האם Music Messenger הישראלית הולכת לשגע את שוק המוסיקה בעולם?

חיים הנדוורקר | 04.03.2015 | 17:23

את הסיפור הבא קיבלתי מהמקור הכי טוב שיש לי בתחומי  חידושי ההיי טק במוסיקה הפופולארית. דניאל, הבן שלי בן ה-18 גילה חברה ישראלית צעירה בשם Music Messenger שלדבריו עושה גלים בעולם המוסיקה ושכדאי לי לשם לב אליה. הוא סיפר לי שכמה וכמה מפורסמים בתחומי המוסיקה הפופולארית בארצות הברית השקיעו בה, כמו למשל, ניקי מנאז', אביצ'י, דיוויד גאטה, טייסטו, וויל.איי.אם ומנהליהם כמו גם המנהל של קולד פליי.

אם קראתם את הפוסט האחרון שלי על המעבר של חברות ישראליות לניו יורק, אתם מבינים שהתחלתי לחפש את החברה הזאת באמצעות מקורותיי כאן בארצות הברית, ובמיוחד בניו יורק. אבל מהר מאד גיליתי שלמיוזיק מסנג'ר אין אף אחד בניו יורק או בלוס אנג'לס שבהם פועלת תעשיית המוסיקה. החברה יושבת לה בקיבוץ גליל ים ואין לה בשלב הזה שום תכניות לבוא לכאן.

כולם עוברים לניו יורק ואתם נשארים בגליל ים?", אני שואל את אחד ממייסדי החברה  דיוויד שטראוס, ניו יורקר בעבר בעצמו. "בשביל מה לבוא לארצות הברית?", הוא משיב. "גייסנו כסף בארצות הברית, הרבה יותר מהר יותר ממה שחשבנו וזה בלי שיש לנו נוכחות בניו יורק".

מיוזיק מסנג'ר הספיקה לבצע בימי חייה הקצרים כבר שני גיוסים. הגיוס הראשון היה בחודש אוגוסט אז גויסו 5 מיליון דולר. גיוס שני הסתיים באחרונה בו גויסו 32 מיליון דולר.

צילום מסך של אפליקציית מיוזיק מסנג'ר. הצלחה בתוך חמישה חודשים.

אז איך זה שבלי נוכחות בארצות הברית הצליחו אנשי מיוזיק מסנג'ר לגייס כספים בארצות הברית?  שטראוס:" כאשר סיימנו לפתח את האפליקציה  שלחנו אותה לכמה חברים שלנו בלוס אנג'לס. הם היו קשורים אלינו עוד מהימים של "פיד" חברה שלימים מכרנו ל"מובלי". אז היה לנו אז משרד בלוס אנג'לס. אחד מהחברים הראה את האפליקציה לגי רוברסון המנהל של ניקי מנאז' והוא נדלק עליה. רוברסון הוא איש מאד ידוע  בתעשיית המוסיקה. דיברנו אתו בטלפון. אחרי שבועיים נפגשנו בלונדון כשהוא הגיע לשם לקונצרט של ניקי מנאז'. ואז כאשר רוברסון החליט להיכנס להשקעה גם חברים שלו התחילו להצטרף. כל אחד מהמשקיעים שם כמה מאות אלפי דולרים. וכך בחודש אוגוסט עוד לפני שיצאנו לאוויר העולם גייסנו 5 מיליון דולר בשווי שוק של 25 מיליון דולר.

וזה מסתבר לא היה הסוף. "בשבוע שעבר סגרנו גיוס שני בסך 32 מיליון דולר. כיום שווי השוק שלנו עומד על 132 מיליון דולר. עשינו את כל עבודת הגיוס מישראל. למה? משקיעים מבינים שאין לנו מתחרים ואז אנשים פונים היום אלינו. יש אנשים שטסו לישראל לפגוש אותנו במשרד שלנו. האמת היא שלא תכננו לגייס את השלב השני כל כך מהר אבל הביקוש מצד משקיעים הוא גדול. תראה, גם וייבר וווייז גייסו כספים מישראל. העולם היום הוא קטן. כולם יודעים על הכל. לא  חייבים להיות נוכחים פיזיים בכל מקום כדי לגייס כסף. בנוסף, משקיעים מרחבי העולם מגיעים לישראל כדי לחפש הזדמנויות כך שמה שקרה לנו זה לא דבר יוצא דופן".

למיוזיק מסנג'ר יש ארבעה מייסדים: היזם הסדרתי עודד קובו( המוכר גם בשמו האנגלי O.D. Kobo), עוזי רפאלי, שי עזרן ושטראוס עצמו. בסך הכל עובדים בחברה 18 איש. השותפים בחברה מכירים זה את זה מחברת Pheed שנמכרה בסופו של דבר למובלי בסכום של 40 מיליון דולר. קודם לפיד , היו קובו וכמה מחבריו מעורבים  בבניה והפעלה של 30 אתרי אינטרנט בסין תחת מספר שמות ביניהם קבוצת "כולנו" שנמכרו ב-2010 בסך 80 מיליון דולר לאיסט ריבר קפיטל.

עודד קובו, היזם הסדרתי שמאחורי המיוזיק מסנג'ר.

שטראוס עצמו נולד בלונג איילנד במדינת ניו יורק. אמו ישראלית ואביו אמריקאי. הוא עבד תקופות קצרות בגוגל ובפייסבוק. לימים הוא הכיר את קובו והצטרף אליו לחברת פיד. במשך שמונה שנים הוא אומר, הוא היה על הקו שבין ישראל לסין. "הייתי חודש בישראל וחודש וחצי בסין".

מיוזיק מסנג'ר פועלת בקיבוץ גליל ים ושטראוס לא נוסע בשלב זה לשום מקום. "לפני שלוש שנים היו כאן בגליל ים 15 חברות. היום יש אצלנו כ-40 חברות. המפתחים הכי טובים לדעתי נמצאים בישראל ולכן המשקיעים רוצים להשקיע בחברות ישראליות".

אחרי חמישה חודשי פעילות בלבד הפכה האפליקציה של מיוזיק מסנג'ר לפופלארית מאד. כעת היא במקום ה-8 ברשימת האפליקציות החינמיות של אפל. "כל יום  מנגנים אצלנו 2 מיליון שירים", אומר שטראוס. "זה לדעתי מספר מדהים. בשבוע שעבר חגגנו את ציון הדרך הזה במשרדים שלנו בגליל ים עד השעה 3 לפנות בוקר".

אני מנוי על ספוטיפיי השירות שמאפשר לי גישה  למוסיקה תמורת עשרה דולר בחודש. הדבר האחרון שאני צריך זה עוד שירות בתחום המוסיקה. אז בשביל מה אני צריך את  מיוזיק מסנג'ר? אני שואל את שטראוס. "עד להופעת האפליקציה שלנו", הוא אומר, " היה קושי לשלוח מוסיקה מאדם אחד לרעהו. הדרך לעשות זאת הייתה להעתיק את הקישור לשיר מיו טיוב, למשל, ולשלוח אותו באי מייל. מיוזיק מסנג'ר לעומת זאת מאפשר שליחה של השיר לכל אדם במהירות וביעילות. בנוסף, אומר שטראוס "האפליקציה מאפשרת האזנה למוסיקה בחינם מפלטפורמות של אופן סורס כמו למשל יו טיוב, יאהו, טודו, סאונדקלאוד וביידו מכל רחבי העולם כך שמספר השירים בשירות שלנו הוא הרבה יותר גדול מאשר זה של ספוטיפיי. יותר מכך, את השירות של ספוטיפיי לא מקבלים בישראל וגם במדינות אחרות כמו רוסיה או יפן. את השירות שלנו אפשר לקבל בכל רחבי העולם. אגב, אנחנו נותנים לא רק מוסיקה אלא גם וידיאו כך שאם אתה רוצה, אתה יכול לצפות בקליפים".

