לא תמיד עולה המנגינה

איתמר זהר | 09.08.2014 | 11:38


הערה קצרה על הקליפ החדש, ה"הומוריסטי" כביכול, שנקרא "תמיד עולה המנגינה" בביצוע "קומיקאים" המכונים להקת חילות צה"ל:
***
רמת המשחק בקליפ מביכה. כל "תזמורת בצורת" בהופעת בית ספר עולה על כך. זה צפוי, המשך ישיר לחנפנות ולבינוניות של "ארץ נהדרת" ודומותיה, ולמרות זאת מפתיעה בכל פעם מחדש עוצמת ההדף של הרדידות הזאת, שנובעת הן מהעדר מקוריות והן מפחדנות. אילו לפחות היו מנסים המשתתפים לשיר מלים חדשות לשירי הלהקות הצבאיות, אולי היה אפשר למצוא בכך נקודת מבט אחרת, מעניינת, לא צריך להגזים ולומר נועזת כי רוב משתתפיו כלל לא מכירים את ההגדרה
***
נכון, אני מלכתחילה לא קהל היעד של ה"יצירות" האלה, ולא אובייקטיבי, אבל זה בסדר, גם אתם לא.
***
מיה דגן וולגרית מדי לטעמי, ליאת הר לב מאולצת מדי בעיני ויעל פוליאקוב ילדותית מדי באופן קשה לצפייה. אף פעם לא הבנתי את ההתלהבות מאילן פלד – הכישרון העצום שלו ניכר מיד, אבל הדמויות שהוא מגלם צפויות, בנאליות ומתכלות בתוך שנייה. בסדר, הבנו, צא קצת מהקליפה, לך דווקא על מה שיאתגר אותך. העציות והשמרנות הטבועות באסי כהן מסייעות לו בדרך כלל להגחיך את הדמויות שהוא מגלם, אבל עם זאת משרות שעמום מהר מדי. רועי בר נתן מרשה לעצמו בשנים האחרונות להתפרע, וזה רק עושה לו טוב, אבל הוא עדיין מסוגל וצריך להקצין את דמויותיו עוד יותר. מאור כהן הוא זמר נהדר שהקסם הרב שלו טמון בזריקת הזין התמידית שלו בהופעות – המוזיקליות והטלוויזיוניות – אבל הגיע שלב בחיים שבו מתחשק לנער אותו ולהגיד "די, תתבגר, תנצל סוף סוף את מה שהתברכת בו, השלך את הסטלנות הזאת לפח האשפה מתחת לביתך".
***
לא אדבר שוב על הרעל שהזריק כאן ערוץ 2 והוביל לכך שכל דבר בינוני כאן נחשב מיד ליצירת מופת רק משום שמופיעים בו האנשים הנכונים או שהם עומדים מאחורי הקלעים שלו.
***
הבקשה היחידה שלי להיום ולבכלל היא צנועה: הפסיקו ללכת אחרי העדר. זה לא שווה. חפשו תמיד את אלה שאומרים את האמת בפרצוף גם אם היא לא נעימה לשמיעה

להמשך הפוסט

"בודדים אומרים": בין סוף קיץ לתחילת סתיו

איתמר זהר | 04.08.2014 | 14:21

שלא כמו לאה גולדברג, שהיתה קרובה אל לבו, אברהם בן יצחק נשאר רחוק מן הציבור הרחב. אף שהשפיע על השירה העברית המודרנית, הוא פירסם 12 שירים בלבד ושמו אינו זכור לרבים.

עם זאת היו כאלה שביקשו להנחיל את שירתו. בשנת 1979 הוצע לנורית גלרון להקליט את שירו "בודדים אומרים" למצעד הפזמונים השנתי של רשת ג'. הימים היו ימי סוף קיץ ותחילת סתיו – ימים נוראים של סליחה ותשובה. שנה חדשה ציפתה מעבר לדלת. יאיר רוזנבלום, שהלחין ועיבד את השיר, נסך בו הילה של קדושה. לא בכדי נורית גלרון מספרת כעת כי "השימוש בשופר אמיתי נותן לשיר תחושה דרמטית שמתקשרת ל'כל נדרי' של יום הכיפורים".

בקולה השיר נשמע גם כקינה, על ימים שהיו ולא יבואו שוב, על מחזוריות העונות הנעות בין קצוות, זמן שבורח ואין דרך להחזירו. הקיץ כבר נערם, כעלים שנשרו על המדרכה. אור השמש קצר יותר ויותר, ובלילה רב הוא העצב. אלא שהצער הזה, כמה אירוני, הוא שמנפח את האוויר בריאות, מוביל את גלגלי הזמן, להספיק כמה שיותר.

לפני המוות, המסמן את קץ החיים במובן הגופני לא הרוחני, ממתינה ההזדמנות לעמוד מול שער, לומר תפילת נעילה, אחרונה. שערי השמים כבר סגורים, אבל הלב – הוא שמח – כי אלוהים גרם לנו להיות קרובים זה לזה ואל עצמנו.

אחר כך השמש שדעכה תבער. זוהי הרי מחזוריות עונות השנה. הלילה כבר לא יהיה עצוב ומר. להיפך, הכוכבים יזהרו בו, רבבות מהם. כל אותם בודדים יעצרו את שירתם ויביטו סביבם, אל המסלול החדש הנפרש מולם. כל אחד מהם ילך לדרכו, חבוי בשלו, אבל הקצוות שפיצלו אותם גם יגרמו להם להתאחד בסופו של דבר.

