קשה לי לפרגן לקונצרנים גדולים, רשתות או סתם חברות ענק. למרות שהתבגרתי וזנחתי מעט את עקרונותיי הסוציאליסטיים, נשאר בי ככל הנראה איזשהו זיק של אמונה שאם אקנה את הקפה שלי בבית הקפה השכונתי, אצליח להחזיק אותו מעל המים במלחמתו מול שלל הרשתות הדורסניות. עמוק בפנים, תמיד האמנתי שבחנויות הקטנות והמשפחתיות הסחורה טובה יותר והשירות האישי עושה את ההבדל, גם במחיר של לשלם עוד כמה שקלים. אני עדיין חושב כך, שכן ברוב המקרים, אמונה זאת אכן אוששה על ידי המציאות. אותה גישה הנחתה אותי עת נכנסתי לעולם היין. רשת "דרך היין" ו-"יקב רמת הגולן" נתפסו בעיני כאימפריאליסטים שלא הולמים צ'ה גווארה יינני שכמותי.

מאז אותם ימים, זרמו הרבה מים בירקון והרבה יין בגרון שלי. כמו כל אחד שרוצה להיות חובב יין בישראל, עברתי כברת דרך של טעימות יין במרתפים של "דרך היין", נחשפתי לעשרות יינות, בזמנים בהם לא יכולתי אפילו לחלום על קניית בקבוק בורדו. כמו כן, מאחורי קילומטרז' לא מבוטל של בקבוקי ירדן, גמלא וקצרין. עם השנים בלעתי את הצפרדע הסוציאליסטית שלי ונאלצתי להודות בפני עצמי ששני הענקים הללו באמת מחזיקים במניות רבות בכל הקשור לשינוי פני תרבות היין בישראל. מי יתווכח עם זה? נכון שישנן ביקורות, חלקן לגיטימיות, לגבי שני הגופים. השאלה היא מה היה לנו לפני. התשובה, למי שלא יודע, היא שיממון. ברור לי כי בעידן הנוכחי, לאור הפרגון הנ"ל יעשו לי "טירקל", או שמא יש לומר "יטרקלו" אותי, וימצאו שפעם קיבלתי בקבוק בהנחה של 6% במקום 5% המגיעה לחברי מועדון, אז הנה אני מסיר מראש את מועמדותי לכל תפקיד רשמי כלשהו. בכל מקרה היו עולים על כך שבזמן סיור על גבול לבנון בשירותי הצבאי, נרדמתי לארבעים דקות בהאמר ולא דיווחתי. 

בשנה שהיקב המדובר חוגג 30 להיווסדו ורשת החנויות מציינת 20 שנות פעילות, האירוע "מהפכות נפגשות" מקבל משמעות חגיגית. את שם האירוע, המתקיים בפעם החמישית, הגה לא אחר מאשר דניאל רוגוב המנוח. במרחב רווי אגו ואינטריגות כמו עולם היין הישראלי, זה לא דבר של מה בכך ששני גופים משתפים פעולה. מה גם שמשפחת שקד, הבעלים של דרך היין, מחזיקה בחלק מהבעלות על יקב "רקנאטי" המתחרה. הקונספט של הערב מעמיד את יינות רמת הגולן אל מול יינות מיובאים בזנים דומים. זוהי אינה תחרות, אלא אפשרות נוספת לתרגל את החך ולהתרשם מקשת הניחוחות והטעמים השונים של כל יין ויין. בנוסף, קיבלתי הזדמנות ראשונה לטעום את קברנה סוביניון "ירדן" 2010 שייצא לשוק בעוד כמה חודשים. אספתי למענכם כמה רשמים קצרים מיינות מעניינים:

 

ירדן Blanc de Blanc, רמת הגולן 2007- השמפניה של הגולן. יבש, רענן, חד. כיף. מחיר סביר. מה צריך יותר? 124 ש"ח.

