השנה הקולנועית הסתיימה בסימן צפון קוריאה, סיכומי שנה והימורי אוסקרים, והטריילרים לסרטי הקיץ של 2015 מתחילים לצוץ מכל עבר. בהתאם לאובססיות של הוליווד בעשור האחרון, גם ב-2015 צפויים לא מעט המשכונים (שוורצנגר חוזר ל״שליחות קטלנית״, למשל, ובקיץ יהיו גם הפקות הענק של ״הנוקמים 2״ ו״מלחמת הכוכבים 7״), ולצידם סרטי איכות מדוברים. בהתבסס על הסרטים שהספקתי לראות בהקרנות מקדימות ופסטיבלים בשבועות האחרונים, הנה מדריך המלצות קצר. מן הסתם, הרשימה הזו תלך ותתארך ככל השנה תתקדם (שימו לב – תאריכי היציאה מתייחסים להפצה מסחרית בישראל, לא להקרנות טרום בכורה או הקרנות פסטיבלים):

בירדמן

תאריך יציאה: ה-29 בינואר

״בירדמן" (או בשמו המקורי והמלא Birdman Or The Unexpected Virtue Of Ignorance), הוא דרמה קומית במסגרתה מייקל קיטון מגלם כוכב הוליוודי שמאס בגילומו של גיבור על בשם ״איש הציפור״ בסדרת סרטי אקשן מצליחה ומנסה להמציא את עצמו מחדש כבמאי תיאטרון בברודוויי. כמו ״מפות לכוכבים״ הפרוע של דיוויד קרוננברג, ״בירדמן״ של אלחנרדו אינארטו המקסיקאי (״בבל״, ״21 גרם״) מערבב אלמנטים סוריאליסטיים של פנטזיה ומציאות ולועג למיינסטרים ההוליוודי. התוצאה היא עלילה סוחפת ומלאת טוויסטים שקשה מאוד לצפות אותה מראש. למעשה, הסרט לועג למוסכמות הקלאסיות של הוליווד בכל מובן: בסיפור שהוא מספר (ובסטריאוטיפים ההוליוודיים שמאכלסים אותו) ובצורה שבה הוא בוחר לספר אותו. יש סיכוי סביר שהצלם המחונן עמנואל לובצקי יקטוף אוסקר בזכות היכולת ליצור אשליה של שוט אחד באורך שעתיים. בנוסף ללובצקי, הכוכב הבלתי מעורער של הסרט הוא קיטון, שהקאמבק המרשים שלו בדמות גבר שסובל ממשבר גיל העמידה יזכה אותו במועמדות לאוסקר. 

וכך זה נראה:

פרינסס 

תאריך יציאה: ה-12 בפברואר

2014 היתה שנה אדירה לקולנוע הישראלי, עם שילוב מבטיח של שוברי קופות כמו ״אפס ביחסי אנוש״ וסרטים שזכו להצלחה ביקורתית ובינלאומית כמו ״גט – המשפט של ויויאן אמסלם״. למרבה השמחה, היבול של 2015 יהיה מגוון ומרתק לא פחות. ״פרינסס״, פיצ׳ר הביכורים של טלי שלום עזר (״סרוגייט״) ממשיך את הגל החדש של הקולנוע הנשי מהשנים האחרונות והוא סרט מטלטל וחכם לא פחות מ״שש פעמים״ (אשר עסק גם הוא בהתבגרות מינית בעולם גברי ואלים). הסרט מגולל את סיפורה של אדר (שירה האס בהופעת בכורה מדהימה), ילדה בת 12 שהוריה התגרשו וכעת היא גרה עם אמה (קרן מור) והחבר של האם (אורי פפר). יום אחד אדר פוגשת באלן (אדר זוהר הנץ), ילד יפה-תואר הדומה לה באופן מחשיד, ובין השניים מתפתחת חברות אמיצה. למרות שהוא בלתי אחיד ברמתו, יש ב״פרינסס״ מספיק סצנות מעולות והסיפור שהוא מגולל עוסק בהתבגרות ומיניות באופן ישיר ומטלטל. זהו לא סרט פשוט לצפייה, אבל הוא מתגמל וסוחף (בין היתר בזכות הפסקול המעולה).  