-האם אין כאן בעיה חוקית ? אתם הרי מציעים מוסיקה בחינם?

שטראוס:" אנחנו כבר חמישה חודשים בחנות האפליקציות של אפל והם לא היו מאפשרים לנו להיות בחנות שלהם אם היינו עושים משהו בלתי חוקי. כל המוסיקה שלנו באה ממקורות חוקיים הנמצאים באינטרנט. תראה, עולם המוסיקה אוהב אותנו. כאשר זמר מעלה למשל שיר ליו טיוב זה בשבילו כלי שיווקי. כך שמבחינתו המיוזיק מסנג'ר הוא כלי שיווקי. מבחינת המאזין המדובר בשיר שהוא מקבל בחינם".

-אז אתם מתחרים בספוטיפיי?

"איי טיונס של אפל מתחרה בספוטיפיי. לנו אין מתחרה ישיר. אולי יו טיוב עצמו. אתה יכול כאמור לשלוח לחבר שיר מיו טיוב אם תשלח לו את הלינק. זה הרבה יותר ממסורבל ממה שאנחנו עושים. בנוסף, אבל אתה לא יכול לעשות ביו טיוב מה שאנחנו עושים וזה ליצור ספריות".

הורדתי את האפליקציה (בצבעי כחול לבן)  של מיוזיק מסנג'ר וניסיתי אותה. אכן זה עובד. מדי פעם היו לי עיכובים בהורדת המוסיקה ובוידיאו. יכול להיות שזה נובע  מתקשורת האינטרנט אצלי בדירה (שהיא בדרך כלל די טובה). אבל מותר להניח שבשירות ספוטיפיי שמאפשר את הורדת המוסיקה לטלפון או המחשב, הקשבה למוסיקה תהיה מהירה יותר. לדבריו של שטראוס, אם יש עיכוב בהעלאת השיר הרי המדובר בשיהוי כפי שהוא קיים למשל ביו טיוב כאשר מורידים סרטון וידיאו.

אז מיוזיק מסנג'ר לא מתכננים לבוא לניו יורק בזמן הקרוב אבל התכנית שלהם היא דווקא  לפתוח משרד בהונג קונג שאמור להיות העוגן לפעילות בסין ובאסיה. בין השאר מתכננת החברה לקיים קונצרט בסין בקיץ המיועד  לקדם את המוצר שלה. "בעבר התפרסם שקולד פליי תופיע בקונצרט הזה. דיברו גם על כך שקולד פליי השקיעה בנו. גם זה וגם זה לא נכון. אולי הבלבול נובע מכך שהמנהל של קולד פליי השקיע אצלנו". 

-אז מתי בכל זאת תגיעו לניו יורק?

"לפני שנגיע לניו יורק  יש מקומות אחרים שאולי שווה לנו להתמקד בהם, למשל בברזיל. אנחנו שם אנחנו מאד פופולאריים. מה שיפה באפליקציה שלנו זה שהיא מיועדת לאו דווקא לדוברי אנגלית כך שהשוק הפוטנציאלי שלנו הוא ענק ומבחינתו עדיף להתחיל במקומות אחרים.

אני שואל את שטראוס איך החברה שלו מתכננת לעשות כסף, מה היעד הבא שלה והאם יש לו מחשבות על אקסיט מהיר? "אנחנו חברה צעירה רק בת חמישה חודשים" הוא משיב. "יש לנו עוד הרבה עבודה לפנינו".

 

 

להמשך הפוסט

ההיי טק הישראלי ממשיך לזרום לניו יורק

חיים הנדוורקר | 02.03.2015 | 20:57

כ-250 חברות סטארט אפ ישראליות פועלות כיום בניו יורק וזרם החברות לעיר נמשך. זו ההערכה של גיא פרנקלין רואה חשבון בפירמה ארנסט אנד יאנג העוקב אחר הפעילות של חברות הסטארט אפ הישראליות כאן. 

פרנקלין, עליו דיווחנו בעבר בדה מרקר ובבלוג הזה, יצר מפה של מנהטן שבה ניתן לראות את ריכוזי החברות הישראליות במנהטן. הוא התחיל לעבוד על מפת הסטארט אפים הישראלים בניו יורק לפני שנתיים. אז הוא איתר 60 חברות. יחד עם זאת, הוא אומר, שסביר להניח שבפועל היו אז בעיר כמאה חברות. מאז זרם המעבר של החברות הישראליות נמשך בקצב מואץ.

היה משהו בהצגה הוויזואלית של פרנקלין שסיפר את סיפור התופעה של מעבר החברות הישראליות לניו יורק בצורה  חדה וקולעת. עתה הלך פרנקלין צעד אחד קדימה והוא יצר אפליקציה הנקראת "Israeli Mapped in NY" המאפשרת לא רק  לראות את מיקום החברות על המפה של מנהטן אלא גם לקבל אפשרויות תעסוקה בחברות האלה. 106 חברות "ישראליות" מחפשות עובדים באמצעות האפליקציה של פרנקלין. הנרשמים לאפליקציה יכולים גם לתקשר זה עם זה באמצעותה.

גיא פרנקלין וטל ברודי באירוע בביתו של עידו אהרוני, קונסול ישראל בניו יורק. ברודי יכול היה להכריז פעם נוספת "אנחנו על המפה", רק שהפעם המדובר במפת חברות הסטארט אפ הישראליות במנהטן.

יציאתה של האפליקציה לאוויר העולם נחגגה באחרונה בביתו של קונסול ישראל בניו יורק עידו אהרוני. היו באירוע כמאה אנשים מקהילת ההי טק הישראלית בניו יורק וגם ישראל. באופן מאד סמלי היה באירוע גם טל ברודי שהכריז פעם לאחר שמכבי תל אביב זכתה באליפות אירופה בכדורסל "אנחנו על המפה". אז הנה ברודי יכול היה להצטלם עם מפה אחרת (ראה בצילום) רק שהפעם זה עם מפת הסטארט אפים הישראלית בניו יורק.

כמובן שיש להיזהר בהגדרה של מהי חברת סטארט אפ ישראלית. זו יכולה להיות באמת ובתמים חברה שהגיע מישראל או לפעמים המדובר ביחידים או קבוצות של ישראלים שעברו לכאן והקימו חברה אמריקאית. וכאשר מדברים על חברה ישראלית, זו יכולה להיות חברה בה עובדים עשרות או בסך הכל אדם או שניים.

כחלק מעבודת המעקב של פרנקלין אחרי התופעה הוא צבר כמה וכמה מספרים מעניינים. למשל, ב-12 החודשים האחרונים גייסו סטרט אפים "ישראלים" מיליארד דולר. אבל כדי להציג תמונה מדוייקת יותר יש לציין ש-353 מיליון דולר גויסו על ידי חברת WEWORK העוסקת בהשכרת שטחי עבודה לסטארט אפים, וטאבולה שגייסה 117 מיליון דולר. ב-12 החודשים האחרונים רכשו ארבעה סטארט אפים "ישראלים" כמו קאלטורה, טאבולה מובלי וקנשו סטארט אפים אחרים. תשעה סטארט אפים "ישראלים" אחרים נרכשו על ידי חברות אמריקאיות. האחרונה שבהן חברת אאוראטו לאבטחת סייבר שנמכרה למיקרוסופט במחיר של 200 מיליון דולר.  עוד נתון מעניין, עשרה סטארט אפים הוקמו על ידי נשים. וכן, 16 חברות "ישראליות" נסגרו בשנתיים האחרונות. מסתבר שלא כל מי שעובר לניו יורק רושם הצלחה.

