ברטרנד ראסל, פילוסוף בריטי, מתמטיקאי, חתן פרס נובל לספרות, (והראשון שזכה בפרס ירושלים!) בן המאה העשרים, היה פציפיסט שהתנגד בחריפות, בין השאר, לנשק גרעיני. ראסל קבע כי מדעני האטום הראשונים "היו קבוצת אנשים חדורי אידיאלים שבורכו בכישורים אינטלקטואלים יוצאים מגדר הרגיל, וסיפורם הוא טרגי. מונעים על ידי שילוב של מטרות נעלות ושליליות כאחד, נשאלת השאלה את מי הם באמת שרתו. את הרע אשר התחולל בעקבות עבודתם אין בכוחם להשיב, ואם אפשר להשיבו, ייעשה הדבר על דעתם של גברים ונשים רגילים ברחבי העולם כולו."

בספרו "שבעתיים כאור החמה", מתאר הסופר רוברט יונק את הטרגדיה של המדענים שהיו שותפים ב'פרויקט מנהטן' –  הפרויקט ליצירת פצצת האטום. הספר מתאר את ההתחבטויות המדעיות, הפוליטיות והמוסריות של מדעני האטום הראשונים. "כדרך הילדים שיחקנו עד שבקעו הלהבות בטרם ציפינו להן," סיכם את הדברים קרל פרידריך פון וייצקר, ממדעני האטום.

המושג "שבעתיים כאור החמה" מוזכר במקור בספר ישעיהו: "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא"  (ישעיהו, פרק ל, פסוק כ"ו; מופיע גם בברכת החמה בנוסח הספרדים, ברכה הנאמרת אחת ל-38 שנים, עפ"י מחזור החמה). השימוש בו בהקשר של פצצת האטום אינו מדעי, אלא תרבותי. הוא מייצג את ההקשרים שאנו עושים בין הידע הקוגניטיבי שלנו לבין הרגש, התרבות וחיי היומיום.

הדיון בנושא זה, של הקשר בין מדע, טכנולוגיה וחברה, אינו חדש. כבר במאה השבע עשרה, פרנסיס בייקון, המוכר כאבי האמרה "ידע הוא כוח", אמר גם שהמדע הוא תחום של האנושות הפועל למען האנושות, ולכן יש לבחון וללמוד מדע דרך הפריזמה של תועלת החברה. 

יותר מכל תקופה אחרת, המאה העשרים הוכיחה כי מדענים אינם יכולים "לשחק כדרך הילדים" עם המחקרים והתגליות שלהם, והם אינם יכולים לפטור עצמם מהאחריות לשימוש שעושה החברה בתגליותיהם. זה נכון בתחום המחקר הגרעיני, בגנטיקה, ברובוטיקה, באסטרופיסיקה – למעשה, בכל תחום שהאדם יוצא לחקור. באותה מידה, אנשי רוח, ממשל וחברה אינם יכולים לפטור את עצמם מהבנת התהליך המדעי-טכנולוגי והזנתו אל תוך הערכים הבונים את תרבותנו. ההבנה ההדדית הזו חיונית לא רק להעשרת חיינו, אלא גם ליכולתנו לחשוב באופן ביקורתי על התהליכים המניעים את החברה כולה, וליישם ביקורת זו באופן מצמיח ולא מצמית. ההיסטוריה האנושית מוכיחה שמי שמפחד מחשיבה ביקורתית כזו במקום להקשיב לה, יוצר שיתוק המשפיע על כל ההיבטים של חיינו. רק כאשר החינוך כולו, בכל הגילאים ובכל התחומים, יקפיד על כך שהמדע והרוח יזינו אלה את אלה באפן המשכי ומתמיד, מתוך עיסוק מתמיד בביקורת לגיטימית ובונה, ההתמודדות עם הסוגיות שהחברה המערבית המודרנית מתמודדת אתם – מסגירת פערים ועד  צמיחה והתפתחות – תהיה מדויקת, עשירה ומוסרית יותר.