אוקטובר 2014. עברה שנה מאז שהגעתי לדירה השכורה שאני גרה בה היום ברמת גן. עברתי הרבה עד שמצאתי אותה, הרבה סבל ותלאות. אחד הדברים הטובים שקרו לי בדירה הזאת הוא ההיכרות עם יוני. הכרתי אותו עוד לפני כן, מהתכתבות קצרה בינינו באימייל, אך לא פגשתי אותו עד שיד המקרה הפגישה בינינו אחרי שעברתי לדירה השכורה ברמת גן. באותם ימים עדיין לא הסדירו לי חניה קבועה, ובכל פעם זה היה סיפור למצוא חניה לרכב נכה ברחוב ראשי שיש בו מצוקת חניה. באחד הימים, אחרי חיפושים רבים התמזל מזלי ומצאתי חניה לא רחוק מהדירה שלי. רציתי לקפל את המראה שבלטה החוצה כדי שהרכבים החולפים לא יכסחו אותה וביקשתי מבחור צעיר וחייכן שעמד על המדרכה שיקפל אותה עבורי. הוא עשה את זה בשמחה. הוא סיפר לי שהוא מנפאל ושהוא מטפל בבחור שגר באותו רחוב. אחר כך התברר לי שאותו בחור שהוא מדבר עליו הוא יוני.

יוני נכה בארבע גפיים. הוא והעובד שלו גרים בדירה שכורה בקומת קרקע, שכמו מרבית הדירות בבניינים משותפים היא אינה צמודה לקרקע אלא נמצאת בגובה של כמה מדרגות. זאת אחת הסיבות שזה סיוט לנכה למצוא דירה שכורה שתתאים למגבלותיו. עברתי את זה כמה פעמים, ובפעם האחרונה החיפוש נמשך כמעט חצי שנה. למי שתלוי לחלוטין בעזרה של אחרים ומתנייד בכיסא גלגלים ממונע זה קשה מאוד. אין פשרות עם כיסא גלגלים ממונע. אי אפשר להעלות אותו במדרגות, גם לא במדרגה אחת (אלא אם כן היא נמוכה), הוא גדול יותר ומסורבל יותר למעבר בחדרים. אם השירותים קטנים ולא מחוברים למקלחת זה לא בא בחשבון, אם יש אמבטיה שתופסת חלק גדול מהמקלחת זה לא מתאים, אם אין חדר שמתאים למגורים של המטפל הסיעודי גם זאת סיבה לפסול את הדירה, אם בעל הדירה לא מסכים לשינויים בדירה אי אפשר לעבור אליה, אם הוא מסכים ועלות ההתאמה גבוהה זאת בעיה, אם הוא מסכים ומתנה את ההתאמה בפירוקה בתום החוזה זאת בעיה, אם הוא משכיר את הדירה לתקופה קצרה – אי אפשר לעבור, ויש בעלי דירות רבים שלא מוכנים להשכיר את דירתם לנכים, ודרישות לערבויות ולביטחונות שנכים לא יכולים לספק, ובעיות רבות.

לאחר חיפושים יוני החליט לשכור דירה שאיתר ברמת גן ברחוב שבו אני גרה. הוא בדיוק השתחרר ממחלקת השיקום בתל השומר. אנשים בשיקום מבוהלים מהמצב החדש שנכפה עליהם. הכל קורה בבת אחת: האשפוז, השיקום, השחרור, והוא היה צריך למצוא משהו דחוף. אמנם המדרגות שהובילו לדירה שהוא מצא חייבו את המטפל להניח בכל פעם על המדרגות רמפה מיוחדת שעליה הוא הסיע את כיסא הגלגלים של יוני, אמנם החדר של המטפל היה צר מאוד, דחוס וקפוא, אמנם לא היו מזגנים בחדרים, אמנם הרעש מבחוץ היה נוראי (מרפסת הסלון וחדרו של המטפל יוצאים לכביש הראשי), אמנם שכר הדירה היה גבוה יחסית למצבה ולגודלה ועמד על 4,000 ש"ח – אבל הוא התנחם בכך שהמבנה הפנימי של הדירה היה נטול פניות חדות וחדר המקלחת היה מותאם לאדם בכיסא גלגלים, וגם בכך אין לזלזל. יוני החליט להתפשר.

