דירת נ"ר (נכסי רכישה) היא דיור ציבורי מיוחד לנכים הרתוקים לכיסא גלגלים. נכה שעבר בהצלחה את התחקיר המעמיק של משרד השיכון, כלומר עבר את סף המסכנות שנקבע לו ונמצא זכאי על ידי משרד השיכון, מקבל מהמדינה תקציב לקניית דירה נגישה או לדירה בעלת פוטנציאל להנגשה, ועד שימצא דירה כזו, הוא מקבל סיוע מוגדל בשכר דירה (כ-1,500 ש"ח). אופציה נוספת שניתנת לו במסגרת הזכאות היא מענק כספי לקניית דירה בבעלותו, שנדרשת לו השלמה של מאות אלפי שקלים.

הדירה בדיור הציבורי שהנכה יקנה תהיה בבעלות המדינה ומשרד השיכון יערוך בה את ההתאמות המיוחדות לנכותו. בדירה זו הנכה יוכל לגור כל חייו תמורת תשלום חודשי סמלי. זכות זו ניתנת מתוך הכרה בצרכיו המיוחדים של נכה חסר דיור המרותק לכיסא גלגלים. נכה אינו יכול לגור בדירה שאינה נגישה, אין לו רשות לערוך בדירה הפרטית של בעל הנכס את ההתאמות המתחייבות ממצבו, אין לו יכולת לקנות דירה שתהיה בבעלותו – ורק בדירה נגישה בבעלות המדינה המותאמת לצרכיו המיוחדים הוא יוכל לגור בבטחה.

"אם לא היית איתו היית מקבלת"

בדצמבר 2009 משרד השיכון נתן לי זכאות לדירת נ"ר ולסיוע מוגדל בשכר דירה. את הזכאות לא יכולתי לממש בשל שורה של מלכודים שמשרד השיכון הציב לפניי. כעבור שנתיים משרד השיכון ביטל את זכאותי. כמו הסופ-נאצי מסיינפלד, משרד השיכון החליט: No soup for you באופן שרירותי, ללא סיבה הגיונית, מוצדקת או מנומקת. בשורה התחתונה הסיבה היא המגורים עם בן הזוג שלי המכונה על ידי משרד השיכון "הידוע בציבור". הקריטריונים שמשרד השיכון קבע, שלפיהם יש בין היתר חישוב של קצבאות הנכות של המתגוררים בבית, לא מאפשרים לנכה כמוני הזקוקה לדיור ציבור לגור עם בן זוג הזכאי לקצבת נכות. "אם לא היית איתו – היית מקבלת", כך נאמר לי בשיחה עם האחראית במחלקת אכלוס מרכז.

בתלונה שהגשתי למבקר המדינה ולוועדה לתלונות הציבור בכנסת תיארתי את שורת המלכודים הבלתי אפשריים שמשרד השיכון מציב, סיפרתי איך הוא מהתל בציבור, איך הוא מסתיר מידע, איך הוא משחק במידע, איך הוא סותר את עצמו, איך הוא לא מאפשר לציבור להגיע אליו, איך הוא מתעלל בנכים התלויים לחלוטין בעזרת הזולת ומונע מהם פתרון ומפקיר אותם.

אציג כאן חלק מהנושאים שהועלו בתלונה:

"… ולא נמצא מקום לחריגה מהכללים"

כך נכתב במכתבה הלקוני של הוועדה העליונה שהודיעה לי בסוף מאי 2012 שזכאותי לדירת נ"ר (ולסיוע מוגדל, הניתן בצמוד לזכאות לדירת נ"ר) נשללה. אבל מהם אותם כללים? לא ידוע. משרד השיכון לא מפרסם קריטריונים ברורים לקביעת זכאות ואת החישוב שנעשה לקביעת סך ההכנסות של המתגוררים תחת אותה קורת גג. מי שקיבל זכאות ומי שהזכאות נשללת ממנו לא יודע מהן הסיבות לכך. 

מי זה החתול הזה? הוא גר כאן? מה ההכנסה שלו? יש לו נכסים? יש לו דירה בבעלותו?

