נינה סימון הקליטה אלבומים רבים ובהם גרסאות מחודשות רבות לשירים של אחרים. כל גרסה שלה היא כמובן שיר בפני עצמו שאינו מתרחק מן המקור, אבל מלביש אותו, בלי פרגוד או חלון, לעיני כל, בגדים שונים לחלוטין. היא סחפה כל מלה, כל תו, כל אקורד. היא נשפה אותם בקול מכשף שאינו חושש מדבר. את היכולת לעשות זאת, שוב ושוב, בכל פעם בדרך אחרת, לא לומדים בשום מקום. נולדים עמה, חיים לצדה, משליכים אותה, על הפסנתר, על הבמה ועל המיקרופון.

באלבומה I Put a Spell on You שיצא בשנת 1965 נכלל, לצד שיר הנושא המהמם, גם Tomorrow Is My Turn. זוהי גרסה באנגלית שכתב מרסל סטלמן לשיר L' Amour C'Est Comme un Jour שכתבו שארל אזנבור ואיב סטפאן וביצע אזנבור כמה שנים לפני כן.

השיר המקורי של אזנבור וסטפאן מוציא לטיול את האהבה, זו שהיתה ואיננה עוד. השמש יוקדת בגוף האהובה שעליה שר אזנבור, מאירה את פניה, וכמה שהיא רחוקה ממנו. האהבה היא כמו יום – באה והולכת. מה נשאר ממנה פרט לזיכרונות?

בגרסה של סימון, שהקליטו ברבות השנים גם זמרות וזמרים אחרים, אין אהבה או שמש, אבל גם אין ייאוש ועצב. זהו שיר עידוד, לא התרברבות, ששר אדם כדי לשכנע את סובביו – ובעיקר את עצמו – שמחר יגיע תורו. הספקות ייעלמו, הפחדים יתפוגגו, קיץ חלף, יבוא אחר במקומו, הוא ימצא את המפתח להצלחה, את קרן האור שתוביל אותו אל האושר.

 

הוא יקבל ולא רק ייתן, הוא יראה – סוף סוף – כיצד העתיד מתבהר ואיך מתעופף ההווה הקודר. ולמרות הביטחון העצמי שמחר אכן יגיע תורו, במשפט הלפני האחרון נדחס בכל זאת חשש שאולי, למרות הכל, התקווה לא תתממש.