אני יושב לכתוב את הפוסט הזה לקראת ראש השנה ונתקע. הלא רק הרגע סיימתי את הפוסט של שבועות. אני מוצא עצמי חוזר פעם נוספת אל אותם לבטים שליוו אותי באותו פוסט אמביוולנטי. האם באמת יש טעם להמליץ על יינות באופן "מיוחד" לפני החגים? האם זאת לא הדרך הבטוחה לשקוע במעמקי הבנאליות?

רוב הסיכויים שכן, לפחות לפי מספר כתבות היין שקראתי עד עתה לקראת החג (כאן אני אמור כמובן להוסיף ברוח זו – הממשמש ובא). לכן דחיתי ודחיתי את כתיבת הפוסט. האמנתי, או אולי בחרתי להאמין, שאיזשהו רעיון סוחף יבצבץ לו מבין רקמות החומר האפור שטרוד בענייני דיומא יותר מאי פעם. אם המשכתם לקרוא עד כאן, אתם בוודאי כבר מבינים שהתכנית הזאת כשלה. אם לא הבנתם, חזרו להתחלה.

באופן כללי, נהיה לא באמת מגניב לאהוב חגים, ובעוד אני כותב את המילה מגניב, אני תוהה ביני לבין עצמי האם עדיין נחשב מגניב להשתמש באיזשהו אופן במילה מגניב. הרבה יותר אוונגרדי- פרוגרסיבי לשנוא את תקופת החג, בה צריך לשבת בחיק המשפחה ליותר מחצי שעה. אולי אפילו לדבר באותן שניות מזדמנות בהן הראש מגיח למעלה מהווטסאפ, אותו מרחב בו מותר לדבר ולהתבטא גם בקבוצה. לפחות שם נחסך הריח של הכבד קצוץ הנידף המפה.

אני דווקא אוהב חגים. לפחות חלק מהם. אם יש אחד שאני אוהב במיוחד זה ראש השנה. לא בגלל שהשנה שלי באמת מתחילה בספטמבר, אלא יותר בגלל האווירה הזאת בימים שלפני החג, שמחדירה בי אמונה, גם אם מדומה, שהולכת להיות כאן באמת שנה טובה. כאשר אני נפרד מאנשים, מוכרים או זרים, ואני מאחל "שנה טובה", משהו בקול שלי משתנה. אני לפתע מרגיש שיוצא ממני משהו אמיתי יותר מאי פעם ושיש בי את כוחות העל לגרום לכך שהשנה של אותם אנשים אכן תהיה טובה יותר. על רקע הציניות שלא מרפה במשך השנה, זה בהחלט שינוי מרענן. אז נכון, לא הכל דבש, ואין מספיק יין בעולם שיעלים את הבדיחה האלמותית "מתי מגיעה המנה העיקרית?" ברגע שמוגש האוכל לשולחן, אבל משהו בחג הזה נותן לי שתי טיפות של אופטימיות מתחת ללשון.

אז מה אני לוקח מהשנה הזאת?

כמובן שאני יכול לסכם את שנת היין ולכתוב על כך שקמו ועלו על פני השטח לא מעט יקבים חדשים, בעוד אלו הקיימים לא בדיוק יודעים מה צופן עתידם. אני יכול גם לדון בכך שמספר לא מבוטל של יקבים החליפו את היינן הראשי והחליטו ללכת בדרך אחרת. קיימת כמובן האפשרות לחזור לקטע המאוס של מחירי היין, שיקפיץ באופן חצי אוטומטי את הטוקבק הלעוס עד דק (גם אם יש בו אמת) בנוגע ליין ב-5 יורו בצרפת, או לספר על נטיעות נרחבות של כרמים וזנים חדשים ברחבי הארץ. אבל לא ממש מתחשק לי. מתאים לי הרבה יותר לדבר על אנשים. 

בשנה הזאת שאני כותב את הבלוג גיליתי אצל אנשים אהבה עמוקה ליין. קשה לי להאמין שהצריכה כאן עומדת על 4-5 ליטר לנפש בשנה. הפסטיבלים מפוצצים, אנשים מתעניינים במה שהם שותים, המון אנשים כותבים אודות יין. אני באמת מרגיש שמשהו טוב קורה. משהו שבעתיד יתבטא במספרים. למדתי עוד כמה דברים, אחד מהם הוא שכאשר אוהבים את מה שאתה כותב שולחים לך מייל וכאשר לא אוהבים כותבים טוקבק. תופעה מעניינת בפני עצמה. נוכחתי אף לגלות מקרוב שבעולם היין, וגם בתקשורת המסקרת אותו, ישנן לא מעט אינטריגות, אשר חלקן לא היו מביישות את "שושלת" בימיה הטובים. פרגון ומילה טובה הם לא בדיוק ברירת המחדל של כולם. אבל את הדבר החשוב ביותר גיליתי אודות עצמי. 

בגיל 33 וקצת גיליתי שאני אוהב לכתוב. כמעט כמו שאני אוהב יין. עולם שמאפשר לי לשלב בין שתי האהבות האלו הוא מקום שהרבה יותר טוב לחיות בו. לפחות בשבילי.