אחרי שאתה מגיש למשרד השיכון בקשה לדירת נ"ר ולסיוע מוגדל בשכר דירה (הסיוע המוגדל מותנה בזכאות לדירת נ"ר) נשלח אליך חוקר כדי לבחון מהו סכום ההכנסות שלך והאם אתה עומד בסכום שנקבע, שכאמור, אין לך מושג מהו ועל מה הוא מבוסס. החוקר שואל הכל על כולם ומוסר את הנתונים למשרד השיכון. אם באותו רגע עבר חתול רחוב והחוקר הבחין בו, הוא יברר את מלוא הפרטים עליו – מהן הכנסותיו, נכסיו וחסכונותיו, וידווח עליהם. המסמכים והאישורים הרבים שהגשת למשרד השיכון על פי דרישתו ותוצאות החקירה הצולבת אמורים להעלות מסקנה אחת ויחידה: אתה ממש ממש מסכן, כל בני ביתך מסכנים, ולכן משרד השיכון יעשה עבורך את החסד וייתן לך זכאות.

למשרד השיכון יש תחשיב שאף אחד לא יודע ממה הוא מורכב, הכולל הכנסות של הזכאי ושל האנשים שגרים איתו. אחת ההכנסות הנכללות בתחשיב היא קצבת נכות. ומה קורה אם אני גרה עם נכה הזכאי אף הוא לקצבת נכות? האם משרד השיכון ישנה את התחשיב בהתאם לכך שיש שתי נפשות בבית כמו שעושים למשל בחישוב עלות המים? לא. אם אני גרה עם נכה – אכלתי אותה. משרד השיכון יכליל את קצבת הנכות שלי ושלו על פי אותו תחשיב המיועד לאדם אחד. בתחשיב תיכנס גם המשכורת שלי ושל בן הזוג (שכל אחת היא פחות ממחצית משכר המינימום) והן ייכנסו לתחשיב שאמור להיות מיועד לזכאי שגר לבד. מכאן שכדי לקבל זכאות עדיף שאגור לבד בלי בן זוג. אם אני גרה עם בן זוג, עדיף שהוא לא יהיה נכה ולא יעבוד. שיהיה צל, אוויר. אם יש לו הוצאות כגון דמי מזונות – זה לא נחשב. ההוצאות לא נחשבות במשרד השיכון, רק ההכנסות. 

"שים לב! עליך לאתר דירה המתאימה לצרכיך ולהגיש את ההצעה לרכישתה לנאמן  נ"ר במחוז תוך 120 יום מרגע קבלת אישור הוועדה".

זאת ההודעה החגיגית שאתה מקבל אם זכית בזכאות לדיור ציבורי. דרישה זו מנותקת מהמציאות. שרשרת המלכודים והחסמים שמשרד השיכון מציב לזכאי לא מאפשרת לו למצוא דירה המותאמת לצרכיו – לא בתוך  120 יום, לא בתוך שנתיים (תקופת הזכאות שניתנה לי) ולא בכלל. מצד אחד משרד השיכון נותן זכאות לדירה קבועה ונגישה לנכים, ומצד שני מציב חסמים ומלכודים המונעים את מימושה של זכאות זו, או שהוא מתעלם מקיומם של חסמים ומלכודים העומדים בפניו של בעל הזכאות.

משרד השיכון נותן תקציב לא מציאותי. חצי מדינה יצאה לרחובות והפגינה על מחירי הדירות להשכרה ולקנייה, ומשרד השיכון משאיר את הנכה לשבור את הראש מול המצב הזה. משרד השיכון קבע קריטריונים ברורים מאוד בנוגע לדירה נגישה (רוחב מעלית, כניסה וכדומה), אך התקציב שנתן לא משקף את מחירי הדירות הנגישות או בעלות פוטנציאל להנגשה. ב-2009 התקציב עמד על 825,000 ש"ח. לא מצאתי דירה בסכום הזה. מחירי הדירות הנגישות בפתח תקווה, אור יהודה, דרום ת"א, יהוד וכדומה (ברמת גן, עיר מגוריי ב-7 השנים האחרונות והמקום שבו יש לי רשת תמיכה שפיתחתי – לא העזתי לחפש) נעו בין מיליון מאה למיליון מאתיים. לקראת סוף 2011 משרד השיכון עדכן את התקציב למיליון מאתיים, אבל מאוחר מדי, ושוב נוצר אותו פער בינו לבין מחירי הדירות הנגישות נכון לאותה תקופה. 