Brut premier NV, Louis Roederer- שמפניה יבשה ופריכה, חומציות נעימה ומעט דוקרנית. מי שמחפש לשתות שמפניה "אמיתית" מבלי לפשוט רגל, זאת אופציה מצוינת. 289 ש"ח.

ירדן "קצרין" שרדונה, רמת הגולן 2011- בדרך כלל אני לא מהמעריצים הגדולים של היין הזה, אבל שנת 2011 היא פוטנציאל לאהבה ממבט שני. אף אגסי ועדין, אינטגרציה טובה של עץ החבית בטעמי השרדונה עושה כאן מבחינתי את כל ההבדל. שרדונה ישראלי טוב מאוד. 99 ש"ח.

Chateau Lagrezette 2009- שאטו שמיובא לארץ החל מהשנה. מגיע מקהור (CAHORS) שבדרום צרפת. זהו אזור שמתברך בענבי מלבק מצוינים. צבע סגול כהה, אף בשל, פה מוצק וטאני וסיומת ארוכה. יין צעיר, בועט ושרירי שזועק למנת בשר לידו. לפתוח שעתיים שלוש לפני השתייה ולהבין מה זה מלבק. 219 ש"ח

ירדן מרלו כרם תל פארס דאבל מאגנום, רמת הגולן 2005- קצת כמו גבר בן 33 שמתחיל לפתח כרס (לא אני כמובן), גם המרלו הזה מתחיל לחוש בפגעי הגיל. אף מתובל חלש מהרגיל, בפה הוא עדיין שומר על מבנה ומשחרר טעם, אך בעל אורך לגימה קצר וסיומת שנעלמת מהר. מי שעוד מחזיק בקבוק- לשתות עכשיו.

Crozes Hermitage, Domaine Alain Graillot 2011- סירה מעמק הרון שבצרפת. יין מאוד צעיר שמתאפיין כרגע בעיקר בחמיצות גבוהה מאוד שמקשה על ההנאה ממנו בשלב הזה. קיץ קצת משוגע עם קרירות ביולי, חום באוגוסט וגשם בתחילת ספטמבר הביאו לשנת בציר לא אחידה ברמתה בצפון הרון. מקווה לחזור ולטעום את היין הזה שוב עוד שנתיים- שלוש.

ירדן קברנה סוביניון כרם אל רום מאגנום, רמת הגולן 2007- התותח הכי כבד של הגולן בטעימה. שגריר אמיתי של קברנה סוביניון ישראלי. גוף מלא, מרבד של טעמים נפרש לאורך החך, איזון ובסך הכל יין הרמוני שעתידו עדיין לפניו, אבל מאוד מהנה עכשיו. 209 ש"ח

ירדן קברנה סוביניון, רמת הגולן 2010- טעימה ראשונית של היין טרם יציאתו לשוק. אף טיפוסי לירדן קברנה, בפה יש לנו יין מרוכך ונעים לשתייה, נגיש מאוד כבר בצעירותו. לאחר 2009 המאכזבת, קברנה 2010 מציג מהדורה משופרת אם כי זה לא יין שייזכר כמורכב או מרתק במיוחד. בשנים כאלו אני מעדיף להיצמד לגמלא קברנה שבדרך כלל נותן תמורה נהדרת.

Gewurztraminer Vendas Tardives, Hugel 2001- רק אלוהים יודע כמה אני אוהב יינות קינוח. כשהם מגיעים מאלזס זה בכלל נחמד. ניחוחות ממכרים של פירות טרופיים ובעקבותיהם מתיקות מרוכזת במידה הנכונה, כזאת שמתפתחת ומשנה גוונים לאורך כל הלגימה. כיף בבקבוק.

 זה הזמן לאחל לכולכם שבוע נפלא. עם כל הדכאון שמביא עמו יום ראשון, עדיין אני מנצל את היופי של המסתורין, הגלום בבקבוקים שאשתה השבוע, על אף שאינני מכיר אותם עדיין. ואתם, קיבלתם כאן מספיק אופציות.

אין יותר תירוצים- תאהבו יין, תאהבו את החיים.