אם קיים איזשהו יתרון בלהיות בלוגר, הוא גלום באפשרות הלגיטימית להטמיע את החוויה האישית היום יומית בכתיבה. לכן אני מאפשר לעצמי לכתוב את הפוסט הזה, שתוכנן להיכתב היום, כמחצית השעה לאחר שחזרתי מבית הקברות. בחור צעיר וטוב שהכרתי נפטר בדמי ימיו אתמול. אמנם הוא לא נמנה על חבריי הקרובים, אבל המוות הזה הצליח לטלטל את ספינת השיגרה שלי שהפליגה על מי מנוחות לעבר סוף השבוע. במקרים מסוג זה תמיד עולה המחשבה על פרופורציות. טוב לקבל פרופורציות. להבין מה חשוב באמת. אני תוהה אם אני מסכים עם הקביעה הנ"ל. פרופורציות משמעותן להשליך כרגע את היין לכל הרוחות, שכן מה שווה כל הברברת ההדוניסטית בעולם אכזר כל כך?

אולם אפשר לבטא את הפרופורציות גם בדרך הפוכה. אכול ושתו כי מחר נמות. אם לא הבנתם עד עכשיו, עצם הכתיבה מרמזת שזאת הדרך בה בחרתי. כנראה שבאופן מכוון תוכנתנו להמשיך את חיינו באופן אגואיסטי ולא לצלול למעמקי החרדות הקיומיות המאיימות מכל עבר. לאור ההקדמה הקודרת הנ"ל הכנתי לכם פוסט שליו על זיכרון וגעגוע. כל מה שעליכם לעשות הוא למלא שליש כוס יין (אם כי אני התמסרתי לוויסקי היום), להתרווח בכסא ולצאת איתי למסע קצר. 

החלטתי להקדיש את הפוסט השבוע למקום ששבה אותי בקסמו. מקום שנקרא סונומה קאונטי (sonoma county). העיתוי אינו מקרי שכן בשבוע שעבר חגגנו את סיום התואר הראשון של ה"אחת" במסעדה תל אביבית חביבה ולכבוד המאורע הבאתי איתי בקבוק שעשה את כל הדרך מאמריקה הצפונית במזוודה. מי מכם שעשה אי פעם טיול יין מכיר ודאי את ההתרגשות שמלווה פתיחת בקבוק מסוג זה. בקבוק שצופן בחובו מלבד היין גם זיכרונות וערגה לאותם רגעים יפים שהיו. אני בכלל סבור שישנו איזשהו גיל לא מוחלט שבו אתה מתחיל ליהנות מהזיכרונות יותר מאשר מהמאורעות עצמם. מי שנמצא שם יודע. 

ישראלים רבים טסים מדי שנה לארצות הברית. מתנפלים על חנויות ניו יורק, מצלמים שלכת בוורמונט, מאבדים את התחתונים בווגאס ויושבים בסן פרנסיסקו על המים. כמה מהם טורחים לעשות את הדרך צפונה כשעה נסיעה מאותה סן פרנסיסקו? כמה בכלל יודעים על המקום הנפלא הזה? אין לי מושג. אני כאן כדי לשנות לכם את הטיול הבא ולגלות לכם את אחד מהאזורים המקסימים שיש לקליפורניה להציע.