הגננת

תאריך יציאה: ה-22 בינואר

מאז שנחשף בפסטיבל קאן במאי ״הגננת״ הספיק לקטוף תשבוחות ולהתברג באינספור סיכומי שנה בעולם, ובצדק. הפיצ׳ר השני של נדב לפיד (״השוטר״) מציג חזון קולנועי ייחודי ומפתיע. כמו שלום עזר, גם לפיד מצטיין בעבודה עם ילדים, והשחקן הצעיר שלו (אבי שניידמן) עושה כאן עבודה מדהימה. שניידמן מגלם את יואב, ילד ביישן בן חמש שיש לו כשרון נדיר לכתיבת שירה. כשהגננת שלו, נירה (שרית לארי) מבחינה ביכולת הזו היא מחליטה לעודד אותה בכל מחיר. ככל שהאובססיה של נירה ליואב מתעצמת הסרט הופך לקודר יותר ויותר, והמציאות הישראלית שהוא חושף הופכת לסיוט מתמשך. ״הגננת״ מצליח לספר סיפור בלתי שגרתי באמצעים ויזואליים בלתי שגרתיים (למשל, הבחירה לצלם סצנות רבות מנקודת המבט של יואב). אסתר רדא ויחזקאל לזרוב מגיחים להופעות אורח, ומצטרפים לאנסמבל מרשים של שחקנים. 

״הגננת״. נשים גונבות שירה 

סלמה 

תאריך יציאה: ה-5 בפברואר

בשנה שעברה הפך סטיב מקווין לבמאי האפרו־אמריקאי הראשון שקטף אוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר (אבל הפסיד בקטגוריית הבימוי) עבור ״12 שנים של עבדות״. השנה, לראשונה בהיסטוריה, ייתכן שבמאית אפרו־אמריקאית למועמדות בקטגוריית הבימוי. זאת בזכות אווה דוורניי, שסרטה ״סלמה״ קוטף לאחרונה ביקורות מהללות. מדובר בדרמה תקופתית המגוללת את סיפורה של צעדת ענק של התנועה לזכויות האזרח בהנהגת מרטין לותר קינג ותומכיו ב-1965. הסרט הופק בתקציב נדיב על ידי בראד פיט ואופרה ווינפרי, וכולל קאסט מרשים של שחקנים, בהם קובה גודינג ג׳וניור, טום ווילקינסון, מרטין שין וגם ווינפרי עצמה בתפקיד משנה. הסיפור עצמו סובב סביב קינג (דיוויד אוילובו) וניסיונו לשכנע את הנשיא לינדון ג׳ונסון לאשר את חוק זכויות האזרח שנועד לבטל את מדיניות הסגרגציה והאפליה הגזעית. כדי להפעיל לחץ פוליטי על ג׳ונסון, אירגן קינג צעדת ענק מהעיירה סלמה למונטגומרי שבאלבמה — אירוע שהפך לאבן דרך בהיסטוריה של התנועה לזכויות האזרח בגלל ההיענות האדירה שזכה לה והתגובות האלימות שעורר. סרטה של דוורניי עלה לאקרנים בארה״ב בתקופה של מתיחות בעקבות מהומות פרגוסון ושורה ארוכה של צעדות והפגנות ענק שהתקיימו בארצות הברית לאחר פרסום ההחלטה שלא להעמיד לדין שוטר לבן שירה בצעיר שחור. במובן זה, ״סלמה״, שהטריילר הלוחמני שלו מסתיים בקריאה אזרחית לקום ולצאת לרחובות, רלוונטי מתמיד.

שנה אלימה ביותר

טרם נקבע תאריך יציאה 

אוסקר אייזק פרץ לחיינו בשנה שעברה בתפקיד המוזיקאי הכושל והאבוד ב״בתוך לואין דיוויס״ של האחים כהן. כעת הוא חוזר בסרטו השלישי של ג׳יי.סי שאנדור, אחד הבמאים המסקרנים ביותר שפועלים כיום בטווח שבין האינדי למיינסטרים האמריקאי. שאנדור פרץ לתודעה עם ״התמוטטות״ (2011), דרמה כלכלית שהגיבה למשבר של 2008 וזיכתה אותו במועמדות לאוסקר בקטגוריית התסריט המקורי. בשנה שעברה הוא ביים את ״הכל אבוד״, דרמה נטולת דיאלוגים במסגרתה רוברט רדפורד מגלם גבר אמריקאי שמנסה לשרוד על היאכטה שלו אחרי סערה. סרטו השלישי של שאנדור, A Most Violent Year, הוא דרמת פשע המתחרשת בניו-יורק ב-1981, אחת השנים האלימות ביותר בהיסטוריה של העיר. הסרט מתמקד במהגר (אייזק) אשר מנסה להרחיב את העסק שלו ולנצל הזדמנויות בזמן שהאלימות, הריקבון והשחיתות משתוללים ברקע. ג׳סיקה צ׳סטיין מצטרפת לאייזק בהופעה מעולה, ולמרות שהסרט רפטיטיבי מדי (דפוס חוזר בכל סרטיו של שאנדור) מדובר במותחן אפקטיבי, חכם ומרשים. 

המשך יבוא – בשבוע הבא אפרסם את ״הרשימה השחורה״: הסרטים שאפשר לדלג עליהם בקלילות