אחרי שנכנס לדירה הוא החל לפעול לקבלת אישור ממשרד הבריאות לכיסא גלגלים ממונע. כשהספק של כיסא הגלגלים הגיע לדירה עם הכיסא הממונע, יוני הבין שהוא לא יוכל להסתדר עם כיסא כזה בדירה הזו, והחל לחפש דירה אחרת. למזלו, ובצירוף מקרים משמים, הדירה המתאימה נמצאה די מהר. זאת היתה דירה שגר בה נכה בכיסא ממונע וששופצה במיוחד עבורו. קומת הקרקע היא על הקרקע, החדרים מרווחים, המעברים בחדרים ובתוך החדרים נוחים, יש שירותים ומקלחת מותאמים הצמודים לחדרו של יוני, ושכר הדירה שעמד על 4,000 ש"ח היה סביר והתאים למצבה של הדירה.

יוני התלבט. החוזה שהוא חתם עליו בדירה הראשונה ושהוא מחויב לו מסתיים באוגוסט 2014, כלומר רק בעוד שמונה חודשים, והאחריות למצוא דייר אחר חלה עליו. כל עוד הוא לא מוצא דייר אחר במקומו, הוא ייאלץ לשלם דמי שכירות כפולים – הן בדירה השכורה הישנה והן בדירה השכורה החדשה, דהיינו 8,000 ש"ח בחודש. אבל הוא ידע שאין לו ברירה. נכותו מחייבת מעבר לדירה המותאמת למצבו והדירה הנוכחית כבר אינה מתאימה למגבלותיו. הדירה החדשה שמצא היא הזדמנות חד פעמית והוא חייב לקחת את הסיכון ולקוות שהדייר שיחליף אותו יימצא במהרה.

בתחילת ינואר הוא קיבל מפתחות לדירה החדשה. כבר בדצמבר הוא התחיל לפרסם את המודעה לדירה הראשונה. הוא לא ידע למה הוא נכנס. מי שהתעניין ורצה לשכור את הדירה עם שותפים, התבאס מהחדר הקטן (שבו גר העובד), יש רעש והקור מקפיא. אחרים אמרו שהם לא מוכנים לגור בקומת קרקע שאין בה סורגים, שהמטבח קטן, שהמזגן היחיד בבית, שנמצא בחדר השינה של יוני, מרעיש כמו גנרטור, שאין חניה באזור (רובו של הרחוב הראשי והרחובות הסמוכים לו מסומנים באדום-לבן). הדירה פשוט לא מספיק אטרקטיבית. באותו מחיר אפשר להשיג דירה גדולה יותר ו/או מושקעת יותר בתנאים טובים יותר.

סקירה של דירות אחרות להשכרה באותו אזור הראתה שהתחרות שיוני צריך להתמודד איתה קשה. היצע הדירות להשכרה באזור הזה גדול, הדירות טובות, שוות, ומספר הפניות לדירה של יוני היה נמוך מאוד. "בקיצור", הוא כתב לי, "צריך למצוא נכה שיכול לטפס את המדרגות שלי ולחנות בחניית הנכה במקומי, או זוג בלי ילדים ובלי אוטו. כל מה שצריך זה שוכר אחד".

יוני היה מוכן להוריד לשוכר הפוטנציאלי את שכר הדירה ל-3500 ולשלם את ההפרש עד סוף החוזה, אבל אז נחתה עליו מכה מכיוון אחר: בעל הדירה הודיע לו שבתום החוזה הוא מתכנן להעלות את שכר הדירה. עכשיו הסיכוי להשכיר את הדירה שאף לאפס. כל המתעניינים שהבינו ששכר הדירה עומד לעלות בתום החוזה עם יוני, פרשו מהעניין.

היו כאלה שהתלבטו. יוני כותב לי על בחורה שאביה נכה שהגיעה לראות את הדירה. היא התבאסה שאין מזגן בסלון ובחדר הנוסף. היא התלבטה בין הדירה שלו לבין דירה בחולון. ליוני היתה תחושת בטן שבסוף היא תעדיף את הדירה בחולון. "אני מבחינתי עושה את המקסימום להעביר אותה אליי", הוא כותב, "אם יהיה צורך, אשכב איתה".

אחר כך הגיעה מישהי אחרת לבחון את הדירה. היא אמרה שבעלה יגיע, ואם הוא יאשר הם ייכנסו. הבעל הגיע ואמר שהחשש שלו הוא שבעל הבית יעלה את שכר הדירה באופן משמעותי וגם ב-4,000 זה בקושי עובר. הזוג אמר שהוא יבדוק עוד כמה דירות והודיע שיהיה בקשר עם יוני. ליוני היתה תקווה קלושה. לבסוף הם הודיעו לו שהם לא מעוניינים. גם הבחורה מחולון הודיעה שהיא מוותרת.