ומה אתכם? קראתם את כל הבבל"ת הזה ותישארו קירחים? לא ממש. אצל חובבי היין, חג הוא הזדמנות טובה לפשפש במקרר היין ולדלות את היינות שירכיבו את הליין- אפ לארוחת החג. אני מכיר את כל ההתלבטויות והחישובים הכרוכים בכך. בתאוריה הכל נראה מושלם. נקבל את האורחים בשמפניה, נמשיך בלבן קריר ופריך, אחריו שניים- שלושה אדומים שילוו את המנה העיקרית ולבסוף יין קינוח משובח. בפועל, האורחים מגיעים ובמקום אווירת הקוקטייל עם השמפניה הם מתנפלים על השולחן. כשאתה פותח את הלבן כולם רוצים רק אדום ואל הבקבוק השני והשלישי שפתחת בצהריים על מנת שיתחדררו, אתה מגיע בודד ומסיים שיכור. בסוף הערב כל שנותר הוא להחזיר את בקבוק יין הקינוח בבושת פנים למקומו במקרר ולהבטיח לעצמך שבחג הבא תאמץ המשפחה את תרבות ה- SLOW FOOD. לחלום עדיין מותר.

לא פשוט לבחור המלצות לחג. כמובן שישנם משתנים כגון מספר האורחים, זיקתם ליין, כמות הבקבוקים הנדרשת ובסופו של דבר התקציב. לכן החלטתי לשלב כהמלצה רק בקבוקים שמחירם נע בטווח של 50-110 שקלים. כמו כן אלו בקבוקים שנמצאים בחנויות היין ולא קשים להשגה. אם אתם מאלו שקונים את היינות בסופר, אני לא בטוח שתמצאו כאן את מבוקשכם. אם אתם בעניין של לקפוץ לחנות היין ולהפוך את החג לקצת יותר מיוחד, זה הזמן להצטייד בעט. 

שיראז, רקנאטי 2012- גם בשנה הזאת השיראז בסדרת הבסיס של היקב הוא התמורה הכי טובה שניתן לקבל. היין מפיץ ניחוחות שיראזיים שזיפיים וסגלגלים עם קולות רקע של עגבניות מיובשות. בפה מתקפה נדיבה,נעימה ומלאת טעם. ב-59 שקלים זאת מציאה אמיתית.

 

צילום: שלמה שהם

 

 
Malbec Reserve, Finca La Celia 2011- יין מלבק ממנדוזה שבארגנטינה. היין הזה הוא מעין ערס אינטיליגנט. בדקות הראשונות הוא מתפרע בכוס ועושה הרבה בלאגן בפה. רק תגלו איתו קצת סבלנות והוא יהפוך לבן לוויה נפלא לארוחה שלכם.  70 ש"ח. לא כשר.

אלון, הרי גליל 2011- קשה לכתוב המלצה לחג בלי לשלב את הרי גליל. אלון הוא יין פשוט וכיפי במובן הכי חיובי של המילה. יש לנו כאן בלנד של קברנה סוביניון, סירה ופטיט ורדו. יין די אלכוהולי, מעט מתקתק ובעיקר משמח. ללכת על בטוח. 70 ש"ח.  

צילום: חגית גורן

 

 Regolo Rosso, Sartori 2008- יין שמגיע מאזור ורונה שבצפון איטליה. 100% ענבי קורבינה שמייצרים אף עישבוני פרחוני נעים להפליא. ליין מרקם חלק וכיפי וחמיצות שבאה בדיוק בזמן. כיף של יין. 81 ש"ח. לא כשר.

 

קברנה- מרלו " גמלא השמורה", יקב רמת הגולן 2011- היין החדש של היקב. 50-50 של קברנה ומרלו, 12 חודשים בחבית. עגול, מתקתק, קליל. השילוש הקדוש הזה יגרום גם לדודה המעצבנת לאהוב אותו.  70 ש"ח.

Cotes Du Rhone Rouge, Guigal- בלנד כניסה מצוין לעמק הרון שבצרפת, או במילים אחרות סירה, גרנאש ומורברדר. יין בעל צבעי שני, עצמתי, ישיר עם הרבה פרי מתובל ומפולפל. בלי תחכום, פשוט וטוב. 95 ש"ח. לא כשר.

 Camins Del Priorat, Alvaro Palacios 2011- כמה כיף שיש פריורט שלא צריך לפשוט רגל בשבילו. עוד יותר כיף שהוא מגיע מהיקב הנפלא של אלווארו פאלאסיוס. אף אלכוהולי ומעט ריבתי, בפה המתקפה מתאפיינת בהמון המון פרי. עדיין מעט צעיר אבל למי יש כוח לחכות. בואו להכיר. 110 ש"ח. לא כשר.

 

SECRET, טריו 2010- שילוב של קברנה סוביניון ומרלו מהרי יהודה. אף בשל וטוב עם דובדבנים ומעט עץ. בפה מרקם קטיפתי וחלק, סיומת ארוכה המאופיינת בגווני שוקולד מריר. מפתיע וטעים לאללה. 110 ש"ח.

 

 

 

 בגזרת הלבנים טעמתי עשרות יינות בפסטיבל היין בירושלים. אהבתי את -FUME BLANC 2012 של דלתון. יין חד עם חמיצות נהדרת ומחיר מפתה של 50 ש"ח. סוביניון בלאן 2011 של עמק האלה מהווה אף הוא בחירה מעולה ב-65 ש"ח. אם אתם בעניין של שרדונה, פלטר UNOAKED הוא פתרון קליל ומרענן עבורכם.

זהו, זה הזמן לאחל לכולכם שנה טובה, שנה של בריאות, שנה של יין טוב. יותר מזה לא צריך.