 פרנקלין אומר כי הוא מזהה שלושה יזמים סדרתיים כאן : יאיר גולדפינגר הזכור כמי שהיה מעורב באקסיט הישראלי הראשון של אי סי קיו שנרכשה על ידי אי או אל, ירון גלאי ואורי אלון.

על פי פרנקלין, הרוב המכריע של החברות הישראליות כאן הן בתחומי הטכנולוגיה והאינטרנט עם דגש על וידיאו ופרסום חכם וכן אפליקציות למיניהם. זו הייתה המגמה מראשית תחילתה של התופעה של המעבר של חברות ישראליות וישראלים בתחומי ההיי טק לניו יורק. המגמה הזאת נמשכת אם כי יש סימנים לתופעה מעניינת והיא התחלה של כניסתן לעיר גם של חברות סייבר סקיוריטי. הערכה של פרנקלין היא שזרם המעבר של חברות ישראליות לניו יורק רק ייגבר בעתיד. 

להמשך הפוסט

לארי דיוויד חי על הבמה

חיים הנדוורקר | 27.02.2015 | 16:54

אם אתם מעריצים את לארי דיוויד, היוצר של "סיינפלד" ו"תרגיע", אתם חייבים לבוא לניו יורק כדי לראות את דיוויד על הבימה. בימים אלה עולה בברודווי הקומדיה שלו "דג בחשיכה".

דיוויד, שרבים מכירים אותו מהופעותיו בטלוויזיה, אף פעם לא הופיע על הבימה לפני כן. בראיון לניו יורק טיימס הוא גם סיפר שהוא גדל בבית שלא בדיוק התעניין בתיאטרון. ועכשיו כאשר הוא עושה את זה ועולה על קרשי הבימה, אין כל ספק, יש כאן להיט. ההצגה עדיין בשלבי הרצה. הבכורה הרשמית היא ב-5 במארס. והנה  מספיק שלארי דיוויד הולך להופיע בברודווי והשיאים נשברים. בשבוע אחד נמכרו כרטיסים להצגה בסך של 1.1 מיליון דולר , שיא כל הזמנים בברודווי. דיוויד כתב את "דג בחשיכה" והוא גם מככב  בה לצידם של שורה שחקנים שהמפורסמת בהם היא רוזי פרז המשחקת (איך לא ) את תפקיד העוזרת הפורטוריקנית. לארי דיוויד משחק בעצם את עצמו וזה מה שבדיוק הקהל מצפה לקבל ממנו. אין כאן שום הפתעות. 

לארי דיוויד (משמאל) בפעם הראשונה בברודווי.
AP Photo / Philip Rinaldi Publicity , Joan Marcus

אז הלכתי לראות את הקומדיה בשלבי ההרצה שלה. הסיפור של  דג בחשיכה הוא על משפחה שבה האב עומד למות ובהמשך גם מחזיר את נשמתו לבורא. האירוע הטרגי הזה, גורר שורה של מצבים קומיים, מריבות, עימותים והמון בדיחות. לפעמים דיוויד משתמש בפראזות מתוך "תרגיע" דבר שגורר מחיאות כפיים מהקהל. לארי דיוויד משחק  בתפקיד  בנג'מין נורמן, שאביו שוכב על ערש הדווי וידו בכל  מה שמתרחש על הבימה.

אני חייב להודות שאני חובב את דיוויד ואת השטיקים שלו. ובשורה התחתונה הקומדיה מצחיקה. מי שאוהב את הקישקושים של לארי דיוויד בסיינפלד (הלא הוא ידידנו ג'ורג') ויותר מכך ב"תרגיע", יקבל את מה שהוא ציפה לקבל. יחד עם זאת, אין המדובר בקומדיה מהמהמת שאסור להחמיץ אותה. בעצם ההצגה היא מן פרק מורחב של "תרגיע". אז אם בא לכם לראות משהו בסטייל של "תרגיע" על הבימה, ואתם מוכנים להיפרד ממאה דולר לכרטיס, אז מהרו.

להמשך הפוסט

אל תלכו לראות את הניקס

חיים הנדוורקר | 12.02.2015 | 02:57

הניקס השבוע במשחק הפסד נוסף הפעם נגד המיאמי היט.
Credit: Steve Mitchell-USA TODAY Sports

מבקרים מישראל המגיעים לניו יורק חולמים לראות כדורסל אמריקאי. בצדק, אין כדורסל יותר טוב מאשר בארצות הברית. וכאשר מגיעים לניו יורק הבחירה הכמעט טבעית היא ללכת ולראות את קבוצת הדגל של העיר: הניו יורק ניקס. יש כאן, כמובן, קבוצה נוספת, הנטס, שעברה מניו ג'רסי הסמוכה והפכה להיות בחוכמה רבה לקבוצה של ברוקלין. לנטס יש היום איצטדיון חדיש, הברקליס סנטר, שהוא ,לדעתי, טוב יותר מאשר המדיסון סקוור גארדן, הבית של הניקס.

אז אם אתם עוקבים אחרי מדורי הספורט, זה בוודאי לא סוד שהניקס היא כיום קבוצה גרועה במיוחד. העונה, הפסידה הקבוצה ב-42 משחקים וניצחה בעשרה. כל הניסיונות שנעשו בחמש-עשר השנים האחרונות להעלות את הקבוצה על דרך המלך, כשלו. שחקנים (טובים ופחות טובים) באו והלכו, מאמנים (טובים ופחות טובים) באו והלכו ושום דבר לא קורה. הניקס ממשיכה לדשדש ואף להידרדר. כאשר השחקנים של הניקס עוברים לקבוצות אחרות, יש מהם שהופכים להיות שחקני מפתח. את מה שלא הצליחו לעשות בניו יורק הם עושים הרחק ממנה. לא ברור איך זה שהעיר הגדולה בארצות הברית לא מצליחה לייצר את הקבוצה הגדולה באמריקה.

הבעיה היא לא כסף. הניקס היא ללא ספק קבוצה עשירה. הבעלים של הניקס  ג'ים דולן הוא בעלים של כמה חברות גדולות  ובכלל זה המדיסון סקוור גארדן. מסתבר שלא די בכסף כדי "לייצר" קבוצת כדורסל טובה. בימים אלה סוערים מדורי הספורט כאן לאחר שדולן החליף אי מיילים בוטים עם אחד האוהדים השרופים של הקבוצה שמתח עליו ביקורת אישית. דולן לא נשאר חייב והשיב בעלבונות אישיים. נראה שהדג מסריח מהראש ואולי מה שבאמת צריך לעשות כאן זה להחליף את הבעלים.

כך או כך, נראה שהנהלת הניקס הרימה ידיים העונה והם שם בצמרת עוסקים "בבניית" הקבוצה לשנים הבאות. על הבנייה הזאת שמענו כבר הרבה זמן. אין פלא שמעטים מצפים בימים אלה  מהניקס לנצח במשחק כלשהו. אז למה ללכת ולראות קבוצה שתוצאת המשחק שלה ידועה מראש.

אבל יש סיבה טובה יותר מדוע לא ללכת ולראות את הניקס כאשר אתם מגיעים לניו יורק וזה מחירי הכרטיסים. בעוד מחיר ממוצע של כרטיס למשחק כדורסל באן בי אי הוא בסביבות 55 דולר הרי שכרטיס ממוצע למשחק של הניקס עומד על 130 דולר. הבנתם נכון, כרטיס למשחק של הניקס הוא היקר ביותר בממוצע בשוק יחסית לקבוצות אחרות.  במקום השני עומדת הלייקרס מלוס אנג'לס שגם הביצועים שלה נחותים (אם כי היו לה לפחות  כמה וכמה שנים טובות מאד כאשר קובי ברייאנט היה בשיאו) עם כרטיס ממוצע של 102 דולר. במקום השלישי עומדת שיקגו בולס עם 82 דולר לכרטיס ממוצע ומיאמי היט במקום הרביעי עם 78 דולר. את הכרטיסים הנמוכים ביותר תוכלו למצוא  בניו אורלינס ושרלוט ששם המחיר הממוצע עומד על כ-30 דולר.

