אז "גט", סרטם עטור השבחים של רונית ושלומי אלקבץ, לא זכה להתברג לחמישיית הסרטים הזרים שיתמודדו באוסקר, אבל לישראל יש נציגות אחרת בטקס הנוצץ: הסרט הקצר "איה" של מיכל ברזיס ועודד בן נון, אשר יתמודד על פרס "הסרט הקצר הטוב ביותר". זו בשורה משמחת מאוד עבור זוג הקולנוענים בוגרי "סם שפיגל", אשר חשפו את סרטם לראשונה ב-2012. "איה", שנכתב על ידי ברזיס, בן נון והבמאי תום שובל ("נוער"), הוא הוכחה לכך שיש קהל גם לסרטים שאינם מצייתים לנוסחה המוכרת של 90 או 120 דקות. הסרט, שאורכו כחצי שעה, מגולל את סיפורם של  שני זרים שנפגשים במקרה בנמל התעופה וגורלם נקשר בגלל טעות בזיהוי. זו לא בדיוק קומדיה של טעויות, אלא דרמה רגישה ומינורית שהתחבבה ככל הנראה גם על חברי האקדמיה האמריקאית.

 וכך נראה הטריילר ל"איה":

בקיץ 2012, רגע לפני שהסרט נחשף בבכורה בפסטיבל ירושלים, ראיינתי את בן נון וברזיס על הקריירה הקולנועית הבלתי שגרתית שלהם. כעת, לרגל המועמדות לאוסקר, אני מפרסמת את הריאיון (שפורסם לראשונה ב"עכבר העיר") בשנית, ומחזיקה לשניים אצבעות:

זוג הקולנוענים שגורם לשחקנים ללכת עד הסוף: ריאיון עם מיכל ברזיס ועודד בן נון

באחת הסצנות החזקות ב"עונג שבת" (2003), סרטם הקצר ועטור הפרסים של הבמאים מיכל ברזיס ועודד בן נון, נערה חרדית בשם רחל (טלי שרון בהופעת בכורה קולנועית) בורחת מביתה אחרי כניסת השבת ונכנסת למכונית עם שתי חברות נוספת. כשהיא מגלה שאין לה איפור, רחל תוחבת את ידה לתחתוניה ומשתמשת בדם המחזור שלה כשפתון. בזכות המשחק המדויק של שרון הסצנה הזו מצליחה להפתיע ולעורר תחושת אי נוחות שסייעה לסרט הגמר של הצמד להיבחר כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר בתולדותסם שפיגל. כעשור לאחר מכן ניתן לקבוע ש"עונג שבת" סימן את תחילתה של זוגיות קולנועית (ורומנטית) מופלאה.  

מאז ההצלחה המפתיעה שנחל שיתוף הפעולה הראשון בין בני הזוג הירושלמים הם יצרו ביחד שני סרטים קצרים נוספים – "גן עדן אבוד" ו"הנשים של יום שלישי" – ולאחרונה סיימו לצלם את "איה", דרמה בת ארבעים דקות בכיכובם של שרה אדלר (מדוזות) והשחקן המוערך אולריך תומסן ("החגיגה", "בעולם טוב יותר", "ג'יימס בונד – העולם אינו מספיק"). למרות הנועזות של סרטיהם, שעוסקים בין השאר בשילוב הנפיץ של מיניות ודת, ברזיס ובן נון מתגלים כזוג ביישן ושונא ראיונות. חרדת החשיפה שלהם היא לא השוני היחיד ביניהם לבין קולנוענים צעירים אחרים: בעוד שבוגרי בתי הספר לקולנוע מדפקים על דלתותיהן של קרנות או מנסים לגייס מימון דרך האינטרנט, השניים הצליחו לגייס חברת הפקות צרפתית שמימנה את "גן עדן אבוד" וסייעה לממן את "איה". לאחרונה הם זכו בפרס לפיתוח סרט באורך מלא בפסטיבל הקולנוע מונפלייה שבצרפת, ובמלגת שהות לכתיבה באתר Moulin d'And, שם צולם הסרט "400 המלקות".

צפו ב"עונג שבת", סרטם הקודם של ברזיס ובן נון:

 

ברזיס ובן נון, שניהם בשנות השלושים לחייהם, נפגשו בסם שפיגל והפכו מהר מאוד לזוג. "שנינו ירושלמים. אני גדלתי בעין כרם החילונית ומיכל בבית וגן הדתית יותר, ואחרי שהכרנו הסתבר שנהגנו לשחק ביחד באותו גן ילדים", מספר בן נון בריאיון לקראת הקרנות הבכורה של "איה". הרקע הדתי של ברזיס משתקף בסרטיהם הקצרים –"עונג שבת" שעוסק בניסיונה הטרגי של רחל לפרוק עול ולצאת לבלות ללא ידיעת משפחתה החרדית, ו"גן עדן אבוד", יצירה פואטית על גבר חרדי (מוריס כהן) ואישה מוסלמית (רותם זיסמן כהן)  שמממשים את אהבתם האסורה בחדר מלון קלסטרופובי. 

כשהם נשאלים מדוע השתמשו בפרובוקציות כמו סצנת השפתון ב"עונג שבת" או סצנה שבה גבר שולף ברכת יום הולדת מתחתוניה של המאהבת שלו ב"גן עדן אבוד", הם עונים כי "מעולם לא היתה לנו כוונה להיות 'פרובוקטיביים'. המטרה היתה לספר את הסיפור בדרך האפקטיבית ביותר, והרגעים שבהם קורה משהו קיצוני ולא צפוי, שגורם לצופה לנוע בכיסא מאוד משמעותיים בעיננו מהבחינה הזו. כשאנו צופים בסרט יחד עם קהל אלה תמיד הרגעים שאנחנו מחכים להם, כי רק אז נדמה לך שאתה ממש מרגיש את הקהל. זאת תחושה כמעט פיזית, מעיין השתחררות של מתח שהדבר הזה נחשף וקרה בפני כולם".

