כמעט חודש עבר מאז הפוסט האחרון. זה לא שלא קרה דבר מאז. לאחר שכתבתי פוסט בו התוודיתי על חיבתי היתרה לתקופת החגים, נוכחתי לגלות שלפחות בפן היצירתי זוהי תקופה יבשה המעקרת כל ניסיון לפתח מוזה או רעיון כלשהו. כך קרה, שלאחר כל יין ששתיתי בתקופה האחרונה, ורק אלוהים, אשתי והכבד שלי יודעים שהיו רבים כאלו, הבטחתי לעצמי שהנה הצטבר לו חומר לפוסט הקרוב ושכבר מחר הרשמים ייעלו על מסך מערכת הוורדפרס האפרורי.

אבל אז, קצת כמו מטיילים מסטולים בדרום אמריקה שמתכננים מדי ערב לקום בבוקר למחרת ולקחת אוטובוס ליעד הבא, מה שלא באמת קורה, החלטתי לדחות קצת את הכתיבה ולחכות. ככה זה, כשהבטן מלאה והגוף עסוק בעיכול ובקבלת החלטות בנוגע למה נכנס ומה יוצא ומתי, לא נשארת אנרגיה עודפת כדי לתחזק מוח קודח. 

אבל עכשיו החגים כבר מאחורינו, הטמפרטורות צנחו לפתע בכמה מעלות וזה זמן טוב לכל מיני עדכונים, רשמים, ביקורות וברבורים. אז אני בוחר להתחיל דווקא מהסוף, מבחינה כרונולוגית בכל אופן. את סוף השבוע האחרון ביליתי במלון "כרמים" החדש של ישרוטל שממוקם בקריית ענבים לצד הדרך העולה לירושלים. המלון, כשמו כן הוא, מכיל מוטיב חוזר של גפנים וכרמים ומשתמש ביין כקונספט, כיאה להיותו ישוב באחד מאזורי היין הטובים והמתפתחים בישראל. 

בשנים האחרונות, אני לא מבלה יותר מדי במלונות ישראלים, אך כשאשתי מסיימת שלושה חודשים מפרכים של לימודים למבחן מפלצתי, בהם זכיתי לראות את זיו פניה פחות מאשר את פני המטופלים שלי, החלטתי שזהו זמן מתאים לקחת הפסקה של יומיים מהחיים ולנקות קצת את הראש בחסות אוויר ההרים. אם זה מתיישב עם פתיחתו של מלון חדש שרק מלגלגל את שמו נהיה לי טוב בגוף, אז מה טוב. כך עלינו בצהרי שישי על הפוקוס (למכירה, דרך אגב) ויצאנו ל- ROAD TRIP מטורף של 38 דקות שהחל בכפר סבא והסתיים בקריית ענבים.

"כרמים" זהו המלון היפה ביותר שהייתי בו בארץ. בניין המלון שוכן על צלע הר, באופן שאם מסתכלים מכביש 1 קשה להבחין בו, שכן הוא משתלב היטב בנוף המקומי. העיצוב בפנים נקי ואלגנטי, עם דגש על פרטים קטנים וחללים פתוחים גדולים וארוכים. חדרי המלון מרוהטים בסטנדרט שמזכיר מלונות שהייתי בהם בחו"ל. לא עוד שטיח ירוק- חום- אפרפר מקיר לקיר, דרכו ניתן ללמוד על הרגלי שירות החדרים של האורחים הקודמים, אלא רצפת פרקט נעימה המובילה למרפסת עם נוף נפלא. למרות 155 חדרים, איכשהו מתקבל שקט מופתי שזועק לספר וכוס מבעבע טוב. הספא המשתרע לאורך קומת הכניסה נקי, מעוצב בטעם טוב וכולל סאונה יבשה, חמאם ובריכה מחוממת ולצידה שני הוט טאבס מבעבעים. כל מה שצריך בשביל לא לצאת מהמלון.

