבוד וקיבל שכר נמוך. כעת הוא יקבל קצבה חלקית ולא מלאה שתתווסף לשכרו הנמוך, הוא איבד את ההטבות הנלוות לקצבה מלאה, שגם לדברי שוש לפעמים גובהן הוא בערך של קצבה מלאה (הנחה בארנונה, סיוע בשכר דירה, קצבה חודשית נוספת, קצבת תלויים ועוד), וייתכן שהוא איבד את הסיכוי לשוב ולחזור לדרגת אי הכושר הקודמת שלו ולקצבת הנכות המלאה גם במצב שבו הוא לא יעבוד, שכן הוועדה הרפואית עשויה לקבוע שאין החמרה רפואית המופיעה בספר הליקויים ולפיכך כושר השתכרותו לא נפגע. מצד שני, המדינה הקטינה את נטל הקצבאות וההוצאה הציבורית באמצעות ביטול הקצבה המלאה וההטבות הנלוות. 

דוגמה 2: נכה על פי הגדרת המל"ל, שעבד אך נמנע מלעבור את הגבול וקיבל קצבת נכות מלאה. בעקבות החוק החדש הוא מימש את האופציה להשתכר מעל 1909 ש"ח אך לא עבר את התקרה שנקבעה. כעת הוא זכאי לקצבה חלקית ולא מלאה, והיא תקוזז בהתאם לגובה שכרו. כמו כן הוא יאבד את ההטבות, וייתכן שהוא גם איבד את הסיכוי לשוב ולחזור לדרגת אי הכושר הקודמת שלו גם במצב שבו שכרו ירד או במצב שבו הוא לא יעבוד. 

דוגמה 3 : נכה על פי הגדרת המל"ל, שעבד אך לא עבר את הגבול וקיבל קצבת נכות מלאה במשך שנה לפחות. בעקבות החוק החדש הוא החל להשתכר מעל התקרה שנקבעה. קצבת הנכות שלו בוטלה והוא קיבל במשך 3 קצבת עידוד המחליפה אותה. אחרי 3 שנים הוא הפסיק לעבוד. קצבת העידוד מופסקת (אין רצף תעסוקתי). הוא מבקש לחזור ולקבל קצבת נכות ונדרש לעבור ועדה רפואית. באין החמרה רפואית המופיעה בספר הליקויים (ששונה לאחרונה), יש להניח שגובה השתכרותו הקודמת ישפיע על קביעתם של פקיד התביעות ופקיד השיקום. המדינה יצרה מצב שבו נכה כזה לא יוכל לשוב לקצבת הנכות המלאה ולהטבות. היא השקיעה בקצבת עידוד, אבל הרוויחה בטווח הארוך את יציאתו לצמיתות מקצבת הנכות המלאה ומההטבות הנלוות. 

דוגמה 4 : אדם בעל נכות רפואית חמורה שהשתכר מעל השכר הממוצע במשק ולא היה זכאי לקצבת נכות – לא בחוק הישן ולא בחוק החדש. על פי החוק הישן, אם בשלב כלשהו שכרו צומצם באופן משמעותי או שהוא הפסיק לעבוד – הוא יהיה זכאי לקצבת נכות. על פי החוק החדש, יש להניח שגובה השתכרותו הקודמת לא יזכה אותו בקצבת נכות מלאה ובהטבות הנלוות. המדינה הצליחה למנוע מנכים אלה לחזור לקצבת הנכות ולהטבות הנלוות.

 

לסיכום: הניתוח הצליח, אבל החולה מת.

 ________________

הפוסט נכתב עם קובי כהן, יו"ר ארגון הפעולה של הנכים