למה היה לכם חשוב לקשור בין מיניות לדת?

בן נון: "אני לא חושב שמדובר כאן בהכרח בדת, אלא במשהו מוגדר פחות. מבחינתי מדובר בפולקלור שהוא חלק מהמלאות של הסיפור ושל הדמויות, ולא היתה כאן כוונה לצמצם את הסיפור למסגרת דתית בלבד". לדברי ברזיס, "נושא האמונה, במובן הרחב שלו, יכול להקנות עומק והדהוד ליצירה. הוא יכול לשקף את האי ודאות שלנו, את הבדידות שלנו, ויחד עם זאת את השאיפה לגאולה".

בניגוד לסרטיהם הקצרים, "איה" הוא סרט נטול סממנים דתיים. ברזיס ובן נון מגוללים באופן עדין ומשכנע את סיפורה של איה (אדלר), אישה בשנות השלושים לחייה שנקלעת ל"טעות זיהוי" בנתב"ג ומחליטה להעמיד פנים שהיא הנהגת שאמורה לקחת פסנתרן בינלאומי (תומסן) לתחרות רובינשטיין בירושלים. התוצאה היא דרמה מלאת ניואנסים שמתרחשת ברובה במהלך הנסיעה המשותפת ברכבה של איה. כשבן נון וברזיס נשאלים איך הם הגיעו לשחקן עסוק ומבוקש כמו תומסון, השניים מספרים כי "זה היה תהליך קצת מפותל שמתחיל ביאן הרלן, המפיק לשעבר של סטנלי קובריק, שמאוד אוהב את  "גן עדן אבוד". הוא הפנה אותנו לחבר טוב שלו שמנהל את אחת מחברות ההפקה הגדולות בדנמרק (נימבוס פילמס, החברה שהפיקה את הסרט "החגיגה") ושם הפנו אותנו למלהק דני שקרא את התסריט והמליץ על אולריך לתפקיד. כמובן שלא חשבנו שיש הרבה סיכוי שהוא יסכים, אבל המלהק הציע שהוא יפנה אליו ישירות ואנחנו החזקנו אצבעות. זמן מה אחר כך הגיעה תשובה מלבבת מאולריך, שכתב הוא אהב את הפיוטיות שבתסריט וישמח להשתתף בסרט".

ואז התחלתם לצלם? 

ברזיס: "לא. אז התחלנו לנסות לתאם מועד. בסוף הוא הצליח לדחוף אותנו בין צילומים של סרט עם ניקולס קייג' לבין טקסי פרסים על המשחק שלו ב'בעולם טוב יותר'. יומיים אחרי שצילמנו בירושלים כבר ראינו אותו חנוט בחליפה ב'גלובוס הזהב'. זה היה משעשע'".   

הכימיה בין אדלר לתומסן אמינה ומשכנעת, עם תחושה ממשית של אינטימיות ומתח מיני. הם נפגשו לפני הצילומים?
 
"הפגשנו אותם לחזרות בדנמרק כמה שבועות לפני תחילת הצילומים. במהלך החזרות ובימים הראשונים של הצילומים הרגשנו שאולריך היה די קר ומסוגר, גם כלפינו ובאופן מסוים גם כלפי שרה. מאוד נלחצנו וחששנו שלא תיווצר ביניהם האינטימיות הנחוצה לחלק האחרון של הסרט. בתזמון מופלא, ביום בו עברנו לצלם סצנה אינטימית במיוחד שבה אולריך נדרש 'לנגן' יצירה קלאסית על הירך של אדלר, פתאום הוא היה אחר לגמרי על הסט. עד היום אנחנו סקרנים להבין מה בדיוק התחולל שם, והאם מדובר בתהליך מכוון של אולריך כשחקן מקצועי, או שפשוט הזמן שהוא בילה עם שרה על הסט עשה את שלו, ובדיוק ברגע הנכון משהו התרכך בו".


נוסעים במכונית הישנה. שרה אדלר ואורליך תומסן (צילום: מתוך "איה")

כעת ברזיס ובן נון מתחילים לעבוד על תסריט לסרט ראשון באורך מלא, ובמקביל מנסים להתרגל למעמדם החדש כהורים לבנם הבכור נורי, שנקרא על שם הבמאי הטורקי נורי בילגה ג'יילן (שסרטו, "שנת חורף" מוקרן בימים אלו בישראל). בנוסף לג'יילן, ניתן לזהות בעבודותיהם של הצמד השפעות רבות של קולנוע אירופאי. כשהם נשאלים מיהם הבמאים או היוצרים שהשפיעו הכי הרבה על יצירתם הם מעניקים תשובה מפותלת: "זה משהו שמתפתח ומשתנה. יש מספר יוצרים שאנחנו מעריכים ונפעמים מהעבודות שלהם, כמו ג'יילן, מיכאל הנקה, קתרין ברייה ולוראן קנטה. את קתרין ברייה פגשנו לפני כמה שנים כשהיא באה להתארח בפסטיבל הסטודנטים בתל אביב. הזמנו אותה להקרנה של 'עונג שבת' וציפינו בהתרגשות לתגובתה. כשיצאה מההקרנה היה קשה לדעת מה היא חשבה, אך משפט אחד שאמרה המשיך להדהד. היא אמרה 'בסרט הבא תנסו לא ללכת נגד הרצונות של הגיבורה – אלא איתם'. באופן מסוים, ייתכן ש'איה' היא תולדה של אותה שיחה".