כך זה נמשך. אחרי שיוני עבר לדירה החדשה היו עוד פניות של מתעניינים. יוני נסע לדירה כמה פעמים בשבוע כדי להראות אותה, ובכל פעם השוכרים נרתעו מההעלאה בשכר הדירה. גם שכר הדירה הנוכחי לא נשמע להם הגיוני כלל. "מה? על זה אתה משלם 4000 שקל? נו באמת, איזה פראייר אתה". את המשפט הזה שמעתי כל הזמן מאנשים שאמרו לי שאני פראיירית שהשקעתי בדירה השכורה הקודמת עשרות אלפי שקלים על הנגשה (בדירה הנוכחית השקעתי פחות, אבל עדיין הרבה כסף) ושילמתי עליה 5,250 ש"ח בחודש: "מה? השתגעת? מה השקעת כל כך הרבה? איזה פראיירית, הרי זאת לא הדירה שלך, ולמה שכר דירה כזה גבוה על דירה כזאת?" לך תסביר להם שכשצריך לפנות דירה ולא מוצאים דירה שמתאימה למגבלות ומנגד מאיימים עליך בצו פינוי, אתה לוקח מה שיש ועושה מה שצריך. אני לא פראיירית, גם יוני לא פראייר. אנחנו פשוט נכים ואין לנו ברירה.

יוני פנה כמה פעמים לבעל הדירה ואמר לו שהוא מתקשה מאוד למצוא דייר חלופי. אנשים לא מעוניינים לשכור את הדירה בגלל ההעלאה הצפויה, הוא הסביר לו, ואם הם ידעו שלא תהיה העלאה ייתכן מאוד שהוא יוכל למצוא דייר אחר ואז לא ייאלץ לשלם פעמיים. בעל הדירה סירב. לדעתו, בספטמבר הוא יכול לקבל על הדירה הזאת יותר מ-4,000 ש"ח. היא במרכז רמת גן ויהיה לה ביקוש.

"אולי תדבר איתו שוב?" אמרתי ליוני. "שיתחשב ולא יעלה את שכר הדירה כדי לא להבריח שוכרים. בכל זאת אתה נכה ונאלצת לעבור לא באשמתך, ואם זה יימשך תיאלץ לזרוק סתם 4,000 ש"ח כל חודש והוא יכול להפסיק את זה אם יוותר על הדרישה הלא הגיונית שלו. שיהיה מציאותי, אם הוא היה צריך להשכיר בעצמו הוא לא היה מוצא שוכר שיסכים לשלם יותר מ-4,000 על דירה כזו. בקושי ב-4,000 אנשים מסכימים. רק אנשים במצב נואש יסכימו".

"לא, הוא לא מוכן בשום אופן לרדת מזה", יוני אמר, "הוא מאמין שהדירה הזאת היא משאת נפשו של כל סטודנט ושבקיץ יהיה לה ביקוש גבוה ושאם אני רוצה שייקחו את הדירה, אני צריך להציע הנחה עוד יותר גדולה לתקופת החוזה. אבל מי ייקח דירה ב-3000 שקל לחצי שנה אם אחר כך היא תעלה ל-4200?"

צרות של נכים שגרים בשכירות. זה מתסכל לשלם בכל פעם אלפי שקלים על הנגשת דירה שכורה שצריך לעבור ממנה, זה מתסכל לא פחות לשלם כ-30 אלף ש"ח על דירה שלא גרים בה. יוני ביקש מבעל הדירה שלפחות יעלה את שכר הדירה בהמשך ובאופן מתון ולא בבת אחת. בעל הדירה סירב בתוקף.

בחודש יוני, לקראת סוף החוזה וההשתחררות של יוני מהאחריות למצוא שוכר, בעל הדירה החל לפרסם מודעה להשכרת הדירה ב-4,200 ש"ח. בהמשך שכר הדירה ירד ל-4,100 ש"ח, אחר כך זה ירד ל-4,000 ש"ח.

לבסוף, בתום החוזה עם יוני, הוא גילה שהדירה הושכרה ב-3,800 ש"ח.

מדרגות בבית משותף (התמונה היא לשם המחשה בלבד. לקוחה מאתר "המוקד לדייר")

מדרגות בבית משותף (התמונה היא לשם המחשה בלבד ולקוחה מאתר "המוקד לדייר")