נתחיל עם קצת רקע. ארצות הברית היא אחת מיצרניות היין הגדולות בעולם. למעשה היא יצרנית היין הרביעית בגודלה אחרי צרפת, איטליה וספרד. כמעט 90% מהיין מגיע מקליפורניה כאשר האיזורים המרכזיים הם נאפה ואלי והאחות הפחות נוצצת ומפורסמת- סונומה. זוכרים את הסרט המצוין "דרכים צדדיות"? ובכן הוא צולם דווקא דרומית יותר, בדרך היין של סנטה ברברה . פרט טריוויה מעניין- הסרט גרם לירידה בנפח מכירות המרלו בארצות הברית והעלה באופן ניכר את זה של הפינו נואר. כאשר תכננתי את הטיול אליו יצאנו באוקטובר שעבר, החלטתי להקדיש ארבעה ימים מתוך חודש סך הכל לסיור יין. ברור שמעט מדי, אבל צריך לשמור גם על שלום בית. בהתחשב בפרק הזמן המצומצם, החלטתי להקדיש אותו במלואו לסונומה. למרות שנאפה היא השם בהא הידיעה שמתלווה ליין אמריקאי ולמרות שהיקבים המפורסמים ביותר יושבים דווקא בנאפה, החלטתי כהרגלי ללכת עם האנדרדוג. התאים לי יותר האופי הצנוע והלא המחייב של היקבים בסונומה. אולי בעתיד, כשיהיו לי 200 דולר להוציא על בקבוק קברנה סוביניון אגיע גם לנאפה. המרחק בין האזורים זניח ביותר ועם עוד קצת זמן הייתי מספיק את שניהם אבל מסתפקים במה שיש. בין כה וכה ידעתי בתוך תוכי שביום מן הימים אחזור לבצע השלמות. הו, כמה שהיום הזה נראה רחוק עכשיו.

לאחר נסיעה לאורך הנופים הבלתי נגמרים של כביש מספר 1, חלפנו על פני סן פרנסיסקו והמשכנו צפונה לכיוון סונומה ואלי. בחרנו להתמקם בעיירה קטנה ומדושנת עונג בשם גלן אלן. התמקמנו במלון חדש בשם OLEA. שמונה חדרים, עיצוב נקי ואלגנטי והרבה שקט. המלון עושה הכל על מנת להכניס את האורחים לאווירה של ביקור באזור יין. בחדר הכניסה מונחים לאורך כל היום בקבוקים של יין מקומי, לבן ואדום, לשימוש חופשי של האורחים. רק למזוג ולבחור היכן לשתות- במרפסת העליונה או ליד ההוט טאב. בערב, לאחר שכל האורחים חוזרים מארוחת הערב שלהם, מתכנסים לאכול יחד קינוח של שפית המלון בליווי יין קינוח. גם אם אתם לא ממש פריקים של יין, מכאן כבר לא תחזרו אותו דבר.

 

אהבתי את היעדר היומרה של האזור. נכון שישנם יקבים שמצריכים תיאום פגישה מראש ומייצרים טקס סביב הטעימה אבל היחס נעים ולבבי. דוגמה לכך הוא יקב LAUREL GLEN. יקב קטן ונפלא שאת הקברנה סוביניון שלו שתינו בשבוע שעבר. בניגוד לקברנה השרירי של נאפה, קיבלנו יין מוכן לשתייה למרות גילו הצעיר (2009), טעמים מעודנים וסיומת ארוכה ומעט מעושנת. לרגעים היה קשה להאמין שזהו אכן קברנה סוביניון.

אזור סונומה מתחלק לכמה תתי אזורים שמסווגים כ- AVA, משמע אזורי יין מוכרים ומאושרים על ידי הממסד האמריקאי. כל אזור מתאפיין בתנאי אקלים, גובה וסוג קרקע משלו. אני בחרתי לנסוע צפונה לתת אזור שנקרא RUSSIAN RIVER VALLEY. זהו אזור בעל טמפרטורה נמוכה יותר שמאפשרת גידול אופטימלי של ענבי פינו נואר ושרדונה. מרכז ההתרחשות סובב את העיירה הישנונית הילדסבורג (HEALDSBURG). בכיכר המרכזית ניתן למצוא חדרי טעימה של יקבים רבים ולצידם מבחר מעדניות כך שניתן לקנות בקבוק יין, כמה גבינות טובות ובאגט טרי,לשבת על הדשא במרכז הכיכר ולשכוח מהצרות. 

