בעקבות מותו של ליאונרד נימוי, שיהיה מזוהה לעד כנראה עם הדמות של מיסטר ספוק שגילם בסדרה "מסע בין כוכבים", חזרתי אל הפסקול שלה. יותר נכון, אל נעימת הפתיחה. כמו דמותו של ספוק היא גם הצליחה להישמר בתודעה, משום שהמלחין אלכסנדר קורז', שכתב אותה, לכד בידיו את התחושה שביקשה להעביר הסדרה – חיפוש אחר עולמות חדשים, הרחק מכדור הארץ, בין כוכבים זרים.

נעימת הפתיחה נפתחת בהבהוב מוזיקלי ובקולו של קריין המכריז על "חלל – הגבול הסופי". הוא ממשיך בתיאור מסעותיה של ספינת החלל "אנטרפרייז", זו שבה משייטים להם בשמיים מיסטר ספוק, קפטן קירק, ליאונרד מקוי וחבריהם. בשל קולו הדרמטי והרציני של הקריין זה עשוי להישמע כסרט הדרכה על אסטרונומיה בבית ספר. המוזיקה, המתעצמת לאט, אבל לא מתפרצת, היא כגישוש בחשיכה, בדיקה של השטח.

ואז, כשמבזיקות כתוביות הקרדיטים, כדמויות לא מזוהות העפות גם הן בחלל, משתחררת המוזיקה, מחוללת בין כוכבים. ואל הריקוד הזה, הממהר והקליל יותר, מצטרפת מקהלת נשים. פתאום כל האלמנטים הקלאסיים התזמורתיים מוזזים ועל האווירה משתלטת רוח פופית שיש בה אפילו דיסקו שבא טרם זמנו. אולי היא נועדה לרמז שאחרי הכל אנשי "אנטרפרייז" לא מתייחסים אל עצמם ברצינות תהומית. אולי היא מזכירה שהם בסך הכל בני אדם. כך או כך, זהו האות המסמן כי ספינת החלל שטה בבטחה, ללא היסוס.

הסדרה "סטאר טרק" שודרה במשך שלוש עונות בלבד, שנמתחו בין 1966 ל-1969, במקרה או לא השנה שבה נחת ניל ארמסטרונג על הירח. המלחין המצוין ג'רי גולדסמית הלחין אחר כך את פסקול הסרטים שהופקו על פי הסדרה. זה כבר נושא לפוסט אחר.