1. גרסת כיסוי 1

כמאזינה פסיבית של הפרויקט של רביבו, יש לי משהו להגיד על זה. 

הפרויקט של רביבו מבוסס על עיבוד מחודש לשירים משנות השבעים והשמונים. רביב (רביבו) בן-מנחם, הוגה הרעיון, החליט לקחת את הקלסיקות הגדולות של הזמר המזרחי ולהפוך אותן למחרוזות שירים עם ביט מודרני. התוצאה - המדינה באקסטזה. אבות ובנים הפכו לחברים, הורים וילדיהם הולכים ביחד להופעות, משפחות שומעות מוזיקה בכיף באוטו וכולם רוקדים לצלילי המוזיקה. קירוב לבבות אמיתי. עד כאן זה יפה.

ועכשיו אני רוצה לשאול שאלה בסגנון של אייל-שני-מי-אתה-שתלך-נגד-במיה: מי אתם שתלכו נגד השירים המקוריים? נגד הפשטות והיופי בשירים האלה? כמה אפשר לעקם את השיר בשם החידוש, בשם הביט המודרני? "הקסם השחור" הוא שיר יפהפה, אבל אחרי גרסת הכיסוי שעשו לו הקסם נמוג. כך גם בשיר היפה "את תשובי אליי". המצב גרוע יותר כשמגיעים לשירים הלא מזרחיים, כמו "להיות לבד" בביצוע מירי אלוני ו"שושנת פלאים" של צביקה פיק. גם זוהר ארגוב עשה גרסת כיסוי ל"להיות לבד", בעיבוד שונה מהעיבוד המוכר בביצועה של מירי אלוני, אבל הוא לא הפך את זה לשיטה כמו בפרויקט של רביבו. 

לפרויקט של רביבו יש את כל מה שדרוש כדי שהרעיון יקבל את ההתלהבות שקיבל: שירים יפים, וזמרים מצוינים ששרים בהרכב. לא צריך לפרק לשירים את הצורה. 

שיט, מישהו כאן הולך להרוג אותי.

2. גרסת כיסוי 2

לכל התחנות שלא משמיעות בדרך כלל מוסיקה מזרחית: מספיק עם הצביעות. אל תחשבו שאם אתם שמים את אייל גולן נחשוב פתאום שאתם פתוחים לכל סוגי המוסיקה כולל מוסיקה מזרחית ("הנה, שמנו את אייל גולן, עכשיו תעזבו אותנו ותנו לנו כמה דקות עם אפרת  גוש"). אם לא בא לכם להשמיע מוסיקה מזרחית – זאת זכותכם לקבוע את האופי המוסיקלי של התחנה שלכם, אבל אם אתם מחליטים לגוון, תעשו את זה כמו שצריך. זאת לא חוכמה להשמיע זמר כמו זוהר ארגוב שהיה אגדה בחייו ובמותו, או להשמיע זמר כמו אייל גולן שיש לגביו קונצנזוס. אייל גולן וזוהר ארגוב הפכו להיות עלה התאנה של האשכנזים. קוראים לזה גרסת כיסוי תחת.

______________

לרשימת הפוסטים בבלוג