בעקבות המלצה פתחנו עם ביקור בחדר הטעימות של יקב LONGBOARD. היקב שייך, איך לא, לישראלי בשם עודד שקד שנסע לגלוש בקליפורניה, התאהב במקום, עבד בכמה יקבים מקומיים עד שהקים את היקב שלו. היקב הוא כולו שיר הלל לתרבות הגלישה ואת הקירות בחדר הטעימות מעטר אוסף הגלשנים של עודד. גם התווית היא לא בדיוק שיא המינימליזם ומעוטרת בגלשן. שונה, לא פורמלי ובעיקר כיף. מלבד יין הסירה המצוין של היקב, הוקסמתי מהפרשנות המקומית לפינו נואר. אין כאן ניסיון לחקות את היינות המדהימים של בורגון, שכן היין נעדר את הריחות הטחובים מעופשים (והמדהימים) שמאפיינים את יינות בורגון ומנפק ניחוחות הרבה יותר רעננים ופירותיים. הם ודאי מתיישנים פחות טוב מאלו הצרפתים אבל בסך הכל הפינו שטעמתי בלונגבורד גילה לפני עולם חדש של עשיית יין. כמובן שסחבתי איתי בקבוק הביתה.

לאחר הביקור אני ממליץ להצטייד במזון באחת מהמעדניות שעוטפות את הכיכר, לעלות על westside Rd  ופשוט לנסוע. כל 5 דקות תמצאו יקב. לא צריך לתאם, פשוט להגיע. בחדרי הטעימות יחכו לכם אנשים חביבים ונטולי פוזה ומטיילים אמריקאים שלא ממש שמעו על מרקקה ונוהגים אחרי מסע של 10 יקבים ו-60 יינות. בדרך כלל גובים היקבים סכום סמלי של 5-10 דולר שמקוזז בעת קניית בקבוק. אני מאוד אוהב את השיטה הזאת שמשאירה לך דלת מילוט נטולת רגשות אשם במקרה שלא ממש אהבת את היין. יקב מומלץ לאורך הדרך הוא PORTER CREEK שמתהדר בנופים נפלאים של כרמים ופינו נואר משובח. אם תמשיכו לנסוע לאורך הכביש הפתלתל תמצאו עצמכם נכנסים ליער עבות ומדהים, אחד כזה שרואים בסרטים, בו גזעי העצים גדולים כל כך שממש אפשר להיכנס ולסייר בתוכם. זהו המקום המושלם לתפוס שולחן, להוציא את האוכל, לפתוח אחד מהבקבוקים שקניתם ולהתאהב בחיים מחדש.

את הימים הבאים ניתן להקדיש לאזורים היותר מרכזיים סביב העיירה סונומה. אל דאגה, גם אם לא ממש תכננתם והגעתם לאזור באופן ספונטני לא תהיה לכם בעיה למצוא יקבים שכן הם מצויים בכל פינה. עוד יקב מצוין,TY CATON, נמצא סמוך לעיירה היוקרתית קנווד. כדאי לנסות את הפטיט סירה- לא כל יקב מסוגל לייצר יין נפלא שכזה מ-100% ענבי פטיט סירה. סגול, עמוק, טאניני, חומצי ומענג. אצלי הוא יחכה במקרר עוד 3-4 שנים לפחות.

כמובן שנתתי לכם רק טעימה קטנה מחבל הארץ הנפלא הזה. גם אם אתם לא מטורפים על יין, נופי הכרמים הנפרשים לאורך הדרכים יהוו אנטי קליימקס נפלא לאורבניות של סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס. אם אתם נהנים מאוייסטרים, קחו את הדרך הפחות מהירה לסן פרנסיסקו וסעו לאורך חופי סונומה (SONOMA COAST). בדרך תחלפו על פני דוכנים שמוכרים אוייסטרים טריים טריים, נאים או על הפלנצ'ה. כוס יין לבן בצד תשלים עצירת ביניים מרעננת בדרך לגשר הזהב.  

עכשיו זה הזמן שלי לחזור למציאות. לפחות עד פעם הבאה. אני כבר חולם בהקיץ על טיול יין בבורגון במאי הבא. לחלום מותר. עד אז, אצטנף לי בזכרונות. 

שבת שלום והרבה בריאות לכולנו! אשמח לענות לכם על שאלות בנושא.

איתי