אם בכל זאת, אתם רוצים ללכת למדיסון סקוור גארדן לראות משחק, אל תתפתו לקנות כרטיס ב-50 דולר משום שמהמושב שתקבלו תוכלו לראות מעט מאד. גם אם תלכו לראות את הניקס ותשלמו את המחיר הממוצע של 130 דולר תשבו במושב לא מי יודע מה. כדי לראות משחק ממש כמו שצריך כדאי לשלם 200 דולר ויותר. שיהיה ברור, רוב המדיסון סקוור גארדן כבר מכור מתחילת העונה לבעלי כרטיסי מנוי. הניו יורקרים למרות שאכלו מרורים מהניקס, מחזיקים עדיין בתקווה שהקבוצה שלהם תגיע אולי לפליי אוף. התקווה הזאת מתבדה שנה אחר שנה. ואם בכל זאת יש לכם כסף מיותר ובא לכם לראות את הניקס ואתם רוצים לראות כדורסל ממש ליד הפרקט שזו באמת חוויה בלתי רגילה, יש לא מעט כרטיסים המוצעים לרוכשים במחיר של 5000-6000 דולר.

אז נכון, שיש משהו מחשמל לראות משחק כדורסל טוב (והדגש הוא על כדורסל טוב) בגארדן. אבל בנסיבות הנוכחיות, הייתי מציע לראות כדורסל, אם מזדמן לכם, דווקא  בערים קטנות יותר. למשל, כאשר ביקרתי בבוסטון, הלכתי לראות את הסלטיקס באיצטדיון הביתי שלהם, והייתה שם אווירה ממש כיפית. חוויה דומה חוויתי בוושינגטון די סי כאשר צפיתי במשק של הוויזארדס. בקיצור, לא תמיד ניו יורק היא המקום הטוב ביותר לצפות בו בכדורסל. במיוחד לא השנה.

להמשך הפוסט

כולם רוצים לבוא לניו יורק

חיים הנדוורקר | 05.02.2015 | 16:33

אלה ימים שבהם עדיף לא להגיע לניו יורק. הקור כפי שדיווחתי בעבר הוא בלתי נסבל. שום מעיל לא יעזור לכם. הקור חודר לעצמות. הטמפרטורה נעה בערך סביב אפס מעלות צלסיוס. לפעמים, יש ימים חמים שבהם הטמפרטורה מטפסת לשתי מעלות צלסיוס. בשבוע הבא צופים כאן ימים שבהם יהטמפרטורה תעמוד על  שבע מעלות מתחת לאפס במשך היום ומינוס 11 בלילה. וזה לא כולל את הרוחות הקרות המושכות את הטמפרטורה עוד יותר למטה. הרבה פעמים אני תוהה כיצד זה ניו יורק הפכה להיות לאחת הערים היותר אטרקטיוויות בעולם עם חורף קר שכזה וקיץ חם ולח באופן מטורף.

אבל עם מספרים אי אפשר להתווכח. השבוע פרסמה עיריית ניו יורק כי 56.4 מיליון תיירים ביקרו בשנת 2014 בניו יורק ושברו בכך את שיא כל הזמנים. זו עליה של כמעט שני מיליון תיירים לעומת 2013. אבל שיהיה ברור, רוב התיירים המגיעים לניו יורק הם בכלל אמריקאים. 43 מיליון מאלה שביקרו בניו יורק הם אזרחי ארצות הברית. רק 12.2 מיליון הם זרים. מבחינה זו  ניו יורק עדיין מדשדשת אחרי לונדון שבה ביקרו על פי הערכות ב-2014 19 מיליון תיירי חוץ ופאריס שבה ביקרו כ-16 מיליון תיירים.

ניו יורק, למרות אירועי ה-11 בספטמבר, נתפסת כיום כעיר בטוחה. אמנם הכל יכול להשתנות בשנייה, אבל העובדה היא שהרשויות כאן הצליחו לשמור על עיר נקיה מטרור. כמובן לא שוכחים את אסון התאומים. הרבה תיירים מרגישים חובה לבקר באתר הזכרון ובמוזיאון שנפתח מתחת לאתר. זוכרים אבל החיים נמשכים.

מחירי הנדל"ן בשחקים. קשה למצוא חדרים בבתי המלון.

ניו יורק היא ללא ספק עיר מאד ידידותית לתיירים. אפשר להבין את זה. התפוח הגדול מורכב ממהגרים מכל רחבי העולם. רק טבעי שגם תיירים יתקבלו בברכה. הניו יורקרים גם מבינים שהם עושים הרבה כסף מתעשיית התיירות. ההשפעה הכלכלית על העיר מוערכת על פי העירייה כאן על כ-61 מיליארד דולר בשנה. זה הרבה כסף.

המחיר הממוצע לחדר במלון בניו יורק הוא כ-300 דולר. התפוסה של חדרי המלון עומדת על כמעט 90 אחוזים. זה אומר שלפני שמחליטים לבוא ולבקר בניו יורק צריך לתכנן היטב את הטיול והשהיה.

מה שיפה כאן זה שלמרות המספר העצום של התיירים המבקרים בניו יורק נראה שהעיר "סופגת" אותם יפה. למרות הצפיפות בעיר הגדולה בה חיים שמונה מיליון בני אדם, החיים מתנהלים כאן די יפה ודי מסודר. אז נכון שיש פקקי תנועה כבדים בעיר הזאת. אבל האמת היא שאפשר להסתדר. אם לומדים נכון את סידורי התנועה כאן, השעות שיש בהם עומסים, בהחלט אפשר להסתדר בבלאגאן. הרכבת התחתית לא עובדת מושלם אבל בכל זאת היא עובדת בסדר. האוטובוסים די איטיים אבל גם איתם מסתדרים. ואם אתם בעלים של כלי רכב, ואתם מוכנים לשלם את מחירי החניה המטורפים שגובים כאן, בסך הכל אפשר להסתדר.

ניו יורק של היום מבוקשת לא רק על ידי תיירים. הנהירה של צעירים ומבוגרים, אמריקאים וזרים, הרוצים לגור בעיר הגדולה נמשכת. המצב הכלכלי של ניו יורק יחסית לשאר ארצות הברית הוא טוב מאד. הפשיעה למרות השימוש המטריד והמופרז של שוטרים וגנבים בכלי נשק, היא ברמה נמוכה. אנשים מרגישים בסך הכל בטוחים כאן. מבחינת עסקים ואירועי תרבות, העיר בפריחה. לא פלא שיש כאן נהירה מהפרברים. אם פעם עזבו את ניו יורק כדי לגור בפרברים, היום זה הפוך. אפילו קשישים חוזרים היום לניו יורק. מסתבר שמעניין יותר להזדקן בניו יורק מאשר בבית בכפר או בפרבר. המגבלה היחידה כאן היא מחירי הנדל"ן המטורפים. והמחירים רק עולים. נסו לחפש דירה לקניה או להשכרה ותבינו מה הולך כאן. מחירי הדירות עלו בשנה שעברה בין 5-15 אחוזים, תלוי באזור המגורים. על פי סקר של חברת התיווך מקסוול ג'ייקובס, מחיר דירה ממוצעת של שני חדרים (כולל סלון) עמד בינואר 2015 על 1 מיליון דולר. דירת שלושה חדרים כולל סלון עמדה על 2 מיליון דולר, דירת 4 חדרים (כולל סלון) עמדה על 4.5 מיליון דולר והמחיר הממוצע של דירת 5 חדרים ומעלה עמד על 9 מיליון דולר.