 

במסדרון הארוך בין הקבלה למעלית, ממוקם בוטיק יין. זהו חדר לא גדול שאת קירות הכוורת שלו מעטרים בקבוקי יין ישראלי מהאזור. בחזית ישנו בר קטן וכל כמה שעות נערכת סדנת היכרות עם יינות האזור. יוזמה שעולה יפה, שכן כשעברתי מדי פעם ליד אותו בר הזדמן לי לראות אנשים יושבים, שותים ומדברים על יין. אז נכון ששמעתי שם מושגים כמו "חפיצות" (הטעות במקור) ועוד ניסיונות של אורחים לדבר בשפה ייננית יתר על המידה, אבל הסך הכל הוא חיובי. רק חבל מאוד שכרגיל מחירי היין בבוטיק הם מחירים מפלצתיים. במסווה של קידום יינות האזור מנסים לעשות קופה גדולה מדי וכך יוצא שבמקום לקדם יין, מקדמים תלונות של אורחים במעלית בדרך לחדרים. חבל, זהו פספוס גדול. כאשר רוצים באמת לקדם נושא, עושים זאת בכל החזיתות- כן, גם במחיר. 

לסיכום, חופשה נפלאה במלון באמת מפנק, אך טוב יעשו ב-"ישרוטל" אם יצאו מהקיבעון ויהפכו את המלון למקדש יין אמיתי שבו על ההדומים ברחבת הקריאה הנהדרת יונחו יותר שמפניירות ופחות כפות רגליים. אף פעם לא מאוחר מדי.

לא אשחרר אתכם ללא נגיעה ישירה בנושא שלשמו התכנסנו כאן. בתקופת החגים יצא לי לטעום כמה וכמה יינות. אין כאן ממש קו שמחבר ביניהם, אלא שזהו אוסף קצת אקלקטי ולא מתוכנן המאגד כמה דברים ששתיתי בעת האחרונה. 

ג'יימס, סוסון ים 2012- עוד שנה לשנין בלאן של סוסון ים. לאחר 2011 שסיפקה יין OFF DRY שזכה לשם משלו (האחים רייט), השנה התקבל יין יבש בעל מרקם שמנוני עם מאפיינים שהזכירו לי תפוח ירוק וחמצמץ (היחיד שאני מוכן לאכול) . יין שכיף מאוד לגלגל בפה. פתחתי בערב מול הטלוויזיה ולא נשאר יותר מדי למחר…90 ש"ח

שורש, צרעה 2011- אני עדיין לא יכול לשים את האצבע אם זאת שנת הבציר או השפעתו של ז'אן קלוד ברואה המייעץ ליקב, אבל היין הזה מתכתב עם אירופה בשפה חדשה בכל הנוגע ליין ישראלי. יין מעודן ומאופק. היה לי ספק כיצד יתקבל אך כשפתחתי אותו בנוכחות אשתי וזוג חברים הם נפלו בחיקו. יין טוב, טוב מאוד. 120 ש"ח

BLACK TULIP, טוליפ 2009- פעם ראשונה שאני ניגש אל היין הזה. זהו בלנד בורדולזי המהווה את יין הדגל של היקב. באף עולה מכה חזקה של אלכוהול שדי מאפילה על שאר הניחוחות. בפה היין חושף דומיננטיות של עץ אלון ואז מאחור מגיח הפרי, אבל הוא פשוט לא מצליח לפרוץ ולהביא את היין הזה למקום מאוזן. יום למחרת, היין כבר היה הרבה יותר ידידותי למשתמש והרבה יותר מהנה. עדיין מאוד צעיר ולא ממצה את עצמו, אבל אחי מאוד נהנה ממנו, אז מה אני יודע? 150 ש"ח

Vouvray Petillant, Domaine Huet 2005- מבעבע צרפתי מבוסס ענבי שנין בלאן. יין שכיף לגלגל בפה שכן הוא מקבל מרקם קרמי חמאתי עגלגל ואז זורם לו למטה בגרון ואתה מוצא עצמך משווע ללגימה הבאה. אולי לא המבעבע הכי אינטלקטואלי שתשתו, אבל כזה שיחשוף בפניכם את את הצד הכיפי של חיים. 140 ש"ח אצל הג'יאקונדות.