פרט לביצוע של נורית גלרון, הנושם כל מלה ואות, ניכרים כאן, כמו בכל השירים שהלחין ועיבד, כישוריו המוזיקליים של יאיר רוזנבלום. הוא דרש מעצמו, וכך גם ממבצעי שיריו, את המרב. לא התפשר, לא ויתר, לא מצא מנוח עד שהגיע אל צמרות העצים. בשיר הזה יש גם תפנית לא צפויה, עם כניסת הקולות המלווים הנשיים ועם חליל הצד, והתפנית הזאת – כרוח בין ערביים ובין שמשות, מסמלת אף היא את המחזוריות של עונות השנה.

 

יום ליום ינחיל שמש דועכת 
ולילה על לילה יקונן.
וקיץ אחר קיץ יאסף בשלכת 
ועולם מצערו מתרונן 

ומחר נמות, ואין הדיבר בנו, 
וכיום צאתנו נעמוד לפני שער עם נעילה. 
ולב כי יעלוז: הן אלוהים קרבנו, 
והתנחם וחרד מפחד המעילה. 

יום ליום ישא שמש בוערת 
ולילה אחר לילה ישפוך כוכבים, 
על שפתי בודדים שירה נעצרת: 
בשבע דרכים נתפלג ובאחד אנו שבים. 

להמשך הפוסט

שיר בשבוע: שרק יהיה הים שקט

איתמר זהר | 30.07.2014 | 12:20

במשך שלושה עשורים, בין שנות ה-50 לשנות ה-70, היו הלהקות הצבאיות גלגל, כנף והגה במוזיקה הישראלית. בהן צמחו לא רק הזמרות והזמרים הבולטים ביותר במדינה, אלא גם המלחינים והפזמונאים המרכזיים שלה.

התוכניות שהעלו להקות אלה, מול חיילים בשטח ואחר כך בתקליט, נועדו כמובן לשמור על המוראל הצבאי והלאומי, ליצור תחושה מתמדת של קולקטיב, מוצק וחסין. אבל הן גם שימשו קרקע לנביטה של שינויים סגנוניים, במוזיקה ובפזמון, נועזים לתקופתם, שפרחו אחר כך גם כשמשתתפיהן הורידו את המדים ונהפכו לאזרחים.

לצד הלהיטים הרבים של הלהקות הצבאיות, שהם כבר חלק מהקאנון, היו לא מעט שירים שנדחקו שלא בטובתם הצדה אף שחשיבותם ואיכותם אינן פחותות.

אחד מהם הוא "שרק יהיה הים שקט" שכתב דן אלמגור והלחין בני נגרי. להקת חיל הים שרה אותו בתוכנית "שירת הים" שעלתה בשנת 1971. עודד בן חור – אחד הזמרים המרשימים והכריזמטיים בתולדות הלהקות הצבאיות, שבחר לאחר מכן להיות דיפלומט – מנווט את השיר, כרב חובל המוביל את האונייה.

זהו שיר שמתאר יום בחייהם של אנשי חיל הים היוצאים למשימתם. הוא נפתח בבוקר, עם עלות השחר, ונגמר כשהאופק אדמדם, עם רדת הערב. העיבוד התזמורתי, כמו ברבים משירי הלהקות הצבאיות, חדשני לזמנו, בוודאי במוזיקה הישראלית. לצד גיטרות חשמליות וסינתיסייזר הוא שואב השראה, בהגשה הקולית ובכוריאוגרפיה, מגוספל שחור כנסייתי. אלקטרוניקה המתערבלת במסורת. ישן וגם חדש. הם שרים כאוחזים ידיים, יוצרים מעגל, מתקדמים ואז חוזרים לאחור. תמיד יחד, גם בקטעי הסולו.

הצלילים בשיר, לצד ההרמוניות הקוליות, מדמים גלים, תזזיתיים קמעה אמנם ועם זאת אף פעם לא קוצפים. לצד התפילה, החוזרת ונשנית, "שרק יהיה הים שקט", אפשר לחוש מה קורה באונייה, בלב ים, נעה, מתנדנדת, ולמרות הכל שומרת על יציבות. כי בכל זאת, לפני ואחרי הכל צריך לשמור על אופטימיות ותקווה, להסיט מהדרך את כל מה שמאיים לפגוע בהן.

 

 

השחר שוב עולה רוטט 
ויום חדש נולד נולד וקם מן הגלים 
עולה האד 
נביט בו ונלחש דומם: 

שרק יהיה הים שקט 
שרק יהיה הים שקט שקט 
שרק יהיה שקט 
שרק יהיה שקט הים 

שקט – מן הרוחות והגשמים 
שקט – מרוב ברקים ורעמים 
שקט – ומתרפק רגוע על החול 
תן לנו יום בהיר וים כחול 
תן לנו יום בהיר וים כחול… 

גלגל השמש מלהט 
והסיפון יוקד יוקד וחם 
צופה המימה המפקד 
מביט בלוח המכ"ם 

שרק יהיה הים שקט… 

שקט – מסערות ונחשולים 
שקט – ללא גלים משתוללים 
שקט – ומחייך לשחף במרחק 
תן לנו יום בהיר וים חלק 
תן לנו יום בהיר וים חלק… 

הנה הערב שוב יורד 
וכל האופק אופק אדמדם 
ושוב בחושך הכבד 
נפליג אל הסיור דומם 

שרק יהיה הים שקט… 

שקט – מן הרוחות הנוראות 
שקט – ללא סירות והפתעות 
שקט – ומחמם בחושך את הלב 
תן לנו לילה טוב וים שליו 
תן לנו לילה טוב וים שליו…

 

להמשך הפוסט