כסף זורם כאן מצד זרים לרכישת דירות ומבעיר את שוק הנדל"ן למגורים. אבל לא רק למגורים. כסף סיני נכנס לעיר בעיקר לנדל"ן המסחרי. אוליגרכים רוסיים משקיעים כאן בהתלהבות ופטרו-דולרים ממדינות המפרץ ונורווגיה מוסיפים אש למדורת הנדל"ן המסחרי בעיר. פה ושם יש מי שמדבר על בועת נדל"ן. אבל למי יש זמן וחשק להקשיב.

לאן שלא הולכים בניו יורק אפשר לשמוע רעש מאתרי בניה. לא נותרו כאן הרבה שטחים לבניה. כך שעיקר הבניה היא באזורים מרוחקים ממרכז העיר, למשל באזור נהר ההדסון. כאשר עוברים באזור יש תחושה  שממש נבנית שם עיר חדשה. בהרבה רחובות בעיר חופרים לעומק כדי להחליף את התשתית הישנה של העיר הזאת בהשקעות של מיליארדי דולרים. זה יוצר המון פקקי תנועה וגם רעש בלתי נסבל. אבל אין מה לעשות, העיר ניו יורק  מכינה את עצמה לעתיד של פריחה. רעש זה חלק מהחיים בניו יורק.

ובינתיים, מסעדות טובות מפוצצות בסועדים. נסו להשיג כרטיסים למטרופוליטן אופרה ותגלו שזה לא רק עסק יקר אלא קשה להשיג כרטיסים. ברודווי שברה בשנה האחרונה שיאים במספר המבקרים. הכרטיסים לשני המופעים של אריאנה גרנדה במדיסון סקוור גארדן בחודש הבא אזלו מזמן. המוזיאון לאמנות מודרנית, ה"מומה", מלא במבקרים ובסוף השבוע הזה יהיה פתוח ללא הפסקה כדי לאפשר להמונים לצפות בפעם האחרונה בתערוכה של עבודות של מאטיס.

את הקרדיט למה שקורה כאן צריך לתת עדיין לראש העירייה הקודם מייקל בלומברג שהכניס זריקת מרץ לחיים של העיר הזאת. ניו יורק תמשיך ליהנות מעבודתו עוד שנים. למשל, התכנית להקמתה של אוניברסיטה חדשה בצד המזרחי של העיר בשיתוף פעולה של קורנל והטכניון שתביא לעיר המון חוקרים, אנשי הנדסה וחברות היי טק וביו טק.

ראש העירייה הנוכחי ביל דה בלזיו נבחר על הכרטיס של שינוי סדרי עדיפויות לכיוונם של השכבות החלשות יותר והרבעים המרוחקים ממנהטן דבר שכבר היה צריך לעשות ממזמן. החוכמה היא למצוא את שביל הזהב של תמיכה בחלשים יותר ומצד שני לא להפסיק את תהליך הפיתוח הפנטסטי המתרחש בעיר הזאת. בשלב זה לא ברור אם יהיו השלכות מהותיות של המדיניות של ראש העיר החדש על הכיוון שאליה הולכת ניו יורק. ברגע זה לא נראה שהפריחה של ניו יורק  הולכת להיעצר. 

להמשך הפוסט

כמה עצות למיקרוסופט לפני שהיא משחררת את מערכת ההפעלה ווינדוז 10

חיים הנדוורקר | 30.01.2015 | 18:41

האמת היא שאני לא בדיוק מתרגש מהחגיגה סביב היציאה של מערכת ההפעלה החדשה ווינדוז 10 לשוק מתישהו במהלך השנה. בעבר התרגשתי כמה פעמים ואפילו נכחתי בכמה טקסי השקה על מערכות ההפעלה של מיקרוסופט, ותמיד התאכזבתי.

החדשות הטובות באמת הן שמיקרוסופט לא תגבה כסף בעבור מערכת ההפעלה (לפחות, לא בשנה הראשונה ליציאתה לשוק). לגבי השאר, בהסתמך על ניסיון העבר, אין לי יותר מדי תקוות.

האריחים של חלונות 8. האם מישהו באמת צריך את זה?

ובכל זאת הייתי רוצה להשיא כמה וכמה עצות למיקרוסופט מה כדאי לה לעשות עם מערכת ההפעלה החדשה שלה. אני כותב עתה לא כמומחה לטכנולוגיה אלא כמשתמש. ואני חושב שיש למיקרוסופט אינטרס לשמוע מה יש למשתמש אחד להגיד בעניין המוצר שלה.

בימים האחרונים התבשרנו כי שווי השוק של אפל הגיע ל-683 מיליארד דולר כפול מזה של מיקרוסופט. על פי הניו יורק טיימס, מיקרוסופט התקרבה לשווי השוק הזה בפעם האחרונה ב-1999 ומאז היא נמצאת בצניחה מתמדת.

אז אולי יש למיקרוסופט בכל זאת מה ללמוד מאפל. הייתי מציע למיקרוסופט (אם הם לא עשו את זה עד היום) לקנות  כמה "מקים" ולעבוד עליהם. לשני ילדי יש מחשבי שולחן ולפטופים של אפל והיופי בהם הוא שהם עובדים ללא בעיות. המחשב בשבילם הוא כמו מקרר או טוסטר. מפעילים ועובדים.

עם מחשב הווינדוז שלי יש לי הרגשה שאני עובד (ללא שכר) של מיקרוסופט. אני נתקל כל הזמן בבעיות. לפעמים המחשב שלי נכנס להאטה. למדתי שכדי לפתור את הבעיה אני צריך לאתחל אותו. אני מפעיל תוכנות המנסות לשפר את הבצועים של המחשב ולפעמים זה עובד ולפעמים לא. הפעלתי תוכנת אנטי וירוס. אני מקבל מסר שהכל בסדר. אז אולי הבעיה היא בחומרה אבל באמת אולי הגיע הזמן מצד מיקרוסופט לטפל בעניין הזה באופן כולל ויסודי. אני שומע על בעיות גם מצד משתמשים אחרים של תוכנת ווינדוז.

כאשר מערכת ההפעלה ווינדוז 8 יצאה לשוק קיוויתי שסוף סוף גם מחשב הווינדוז יעבוד חלק כמו המק. זה לא קרה. הייתי צריך ללמוד כמו הרבה אנשים אחרים את ממשק האריחים החדש של מיקרוסופט. האמת, אני לא אוהב את הממשק הזה וגם לא ירדתי לסוף דעתם של חכמי מיקרוסופט מה בדיוק הם רוצים מחיי. אז נכון, מיקרוסופט שחררה תוספת 8.1  המאפשרת לחזור לממשק הקודם (וגם זה היה לא מובן מאליו ולקח לי זמן ללמוד איך לחזור לממשק הישן).

אז אם עדיין לא מאוחר לתקן את את הווינדוז 10 לפני שמשחררים אותו, הייתי מציע כמה רעיונות לחכמי מיקרוסופט:

ראשית, יהיה נחמד אם אפשר יהיה לאתחל את המחשב במהירות. אולי צריך להוציא גרסה חדשה של מערכת הפעלה "קלה" שתתפוס פחות מקום על הכונן הקשיח ותאפשר פחות הסתבכויות. אם הסמרטפונים עובדים יפה עם מערכות הפעלה "קלות", והאפליקציות עליהן גם הן בדרך כלל רזות, אז מדוע שאי אפשר יהיה לעשות את זה על מחשב נייח או נייד שהוא גדול יותר פיסית וחזק יותר ברכיבי החומרה שלו. אני רוצה שמחשב הווינדוז שלי יעבוד כמו מק. חלק ללא בעיות.

