חברי ועדת פרס נובל לספרות מתייחסים בחשדנות מהולה בזלזול לפרוזה ושירה שנכתבות בידי סופרות וסופרים אמריקאים. יש ביניהם אף כאלה שאומרים זאת בפומבי. למשל, הוראס אנגדהל, חבר האקדמיה השבדית למדעים. בשנת 2008, כשעמד בראש ועדת פרס נובל לספרות, טען כי "אירופה היא מרכז העולם הספרותי". הוא הוסיף כי "ארצות הברית מבודדת מדי ואינה שותפה בדיאלוג של הספרות". יש בכך מן  ההתחסדות משום שאפשר להפנות את אותן טענות גורפות וכוללניות כלפי אירופה, בוודאי בכל הנוגע להסתגרות והחשש מפני תרבויות אחרות, למשל זו האמריקאית.

השבוע אמר אנגדהל, שכבר אינו עומד בראש הוועדה, אבל עדיין חבר בה, כי "הספרות המערבית נפגעת מאוד בגלל שיעורי כתיבה יוצרת ותמיכה כלכלית לסופרים". גם אם לא הצביע הפעם באופן ישיר על ארצות הברית, אפשר להבין כי הוא רואה בה אשמה עיקרית לכך, כמי שהובילה את הסחף, כאילו שיעורי כתיבה יוצרת ותמיכה כלכלית לסופרים אינם קיימים ביבשת שלו.

הסופר הצרפתי פטריק מודיאנו, שזכה השבוע בפרס נובל לספרות, ראוי לו בהחלט. אבל במדורי התרבות של התקשורת האמריקאית מתקשים, כבכל שנה מאז 1993, אז זכתה בפרס הסופרת האמריקאית טוני מוריסון, לבלוע את העלבון. בצדק. ההתעלמות המוחלטת והעקבית של ועדת הפרס הספרותי היוקרתי ביותר מסופרות וסופרים אמריקאים במשך 21 שנה מעידה על חוסר רצון ילדותי ומתנשא מצד אירופה להכיר רשמית ביצירות גדולות וחשובות שנכתבות בצד השני של האוקיינוס.

זהו לא רק פיליפ רות, המוצג כבר בתקשורת כלוזר נצחי, כאילו בספרות, כמו בספורט, יש רק מנצחים ומפסידים. אלה גם סופרות וסופרים אחרים הראויים לפרס, בהם דון דלילו, ג'ויס קרול אוטס וא"ל דוקטורוב. נכון, כמו כל פרס אחר, לאו דווקא ספרותי, מעורבים מאחורי הקלעים שיקולים זרים ופוליטיים, התחשבנויות ועוד: סופרים שיצרו שפה חדשה, כמו ג'יימס ג'ויס, פלאנרי אוקונור, חוליו קורטסאר או איסאק באבל, לא זכו כלל בפרס הנכסף. המשוררים הפולנים ויסלבה שימבורסקה וצ'סלב מילוש זכו, כל אחד בנפרד, בפרס, אף על פי שבן ארצם, זביגנייב הרברט, שהאפיל עליהם, לא קיבל אותו לידיו.

חברי הוועדה חוששים, כך נראה, להעניק את הפרס לסופר אמריקאי כדי שהדבר לא יפגע בהגמוניה של עולם הספרות האירופי, הרואה את עצמו כנעלה יותר, בעל עומק, מסורת ומשקל תרבותי רבים בהרבה לעומת מה שהוא מכנה כתעשיית המו"לות האמריקאית המתעניינת כביכול אך ורק ברבי מכר וברווחים מהם.

אבל נדמה כי זו רק שאלה של זמן עד שגם הם יודו בטעותם. הנה, חברי ועדת פרס ספרותי יוקרתי אחר, מאן בוקר, החליטו השנה כי הוא יהיה פתוח גם לסופרות וסופרים הכותבים באנגלית והם אינם בהכרח מחבר העמים הבריטי. כך, ברשימת המועמדים הסופיים לפרס, שיוענק בשבוע הבא, יש לראשונה שני אמריקאים. אולי יבוא יום וחברי ועדת פרס נובל לספרות יואילו לוותר על הדעות הקדומות שלהם. הם לא היחידים שירוויחו מכך.