"נָגִישׁ [מן נגש]
1. בעל גישה נוחה, שאפשר לגשת אליו: העמדה המבוצרת היתה נגישה מצד אחד בלבד. המסמכים שהיו חסויים חמישים שנה נגישים עתה לכל. 2. [בפסיכולוגיה] פתוח לאינטראקציה אישית." (מילון אבן שושן)

נגישות היא זמינות, פתיחות, דבר מה שיש גישה אליו, שאפשר להגיע אליו, ליצור קשר איתו, שקל להשיג אותו, שהוא אינו חסום. הנה כמה דוגמאות לחוסר נגישות בשל חוסר מחשבה או חוסר רצון:

סביב עמדת שירות הלקוחות בסופרמרקט של רמי לוי בסניף רמת גן נבנתה מעין חומה גבוהה מאוד המבוצרת משלושת צדדיה. הסיכוי של אדם נמוך קומה או אדם שיושב בכיסא גלגלים ליצור קשר עם מי שנמצא שם, להשמיע את קולו ולהיראות הוא אפסי. החומה הבצורה הזו היא סמל לחסימה, סמל לחוסר היכולת של אזרחים ותושבים להשמיע את קולם, להיראות, להגיע למקומות שהם מבקשים להגיע אליהם.

החומה הבצורה של שירות הלקוחות בסופמרקט של רמי לוי בסניף רמת גן. גובה הדלפק מגיע לכתפיה של האישה העומדת.

החומה הבצורה של שירות הלקוחות בסופמרקט של רמי לוי בסניף רמת גן. גובה הדלפק מגיע לכתפיה של האישה העומדת.

בעלי מוגבלויות זקוקים למדרכות מונמכות שיחברו בין הכביש ומעבר החצייה לבין המדרכה. ללא מדרכות מונמכות נכים נאלצים לסכן את חייהם ולנסוע בכיסא הגלגלים שלהם בכביש, או שהם אינם יכולים להגיע למקומות (או לצאת מהם) שהדרך היחידה אליהם היא המדרכה המונמכת. פעמים רבות כשיש מדרכות מונמכות, נהגים חונים עליהן וחוסמים מעבר וכניסה. 

קופ"ח כללית ברח' המיתר ברמת גן. רכבו של הנהג חסם את העלייה למדרכה, וחסם את הכניסה לקופת החולים. נשארתי בחוץ עד שאיתרו אותו.

קופ"ח כללית ברח' המיתר ברמת גן. רכבו של הנהג חסם את העלייה למדרכה, וחסם את הכניסה לקופת החולים. נשארתי בחוץ עד שאיתרו אותו.

הרכב הנ"ל

הרכב הנ"ל

היום בקופ"ח כללית ברח' המיתר ברמת גן. הרכב חסם את העלייה המונמכת ולא את הכניסה. הבעיה היא כשבאתי עם הכיסא מהצד של הפתח ולא מולו, השיפוע משך אותי עם הכיסא למטה ונתקלתי ברכב החונה. הצלחתי להיכנס רק כשמישהי החזיקה את כיסא הגלגלים שלי.

היום בקופ"ח כללית ברח' המיתר ברמת גן. הרכב חסם את העלייה המונמכת ולא את הכניסה. הבעיה היא כשבאתי עם הכיסא מהצד של הפתח ולא מולו, השיפוע משך אותי עם הכיסא למטה ונתקלתי ברכב החונה. הצלחתי להיכנס רק כשמישהי החזיקה את כיסא הגלגלים שלי.

הרכב הנ"ל

הרכב הנ"ל

רח' קריניצי ברמת גן. אין הנמכה במדרכה. נעשה חיבור מאולתר בין הכביש למדרכה באמצעות חול, אבל בדרך יש בור. זה אומר שצריך להיכנס לכביש. חזרתי את כל הדרך בחזרה ועברתי לצד השני.

רח' קריניצי ברמת גן. אין הנמכה במדרכה. נעשה חיבור מאולתר בין הכביש למדרכה באמצעות חול, אבל בדרך יש בור. זה אומר שצריך להיכנס לכביש. חזרתי את כל הדרך בחזרה ועברתי לצד השני.

 וכשיש הנגשה והיא נעשית ללא מעוף וללא חשיבה קדימה, היא מצטרפת לרשימת החומות הבצורות. למשל, במקומות שבהם יש שירותים ציבוריים לנכים, אין חשיבה על מיקום האסלה – שיאפשר התמקמות מולה עם כיסא הגלגלים; מיקום הכיור – שלא יפריע; גובה האסלה – כשהאסלה נמוכה, נזרקים אליה בישיבה, וכשרוצים לקום זה נמוך מדי. עבורי שירותי נכים ציבוריים הם חומה בצורה.

מתוך הפוסט "תתאפקי": השירותים ממוקמים בצד וקשה להתמקם מולם. בנוסף, הכיור חוסם את האפשרות למתמקם מולם.

מתוך הפוסט "תתאפקי": השירותים ממוקמים בצד וקשה להתמקם מולם. בנוסף, הכיור חוסם את האפשרות למתמקם מולם.

עוד דוגמה, מהיום: הגעתי לבית המרקחת של מכבי ברח' ביאליק. יש שם מעלון שצמוד למדרגות, כל הכבוד. אבל הכפתור להפעלתו באופן עצמאי גבוה מאוד. חיכיתי בחוץ מול מדרגות החומה הבצורה עד שמישהו יעבור וביקשתי ממנו שיקרא למישהו מבית המרקחת. 

בית המרקחת של "מכבי" ברח' ביאליק ברמת גן. יש מעלון, אבל אין דרך להגיע לאנשים שמפעילים אותו.