 ואם יש לי בעיות הייתי רוצה למצוא דרך לטפל בבעיה  כמו שיש בחנויות אפל. למי שלא יודע בחנויות אפל יש את "בר הגאונים" שבו מטפלים בבעיות. לפעמים בחינם ולפעמים בתשלום. הגאונים של אפל לא מושלמים ויש גם עם זה בעיות אבל בהשוואה למיקרוסופט ששם כמעט ואין עם מי לדבר, אז זה ממש גן עדן. אז אנא חכמי מיקרוספוט תנו לי מערכת הפעלה שאפשר לזרום עמה. אני בהחלט מסכים שחשוב שיהיו עדכונים וטלאים למערכת ההפעלה. אבל תנו לזה לעבוד חלק כמו באפל. אז נכון, שגם היום מיקרוסופט מפעילה מערכת עדכונים אוטומטית אבל משום מה זה לא עובד תמיד חלק כמו אצל אפל.

הייתי רוצה שמערכת ההפעלה  תגיע עם מערכות הגנה על המחשב  מפני וירוסים ושאר בני בליעל. אז יש היום את מערכת ה"אסנציאל" אבל גם אנשי מיקרוסופט אמרו לי שהיא לא מערכת מושלמת.

בקיצור, תעזבו את האובססיה שלכם בעניין הממשקים. הייתי יכול לחיות יפה מאד עם הממשק של חלונות 7. אני לא צריך בשלב הזה אריחים או בלטות. נכון, יש בהחלט מקום לשפר את הממשק. אבל קודם תנו לי מערכת הפעלה שעובדת יפה וחלק. אני לא רוצה לדעת על קיומה של מערכת ההפעלה. אני רוצה שיהיה לי מחשב שמשרת אותי ולא אני המשרת שלו.

להמשך הפוסט

הסערה שלא הייתה

חיים הנדוורקר | 27.01.2015 | 16:46

בשעות הבוקר המוקדמות נראתה ניו יורק כמו מדבר לבן. כשהצצתי מהחלון לא ראיתי איש ברחובות. כשיצאתי לרחוב, מצאתי סביבי המון שלג. מראה פסטורלי.

אבל "הסערה הגדולה ביותר בהיסטוריה" לא התרחשה. בשלב מסוים מסתבר שהסערה שינתה כיוון למזרח כך שחטפנו כמויות גדולות של שלג, אבל בסך הכל לא נורא כל כך. האזהרות על סערת שלגים במימדים של סערת הוריקן התבדו. עדיף שכך.

ניו יורק, הבוקר.מדבר לבן.

אתמול (יום שני) בלילה נאסרה התחבורה בעיר ניו יורק ובסביבתה פרט לרכבים של המשטרה, אמבולנסים ומכבי האש.  התחבורה הציבורית הופסקה. כל יום אתמול, התנפלו אנשים על חנויות המזון והציוד לבית והתכוננו לגרוע מכל. הייתה אווירה של ערב מלחמה. אתמול בשעות אחר הצהריים כאשר השלג היכה בעוז, היו פקקי תנועה ענקיים של אנשים שרצו לחזור הביתה לפני שהעוצר ייכנס לתוקפו. בשעה שבע בערב כבר היה די נעים לנהוג ברחובות התפוח הגדול רק שהיה צריך לנהוג לאט לאט כדי שלא להחליק. רוב תושבי העיר הגיעו כנראה הביתה. תושבי הפרברים היו תקועים בפקקי תנועה הרחק מלב העיר.

סערת הענק היתה צפויה להתחיל מתישהו בלילה. עכשיו ראש העירייה ביל דה בלזיו צריך להסביר למה היה נכון לסגור את העיר. "עדיף לא לקחת סיכונים", הוא אמר במידה רבה של צדק. אז היום יהיה כנראה יום של כיף בניו יורק. הילדים לא הולכים לבית הספר. הם יילכו לפארק להתגלץ' על השלג. הרבה לא יילכו לעבודה. התחבורה הציבורית תחזור אט אט למסלולה. גם החנויות ייפתחו בחלקן. השלג ימשיך לרדת אבל במתינות.

ניו יורק נראית כרגע כמו היפהפיה הנרדמת. העיר ללא הפסקה היא כרגע העיר הלבנה. כדאי לרוץ לבקר בסנטרל פארק הלבנה. יהיו כאלה שיביאו עימם ציוד סקי. אבל אט אט יהפוך השלג לעיסה לבנה-שחורה שתערבב שלג וקרח עם לכלוך. ההליכה ברחובות ניו יורק תיהפך לעסק לא נעים.

ומשהו חסר לי בסערה הזאת וזה רעש מפלסות השלג. בתקופתו של ראש העירייה מייקל בלומברג, כאשר השלג התחיל לרדת, אפשר היה לשמוע את מפלסות השלג חורשות את רחובות העיר ודואגות להותיר את צירי התנועה פתוחים (חוץ מפשלה אחת גדולה שהייתה לו כאשר הוא רצה לחסוך כסף, לא שלח את המפלסות והשלג שנערם ברחובות הפך לקרח וככה נתקעה ניו יורק עם קרח במשך מספר שבועות). כן, פה ושם אני שומע מפלסת שלג וזהו זה.

שכנים אומרים לי שדה בלזיו, תושב ברוקלין במקור, מעדיף לפלס שלגים בברוקלין ובקווינס. זאת בניגוד לבלומברג שפילס קודם את מנהטן העשירה והמבוססת יותר. אולי נתקע כאן שוב עם קרח לעוד כמה שבועות.

כולם עסוקים בשלג אבל האמת היא שלא הולך להיות כיף בניו יורק בשבוע-שבועיים הקרובים. אם להאמין לתחזיות הרי שהטמפרטורה כאן הולכת להשתכן מתחת לאפס. היום- יום שלישי- הטמפרטורה  המקסימלית תעמוד על שלוש מעלות צלסיוס מתחת לאפס ובלילה על מינוס תשע מעלות. מחר יהיה כאן ממש חם עם מינוס שתיים ובלילה מינוס 11. ביום שבת יהיה לנו מינוס שבע במשך היום. וביום שני ושלישי בלילה חוזים כאן מינוס 14-15. ברררררר…..

להמשך הפוסט

ומה יאכל הנשיא ריבלין בניו יורק? כנראה, פיצה

חיים הנדוורקר | 22.01.2015 | 20:12

תושבי ניו יורק, או יותר נכון מנהטן, מורגלים בביקורי אחמ"ים. הנשיא ברק אובמה, מבקר  למשל די הרבה בעיר, יחסית להרבה נשיאים קודמים. וכאשר הנשיא מגיע, ניו יורק נכנסת לשיתוק כמעט מוחלט. רחובות נחסמים לתנועת מכוניות והולכי רגל. אנשי בטחון ומשטרה עומדים הכן בכניסות לאזורים הרגישים בהם יעבור הנשיא. זה בהחלט מעצבן אבל זה חלק משגרת החיים בעבור הניו יורקרים.

בעצם לכל החלטה של הנשיא או כל אח"ם אחר ללכת לקניות, למסעדה או סתם לפגוש חברים, יש השפעה מיידית על פקקי התנועה ואי הסדר במנהטן. ספק רב מאד אם יש יותר מדי אישים החושבים על הבלגן שהם גורמים בעת שהם מבקרים בעיר הזאת.

הנשיא ריבלין יוותר על ביקורים במסעדות בניו יורק ויסתפק בדרך כלל בשירות החדרים במלון כדי להקל על סידורי האבטחה של הביקור שלו. צילום (ארכיון) : אוליבייה פיטוסי.