ומה קורה אם אתה רוצה לגור בעיר שבה מחירי הדירות זולים יותר? התקציב יורד כך שתמיד תישאר בפער בינו לבין המציאות: "חשוב לדעת! מחירי הדירות משתנים בהתאם למיקומן ביישובים השונים. תקרת המחיר בישוב שאינו ישוב מגוריך יהיה בהתאם לישוב מגוריך או בישוב מבוקש, הנמוך בין השניים. באם בחרת בדירה שאינה ממוקמת ביישוב מגוריך המקורי, עליך לחזור אל נציג משרד השיכון והבינוי במחוז לקבלת מחיר דירה מעודכן ליישוב המגורים העתידי".

ואסור לך להוסיף כסף משלך, שכן הדירה היא בבעלות המדינה. גם אם משרד השיכון היה מתיר זאת, הרי שאם היה לי כסף להוסיף, כסף שמשרד השיכון היה יודע עליו, הוא לא היה נותן לי זכאות מלכתחילה. הוא נותן זכאות רק למי שעבר את הסף שהוא קבע. 

משכנתה אי אפשר לקחת כדי להוסיף לדירת נ"ר, שכן הדירה היא בבעלות המדינה.

אתה מרוויח יותר מ-2,000 ש"ח – לא תקבל זכאות למענק לקניית דירה. קיבלת מענק, אבל אתה מרוויח פחות מ-5,000 ש"ח – לא תקבל משכנתה שעליך להוסיף למענק

אם אתה צולח את החקירה ומצליח להוכיח מסכנות, אתה מקבל במקביל לזכאות לדירת נ"ר שאותה עליך לאתר והיא תהיה בבעלות המדינה, זכאות לקניית דירה בבעלותך, ועליך לבחור בין שתי האופציות – האחת גרועה מהאחרת. במסגרת האופציה לקניית דירה בבעלותך, משרד השיכון נותן מענק, אלא שכדי להשלים את סכום המענק לסכום עלותה של דירה נגישה, צריך משכנתה. הבנק לא נותן משכנתה לנכים שההכנסות שלהם הן פחות מ-5,000 ש"ח, וממילא הכנסותיו של נכה בשל אובדן כושר הכנסה אינן מאפשרות לו להחזיר את ההלוואה. הבעיה היא שאם ההכנסות של הנכה היו עולות על 2,500-3,000 ש"ח, הוא לא היה מקבל את הזכאות למענק מלכתחילה, שכן בעת הבירור לזכאות למענק, יש להוכיח חוסר יכולת מוחלט.

"התיק בירושלים!" "התיק בירושלים!" "התיק בירושלים!"

ועדות משרד השיכון (העליונה והציבורית) פועלות בחשאיות מרבית. לא ידוע מי חבריהן, מה תפקידם, היכן הוועדות מתכנסות, לא מקבלים פרוטוקול, לא מקבלים תחשיב שמוכיח את טענתם שחרגת מההכנסות, לא מקבלים הסברים, נימוקים – כלום. הודעה לקונית, יבשה, וזהו.

כנכה בכיסא גלגלים ממונע ניתנה לי זכות לערער על החלטת הוועדה העליונה בפני הוועדה הציבורית בירושלים – אבל רק בשו-שו. לציבור אין שום פרט על הוועדה הציבורית ואסור לו לפנות אליה ישירות. לפיכך היה עליי להגיש את הערעור בפקס' באמצעות מח' אכלוס מרכז של משרד השיכון. יומיים לאחר הערעור לוועדה הציבורית (שנשלח יום אחרי ההודעה על ביטול זכאותי) היה לי טיעון נוסף חשוב לערעור. ניסחתי מיד תוספת לערעור וביקשתי לשלוח אותו בפקס' כדי שיועבר לוועדה הציבורית באמצעות מח' אכלוס מרכז. אחרי מאמצים רבים הצלחתי להגיע לאחראית באכלוס מרכז:

אני: יש לי תוספת לערעור, אני רוצה להעביר לך בפקס' כדי שתעבירי לוועדה הציבורית בירושלים.
היא: התיק בירושלים.
אני: אבל אין לי פרטים עליה, והתוספת הזאת חשובה לערעור שלי.
היא: התיק בירושלים.
אני: זה עניין גורלי עבורי, בבקשה, תני לי להעביר לך את התוספת בפקס'.
היא: התיק בירושלים.
אני (בוכה): מה את רוצה, שאסע לירושלים?
היא: מצדי תיסעי… (לבחורה שהעבירה לה את השיחה): אל תעבירי לי אותה יותר.