בית המרקחת של "מכבי" ברח' ביאליק ברמת גן. יש מעלון, אבל אין דרך להגיע לאנשים שמפעילים אותו.

בית המרקחת הנ"ל. יש פעמון למעלה, נראה שהוא שייך לרופאים שיושבים באותה כניסה. גם אם זה שייך לבית המרקחת, הפעמון ממוקם גבוה ולא נגיש לנכים.

בית המרקחת הנ"ל. הפעמון ממוקם גבוה ואי אפשר להגיע אליו

הכפתורים להזמנת מעליות ובתוך המעליות גבוהים מדי. למשל, בקניון גבעתיים אני צריכה לחכות שמישהו יעבור כדי שילחץ עבורי. אם זה היה קצת נמוך יותר זה היה יכול להיות נהדר.

יש עוד סוג של חוסר נגישות. חוסר היכולת של אזרחים להגיע באופן מסודר לגופים החורצים את גורלם או לגופים שיכולים לסייע להם, ולתקשר איתם, לשטוח את טענותיהם, להסביר להם על הקשיים שלהם. לדוגמה, לעובדים הזרים יש את "קו לעובד". הם יכולים להגיע לשם פיזית ולספר על מצוקותיהם, ובקו לעובד מתגייסים למענם. למעסיקיהם של העובדים הזרים – נכים, קשישים ומשפחותיהם המסייעות להם אין למי לפנות. ל"קו למעסיק" הם יכולים לפנות רק באימייל ולחכות לתשובה. גם אין להם גוף ממשלתי שהם יכולים לפנות אליו ולספר לו על מצוקתם ועל הפער הבלתי נסבל בין קצבת הסיעוד או השר"ם מהביטוח הלאומי לבין ההוצאות בפועל העולות מהעסקתו של עובד זר. שמישהו ישמע אותם לפחות. אבל אין אינטראקציה אישית. חומה בצורה.

לנכים התלויים ברכב לשם התניידות אין גוף ממשלתי שהם יכולים לפנות אליו ולהסביר לו שהמשמעות של השינוי בהסכם הניידות שנעשה לאחרונה, שלפיו החלפת רכב נכה תידחה בשנה נוספת, היא שהנכים ייאלצו להוציא אלפי שקלים מכיסם בשל הפער בין מחיר הרכב הישן לבין מחיר הרכב החדש. אין עם מי לדבר. האוצר יכול לפתוח הסכמים והחלטות ולעשות כרצונו. הוא יודע שלנכים אין נגישות לחומה הבצורה שהמדינה בנתה, אין אוזן קשבת.

כשנכים רוצים לספר על שבעת מדורי הגיהינום שהם עוברים כשהם נאלצים להחליף את כיסא הגלגלים הממונע או כשהוא מתקלקל, הם נתקלים בחומה הבצורה של משרד הבריאות הפועלת באמצעות "קול הבריאות". מוקדנית תיקח את הפרטים שלך ואתה תצטרך להמתין, להמתין, להמתין.

אבל יש הצלחות קטנות, לפני שבוע קניתי ברמי לוי כמה שוקולדים שתכננתי לתת כמתנה לחג לכמה אנשים. כשסיימתי לשלם בקופה, יצאתי החוצה. את השומר שעומד ביציאה אני מכירה היטב. איש מקסים, חייכן, תמיד מתעניין ושואל לשלומי, תמיד שמח לראות אותי. איזה כיף הוא עושה לי בכל ביקור. החלטתי לתת לו אחד מהשוקולדים שקניתי. זאת לא הפעם הראשונה שאני עושה את זה, לא בחג הזה ולא בשנים קודמות. את השוקולד אני קונה לאנשים כמוהו. למאבטח בקניון ברמת גן שתמיד מחייך ושואל אותי במבטא רוסי: "נשק יש היום?" ואומר לי "ברוך בואך למקרר" בגלל הקור העז בקניון, ולרפאל, חייט וסנדלר של פעם, שתמיד יש לו סבלנות ומתחשב בקשיים שלי, לחיים, שמגיע אלינו לתקן דברים ואפשר לסמוך עליו כמו שאפשר לסמוך על אבא, ולעוד אנשים כאלה. אין בינינו חומה בצורה. יש זרימה טובה וחופשית של אינטראקציה אישית.

לא רציתי לתת לו את השוקולד סתם ככה, רציתי לעטוף אותו יפה. חזרתי לסופר וקראתי לאישה משירות הלקוחות בחומה הבצורה כדי לבקש ממנה נייר עטיפה, אבל הייתי כל כך קטנה בכיסא שלי והיא לא ראתה אותי כלל. הגעתי לצד השני של החומה, חשבתי שאולי הם למדו מהדוגמה המופיעה במילון אבן שושן למילה "נגיש" ("העמדה המבוצרת היתה נגישה מצד אחד בלבד") ואפשר לדבר שם עם מישהו. כלום. אין אפשרות לאינטראקציה אישית. "מה קרה?" השומר שאל אותי. "אני צריכה נייר עטיפה", אמרתי לו, כמובן, מבלי לגלות לו את המטרה. הוא ניסה לדבר עם אנשי החומה הבצורה אבל היה צריך לבדוק את הקבלות של הלקוחות שיצאו. לבסוף ראיתי עובדת מהקופה הראשית שעמדה מחוץ לחומה והיא נתנה לי נייר עטיפה. אני והעובדת עטפנו את השוקולד מהר מבלי שהוא יראה. בדרך הנייר נקרע קצת כיוון שלא היו לנו מספריים, אבל לא רציתי להתעסק שוב עם החומה.

"זה בשבילך", אמרתי לו ונתתי לו את השוקולד העטוף, "שנה טובה".

הצלחתי לסדוק מעט את החומה הבצורה. גם זה משהו.