התקופה הקשה ביותר מבחינתם של הניו יורקרים היא התקופה שבה מתכנסת העצרת הכללית של האו"ם. מנהטן מוצפת בימים אלה בעשרות רבות של אחמ"ים שתפקידם של המשטרה ורשויות הביטחון כאן היא למנוע כל פגיעה בהם. כל סידורי הביטחון כאן הם כאב ראש גדול לרשויות הביטחון כאן אבל גם לתושבים המקומיים. תארו לעצמם מה קורה בעיר שבה מתארחים בעת ובעונה אחת ראשי מדינות מארצות הברית, איראן, ישראל, רוסיה ועוד ועוד. בעצם כל מלון חמישה כוכבים הופך להיות כאן למבצר.

מי שגורם  לכאבי ראש לא מעטים לרשויות הביטחון כאן הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. כל ביקור שלו בעיר, כל יציאה שלו למסעדה או אירוע , היא סיפור אבטחה ממדרגה ראשונה. נתניהו בדרך כלל לא נשאר במלון ויוצא למפגשים, ארוחות מחוץ למלון. אפשר אולי להבין. הוא לא עושה את כל הדרך מישראל כדי להיתקע במלון. וכמובן סידורי הביטחון כאן נכנסים להילוך גבוה. רחובות נסגרים, התנועה משותקת באזור ביקור ראש הממשלה וסביב-סביב נוצרים פקקי תנועה ענקיים. בקיצור כאב ראש למקומיים. כמה שיש לניו יורקרים סבלנות לביקורים של הנשיא שלהם, יש להם פחות סבלנות לביקורי זרים. וכבר שמעתי בעבר כמה וכמה מחאות של עוברים ושבים כאשר דרכיהם נחסמה בגלל ביקור ראש הממשלה הישראלי.

בשבוע הבא מגיע הנשיא ריבלין לניו יורק. גם ביקור של נשיא ישראלי הוא משימת אבטחה לא קטנה בעבור כוחות המשטרה והשירות החשאי כאן (אם כי זה לא בהכרח יהיה בסדר הגודל של ביקור ראש הממשלה). החדשות הטובות מבחינתם של הניו יורקרים היא שהנשיא ריבלין לא מתכוון לאכול במסעדות בניו יורק. הנשיא הצמחוני של ישראל, יסתפק בדרך כלל באוכל שיקבל משירות החדרים. האמת, שהצעד של ריבלין הוא בהחלט יוצא דופן גם בהשוואה לראשי מדינות אחרים. מי שמגיע לניו יורק מבקש בדרך זו או אחרת ולפעמים באצטלה של קיום פגישות לצרכי עבודה, ליהנות מהמנעמים של העיר הפנטסטית הזאת. בהחלט אפשר להבין אותם. גם פוליטיקאים הם בני אדם. על פי נעמי טולדנו קנדל, דוברת בית הנשיא, ההחלטה לוותר על המסעדות בניו יורק נבעה כדי להקל על סידורי האבטחה, סגירת רחובות וקושי לסועדים אחרים.  בסביבתו הקרובה של ריבלין מדברים על כך שלא מן הנמנע שהנשיא יסתפק בפיצות וגם בדגים. אגב, בניו יורק יש פיצות פנטסטיות. אבל יותר חשוב, המשמעות של ההחלטה של ריבלין היא מבחינתם של הנהגים והולכי הרגל בניו יורק היא פחות פקקים, פחות הגבלות תנועה ופחות כאבי ראש. בקיצור, ריבלין הולך לעשות את החיים של המקומיים כאן הרבה יותר קלים. 

להמשך הפוסט

הרזברטרול הוא כנראה לא הסוד מאחורי הפרדוקס הצרפתי

חיים הנדוורקר | 22.01.2015 | 12:56

האם סוד אריכות הימים נמצא כאן?

תארו לעצמכם שאתם אוכלים ארוחה כבדה הכוללת סטייק עסיסי, צ'יפס וגבינות. במקביל אתם לוגמים יין והכל בסדר. אתם לא מוסיפים קילוגרמים מיותרים למשקל שלכם, הכולסטרול הרע לא מצטבר בעורקי הגוף ואתם מאריכים ימים.

מדענים בכל רחבי העולם חוקרים את הנושא של סוד אריכות הימים. יש המאמינים שיש גנים שיכולים להאריך את ימי חיינו. אחרים מאמינים שהגבלת קלוריות יכולה לשחק תפקיד חשוב בכל מה שקשור להארכת תוחלת החיים. ויש המאמינים שהסוד נמצא ביין האדום.

הרבה מכם ודאי שמעו על הפרדוקס הצרפתי. למי שבכל זאת לא יודע, הרבה צרפתים אוכלים אוכל כבד ורווי שומן אם זה בשר חזיר, בקר, ברווז או אווז וכמובן לא מחמיצים גבינות רוויות שומנים. את האוכל הזה מלווים  באלכוהול, ובעיקר יין אדום. והנה בכל זאת, הצרפתים רזים יותר באופן כללי מהאמריקאים וגם סובלים פחות ממחלות לב.

חוקרים יצאו לבדוק את הפרדוקס הזה. מחקרים פורסמו. ספרים נכתבו בנושא. אחת המסקנות המלהיבות שאליה הגיעו חוקרים בארצות הברית היא שיש מרכיב ביין האדום שכנראה הוא זה שמציל את הצרפתים מפני מחלות לב והשמנה. יש חוקרים שבודדו את המרכיב הכימי הזה, הרזברטרול, והעלו את אפשרות שביום מן הימים כולנו ניקח גלולה שתאפשר עם המרכיב הכימי הזה לבדו או בשילוב עם מרכיבים אחרים, להאריך את תוחלת החיים שלנו ולהאט את תהליך ההזדקנות.

לשיא הפרסום הגיע הרזרבטרול בכתבה ב- "60 דקות" ששודרה לפני שנים אחדות והציתה את הדמיון. מורלי סייפר הכתב הוותיק של התכנית, סיפר לצופיו על  המרכיב שנמצא ביין האדום ועשוי להיות המענה למסתורין מאחורי הפרדוקס הצרפתי. תומכי הרזברטרול לא יכלו לצפות ליותר חשיפה רצינית מצד אמצעי תקשורת של המיין סטרים.

קפסולות רזברטרול יצאו לשוק לפני שנים אחדות. אפשר למצוא אותן כאן בהרבה מאד חנויות המוכרות ויטמינים ותוספי תזונה. מבחינה מסוימת נוצר כאן הייפ לתקופה קצרה  סביב הרזרבאטרול. ואולם ההתלהבות דעכה במשך הזמן. היו לכך כמה סיבות. ראשית, למרות הפרסום הבולט, טרם נמצאו הוכחות חותכות שהרזברטרול אכן הוא התשובה למסתורין מאחורי היין האדום ומצד שני לא ברור בוודאות שבליעת גלולות של הרזברטרול אכן יעילות. מצד שני, מדענים אחרים התחילו להטיל ספק בסוד הקסם של הרזברטרול. אחת הטענות הבולטות שתומכיו של הרכיב מתקשים להתמודד עמה היא שכדי שהגוף יזכה למנת רזברטרול משמעותית צריך לשתות מאות כוסות יין ביום. לא בדיוק מעשה רצוי ואחראי. ההמלצות של הרשויות ורופאים בארצות הברית באופן כללי היא לצרוך יין במתינות. אם תשתו מאות כוסות יין ביום תשיגו את האפקט ההפוך. לא רק שלא תאריכו ימים אלא פשוט תמותו.

דיוויד סנקלייר פרופסור לגנטיקה באוניברסיטת הרוורד החוקר את נפלאות הרזברטרול אומר כי המחקר סביב הרכיב נמשך. לדבריו, יש אינדיקציות לכך שהרזברטרול עשוי לסייע בטיפול או במניעה של מחלות לב, סרטן, אלדסהיימר ועוד. וכן, אולי יום אחד יהיה הרכיב הזה אחד המפתחות לגלולת אריכות הימים שיש מדענים בתחום שמדברים עליה. "אם תיתן רזברטרול לקופים הם יהיו בריאים יותר וזה גם מגן עליהם מפני סרטן", אומר סינקלייר. הוא מודה, יחד עם זאת, ש"יין הוא עסק מורכב מאד ועדיין צריך לחקור ולהבין הדרך שבה רכיבי היין עובדים בכל מה שקשור למניעת מחלות והארכת תוחלת החיים".