נכנסתי לרכב והגעתי למשרד השיכון בת"א. המאבטח אמר לי שהאחראית שדיברה איתי לא נמצאת. הגשתי את התוספת למישהי אחרת.

אין עם מי לדבר

בערעור שהגשתי לוועדה הציבורית התייחסתי לנושא החריגה בהכנסות והוכחתי שלא היתה חריגה. כעבור חודשיים נוספים (בסך הכל 5 חודשי המתנה) הוועדה הציבורית נתנה את החלטתה. במסגרת השו-שו ההחלטה נכתבה על ידי האחראית מאכלוס מרכז ("התיק בירושלים"). בהחלטה, הערעור שלי לא הוזכר ולו במילה אחת. הנוסח – אותו נוסח לאקוני כמו זה שהתקבל על ידי הוועדה העליונה, ובו נקבע שחרגתי מסכום ה"הכנסות המזכות". וזהו, סוף הדרך, אין אפשרות לערער. אפשר להגיש בקשה חדשה כעבור שנה.

בימים שקדמו להחלטת הוועדה העליונה שלחתי פקסים לבעלי תפקידים המופיעים באתר – ולא קיבלתי תגובה למרות שיש לי אישור שהם נשלחו. שלחתי גם אימיילים, קיבלתי אישור "נקרא", אך לא קיבלתי כל תגובה. כששלחתי פקס' ובו ביקשתי להיפגש עם שר השיכון, קיבלתי מכתב שבו מפורטים הנתונים על פי גרסת הוועדה העליונה והציבורית. טענתי שהסיפור אחר לגמרי וביקשתי להשמיע את קולי – לא קיבלתי כל תגובה. לפני שבוע שלחתי דואר רשום לפי כתובת המופיעה באתר משרד השיכון  – הדואר חזר אליי. אתמול ניסיתי לברר אם פקס' ששלחתי לפניות הציבור התקבל. שלוש שיחות – וכלום. חומה אטומה, אין עם מי לדבר. 

"ולמרות הנסיבות לא נמצא מקום לחריגה מהכללים"

אמנון פורטוגלי כותב על "רוח המפקד" במוסד לביטוח לאומי: "… אבל בעיקר יש פה יד מכוונת פנימית והעובדים פועלים לפי 'רוח המפקד' הגורמת להם להפגין יחס אדיש לאזרח… ייתכן שהסיבה לכך (לדחיית התביעות – ע.ק.) היא שבמקביל לחוקים הרשמיים, לביטוח לאומי יש תדריך, חוברת פנימית חשאית עם כללים משלו, שמצמצמים מאוד חלק מהזכויות של הפונים לוועדות הרפואיות. 'ההנחיות הן פנימיות ואינן מובאות לידיעת הציבור, הן מנוגדות בחלקן לחוק, ולא ניתן להעביר עליהן ביקורת שיפוטית כזאת או אחרת – כל עוד הן אינן מתגלות'. (שוש מולא, 7 ימים, "ידיעות אחרונות", 5 באוקטובר 2012)". 

רוח המפקד שורה גם במשרד השיכון. אין הקשבה, אין בחינה לעומק של המצב, אין התייחסות להשלכות ולעניינים שאינם נוגעים ישירות לחריגה של הזכאי מהקריטריונים שנקבעו, כמו למשל חוסר היכולת של הנכה לשלם למטפלת בשל שכר הדירה, המוביל אותו למצבים בלתי אפשריים תוך איבוד כבודו וסיכון חייו, או חוסר היכולת שלו להתמודד עם מעברים בדירות שכורות פרטיות שאי אפשר להתאים אותן לצרכיו המיוחדים. זוהי רוח המפקד במשרד השיכון כפי שהיא התגלתה לי במציאות.