למרות הספיקות, חברת גלקסו החליטה לקפוץ על העגלה בתחום. החברה רכשה את חברת הביוטק סירטריס שסינקלר הקים העוסקת בין השאר במחקר של הרזברטרול, במחיר של 720 מיליון דולר.  מותר להניח שגלאקסו חקרה היטב את הנושא לפני שהוציאה מהכיס סכום כסף כל כך גדול. בינתיים, נראה כי המחקר בכל הקשור לרזברטרול וסוכרת לא הניב תוצאות חיוביות. אבל המחקר באופן כללי נמשך. גם אם פחות מדברים על הרכיב כעל המפתח לגלולת אריכות הימים הרי שהמחקר מתמקד בשימוש בו לטיפול במחלות לב, סרטן ועוד.

ועכשיו למחקר הלא מדעי הפרטי שלי. גם אני ניסיתי את הרזברטרול. לקחתי אותו במשך כשנה. אולי זה עזר ואולי לא. אבל מה שבטוח שהביצועים של הסטטינים שאני לוקח היו הרבה יותר טובים בכל מה שקשור להורדת הכולסטרול הרע והעלאתו של הכולסטרול הטוב.

אני מכיר כמה וכמה צרפתים. כאלה שחיים בארץ מולדתם וגם כאלה שחיים בארצות הברית. המכרים שלי, כמובן, לא יכולים להוות מדגם מייצג. אולי באמת היין האדום הוא סוד בריאות הלב שלהם. אבל מה שכן, אני רואה בברור הבדלים בין נוהגי האכילה שלהם לבין אלה של האמריקאים. הם אוכלים הרבה יותר ירקות ופירות. המנות שהם אוכלים הרבה יותר קטנות. כן, הם שותים יין ושאר משקאות אלכוהוליים אבל האמת היא שגם האמריקאים שותים היום כמויות גדולות של אלכוהול ובכלל זה יין אדום ולא נראה שזה עוזר להם במיוחד. הצרפתים גם צועדים הרבה יותר. הם עוסקים בפעילות ספורט. זה חלק מהתרבות שלהם. הרבה יותר משל האמריקאים.

בקיצור, תעלומת הפרדוקס הצרפתי היא עדיין בעינה. לא בטוח בשלב הזה שהרזברטרול הוא התשובה.

להמשך הפוסט

אז איזה טלוויזיה כדאי באמת לרכוש עכשיו

חיים הנדוורקר | 12.01.2015 | 19:13

יריד  CES 2015 הביא באחרונה חדשות טובות מאד לצופי הטלוויזיה. מסכי הטלוויזיה החדשים מדור 8קיי יגישו לכם תמונה באיכות סופר מדהימה.

לא הייתי ביריד בלאס וגאס אבל אני מאמין לדיווחים של העיתונאים על כך שהתמונה של הטלוויזיות החדשות היא באיכות שלא נראתה. לא ברור מתי בדיוק יגיעו הטלוויזיות החדשות מהדור החדש לשוק. לכל המוקדם זה יקרה בעוד כשנה.

האם שווה לחכות לטלוויזיות החדשות הללו? אם אתם מטורפים על הגדג'טים האחרונים ואתם לא יכולים לגבור על יצרכם, אז בהחלט שווה לחכות. אבל האמת לאמיתה היא שגם אם תרכשו מתישהו בעתיד את מכשירי הטלוויזיה החדשים-מדהימים האלה , ספק מאד אם תוכלו ליהנות מהם. מכשירי הטלוויזיה המתקדמים ביותר בחנויות כרגע הם מדור 4 קיי. גם התמונה שלהם היא ללא ספק פנטסטית. אבל מסתבר שאין אף תחנת טלוויזיה בארצות הברית שמשדרת שידורים המתאימים לטלוויזיה הזאת. התוצאה היא שאם תצפו בשידור בחדות גבוהה הוא לא יהיה שונה בהרבה ממה שהמכשירים של הדור הקודם בחדות גבוהה מציעים לכם.

חנות בסט ביי בניו יורק. מחירי הטלוויזיות צונחים והאיכות עולה.

פעם כבר נכוויתי מהסיפור הזה. כאשר השתתפתי לפני שנים אחדות ביריד  CES בלאס וגאס, ראיתי את מכשירי הטלוויזיה בשלושה מימדים ומאד התרשמתי מהם. האמת, ביריד הכל נראה נהדר. אז קניתי את המכשיר הזה. מהר מאד גיליתי שיש רק תחנה אחת ששדרה משחקי ספורט בשלושה מימדים וגם זה באופן די מוגבל. הבטיחו שעוד תחנות טלוויזיה יצטרפו לחגיגה, וזה לא קרה. כנראה לא  הייתה מספיק דרישה מהצופים ולהרבה תחנות טלוויזיה שלושה מימדים היה כאב ראש לא קטן. אז נכון, יכולתי לצפות בסרטים בשלושה מימדים אבל כל כאב הראש הכרוך בהכנת הטלוויזיה, כולל הרכבת משקפיים לא נוחים, גרם לי שלא להשתמש באופציה הזאת של שלושה מימדים בכלל.

החדשות הטובות הן שההכרזה על הדור החדש של 8 קיי מורידה את מחירי הטלוויזיות מהדורות הקודמים באופן משמעותי משום שהחנויות רוצות להפטר מהסחורה "הישנה". אם אתם רוצים לרכוש "סתם" מכשיר טלוויזיה בחדות גבוהה מהדור הקודם אתם יכולים לעשות עסקות פנטסטיות. למשל, בחנות בסט ביי בניו יורק, מציעים מכשיר סמסונג בחדות גבוהה 60 אינטש במחיר של 900 דולר. אם תסכימו להתפשר על סמסונג  50 אינטש תשלמו רק 400 דולר. הדגמים המתקדמים יותר  גם יקרים יותר אבל כמו שאמרתי ספק אם תוכלו ליהנות מהביצועים שלהם. התמונה הפנטסטית שאתם רואים בחנות של דור 4 קיי היא תצוגת וידיאו המיועדת לחנויות בלבד. אז אם אתם רוצים בכל זאת טלוויזיה מדור 4  קיי תשלמו יותר. סמסונג 4 קיי קעור 55 אינטש שהוא "המילה האחרונה" (עד ליריד)  יעלה 2000 דולר. תשלמו אותו מחיר בעבור סמסונג בחדות גבוהה בגודל של 75 אינטשים, לא דור 4 קיי. תשפטו אתם מה שווה לכם יותר. סוני 50 אינטש 4 קיי  עולה רק  1300 דולר. אל ג'יי 4 קיי  55 אינטשים עולה פחות, רק 1500 דולר.

בקיצור, אני הייתי הולך על מכשיר טלוויזיה רגיל בחדות גבוהה שגם לו יש תמונה פנטסטית. תבחרו בעצמכם את היצרן שבא לכם. לכו לחנות ותבחרו. אין טוב ממראה עיניים. מה שכן, אפשר בהחלט לוותר על הדור החדש של 4 קיי ובוודאי שאין צורך בשלב הזה בדור 8קיי. כך תוכלו לחסוך הרבה כסף וגם הרבה עגמת נפש. צפייה מהנה.  כל מה שאני יכול לקוות בשביל הצרכנים זה שגם בישראל מחירי הטלוויזיות נמצאים בצניחה.

להמשך הפוסט