המשפט "ולמרות הנסיבות…" שנכתב בהודעות משרד השיכון הוא משפט סתמי. משרד השיכון לא מתעניין בנסיבות, הוא לא מברר אותן. הוא שולח חוקר לבדיקת הכנסות – לא עובד סוציאלי לבדיקת נסיבות. אילו התעניין בנסיבות, אם הוא היה מקשיב, אם הוא היה שולח אדם שיברר מה קורה לאדם נכה שגר בשכירות (או במקרים אחרים אצל הוריו), מהן ההשלכות הקשות – הוא היה מגלה נסיבות שכל מי שיש לו לב לא היה יכול להישאר אדיש להן. הוא היה מגלה שכל הכספים שיש לאדם נכה התלוי לחלוטין בעזרת הזולת הולכים לשכר הדירה, ולהוצאות הנגזרות מכך שאין מטפלת, הוא היה מבין שאי אפשר לטלטל נכה מדירה לדירה בכל שנה-שנתיים עם תום החוזה, אי אפשר לתת לו לשבור את הראש מול בעלי דירות שאינם מוכנים שיעשו שינויים בדירתם ואינם מוכנים להשכיר אותן לנכים. הוא היה מבין שגם אם יש חריגה מההכנות המזכות, זה עדיין לא מאפשר לנכה לקנות דירה בכוחות עצמו, לממן שכר דירה כל ימי חייו, לשפץ ולהנגיש אותה בעשרות אלפי שקלים בכל פעם מחדש, לעמוד בתנאים שמציבים בעלי הדירות הפרטיות, ולחיות בזבל. הוא היה מבין שאם אלה הן הנסיבות – יש מקום לחריגה מהכללים. 

 אבל כמו הסופ נאצי מסיינפלד, משרד השיכון קבע לי ולעוד רבים אחרים: no soup for you!
 

קישור נוסף

"משרד השיכון מעניש אותי". משרד השיכון מעניש אותי על כך שאני גרה עם בן זוג. באוגוסט 2012, עם קבלת תשובה מהוועדה הציבורית השוללת סופית את זכאותי לדיור ציבורי ולסיוע מוגדל בשכ"ד, הפגנתי מול משרד השיכון בת"א.

"משרד השיכון מעניש אותי". משרד השיכון מעניש אותי על כך שאני גרה עם בן זוג. באוגוסט 2012, עם קבלת תשובה מהוועדה הציבורית השוללת סופית את זכאותי לדיור ציבורי ולסיוע מוגדל בשכ"ד, הפגנתי מול משרד השיכון בת"א.

הפסקת הסיוע המוגדל בשל ביטול הזכאות, מול דמי השכירות הגבוהים וההחזרים להלוואות שלקחתי כדי להנגיש את הדירה השכורה, לא מאפשרים להעסיק עובדת זרה שעלות העסקתה עולה בהרבה על קצבת השר"ם הניתנת ע"י הביטוח הלאומי.
1) הפסקת הסיוע המוגדל בשל ביטול הזכאות, מול דמי השכירות הגבוהים וההחזרים להלוואות שלקחתי כדי להנגיש את הדירה השכורה, לא אפשרו לי להעסיק עובדת זרה שתעזור לי לטפל בילד. 2) המצב שבו צריך לחפש עם תום החוזה דירה שכורה מתאימה שצריך להנגיש אותה מחדש ולעבור בכל פעם למקום אחר לא מאפשר לי לגדל ילד; 3) גם במסגרת הזכאות, מגבלות התקציב לא מאפשרות לאתר דירה שיהיה בה מקום לילד

1) הפסקת הסיוע המוגדל בשל ביטול הזכאות, מול דמי השכירות הגבוהים וההחזרים להלוואות שלקחתי כדי להנגיש את הדירה השכורה, לא אפשרו לי להעסיק עובדת זרה שתעזור לי לטפל בילד. 2) המצב שבו צריך לחפש עם תום החוזה דירה שכורה מתאימה שצריך להנגיש אותה מחדש ולעבור בכל פעם למקום אחר לא מאפשר לי לגדל ילד; 3) גם במסגרת הזכאות, מגבלות התקציב לא מאפשרות לאתר דירה שיהיה בה מקום לילד

____________________